אחרי הדחייה מיום חמישי האחרון, יתכנס היום (ראשון) הקבינט המדיני-ביטחוני, לדיון על ההיערכות למתקפה אמריקנית באיראן, גם במישור ההגנתי וגם במישור ההתקפי. הנחת העבודה היא שישראל תסייע לאמריקנים - ושתהיה חלוקת עבודה בין המדינות. למעשה, בישראל נערכו כבר למתקפה במהלך סוף השבוע הנוכחי, אלא שלקראת יום חמישי התברר כי היא נדחית למועד לא ידוע - אך לא רחוק.
4 צפייה בגלריה
(צילום: REUTERS/Jonathan Ernst, Office of the Iranian Supreme Leader/WANA (West Asia News Agency)/Handout via REUTERS)
"אולי נגיע לעסקה, נגלה עוד 10 ימים". טראמפ, שלשום
לצד כל זאת, האפשרות להסדר מדיני בין ארה"ב לאיראן עדיין קיימת על הנייר, אם כי בשלב זה נדמה שהסבירות להסלמה צבאית גבוהה ממנה בהרבה. הפערים המהותיים בתפיסות היסוד של הצדדים מקשים על גישור, ובוושינגטון אף רואים במשטר האייתוללות מוחלש ולחוץ כלכלית ופוליטית - כך שניתן לכפות עליו ויתורים מרחיקי לכת. בטהרן, לעומת זאת, מעדיפים להסתכן בעימות צבאי מאשר להצטייר כמי שנכנעו לתכתיב אמריקני.
ההכרעה אם הצעות פשרה איראניות יוצגו כהישג שיצדיק הימנעות ממלחמה אינה תלויה בדרגי המקצוע בלבד, אלא במידה רבה באיש אחד: הנשיא האמריקני דונלד טראמפ. אם יחליט שהוויתורים אינם מספקים, כל תרחיש - מהסכם מוגבל וחלקי ועד תקיפה רחבת היקף - נותר על השולחן.
לא לזלזל - אך גם לא להפריז
ואם האפשרות של עימות צבאי היא זו שתיבחר לבסוף, אין להקל ראש ביכולותיה של איראן להסב נזק משמעותי לישראל, לכוחות אמריקניים במזרח התיכון ולמדינות המפרץ. מערך הטילים הבליסטיים, הכטב"מים והפרוקסי האזוריים מעניקים לה יכולת תגובה כואבת. עם זאת, בשנתיים האחרונות התפתח שיח ציבורי וביטחוני הנוטה לעיתים להעצים את עוצמת היריב, בין אם מדובר באיראן ובין אם בארגונים כמו חיזבאללה, ובמקביל להמעיט ביכולות ההתקפיות וההגנתיות של ישראל וארה"ב.
תיעוד יכולות ההגנה של איראן מהים
עימות צבאי, אם יתרחש, לא בהכרח יתגלגל למלחמת התשה ממושכת וחסרת הכרעה. יתרונן האווירי, המודיעיני והטכנולוגי של ישראל וארה"ב עשוי לאפשר מהלכים קצרים וממוקדים יחסית, שיגרמו נזק כבד למערכי הטילים והגרעין - גם אם לא יביאו לשינוי משטר מיידי.
בינתיים, תהליך קבלת ההחלטות האמריקני מעורר תהיות. הוא החל במסרים פומביים של תמיכה במפגינים באיראן, המשיך במשא ומתן עקבי, ובמקביל לווה באיומים צבאיים ובהיערכות מבצעית. זאת, אף שבעבר לא נתפסו יכולות הגרעין והטילים האיראניות כעילה מספקת למלחמה כוללת.
ואולם, מבחינת ישראל, ההתפתחויות עשויות להיתפס כחלון הזדמנויות. ירושלים מוטרדת לא רק מהגרעין אלא גם - ואולי בעיקר - מהתעצמות מערך הטילים המדויקים של איראן. שיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב עשוי לאפשר פגיעה שיטתית בתשתיות הייצור, האחסון והשיגור - ואולי אף לערער את יציבות המשטר דרך פגיעה במרכזי הכוח ובמנגנוני הדיכוי.
השינוי האסטרטגי - והאפשרות לפגיעה בחימנאי
הסימן הבולט לשינוי האסטרטגי הוא המעבר מחשיבה על "מהלומה קצרה ומכריעה" למודל של מערכה ממושכת יותר, מעין "כתישה" מתמשכת, כפי שציין היום פרשננו לענייני צבא וביטחון רון בן ישי. הגעתה הצפויה של נושאת המטוסים ג'רלד פורד לאזור, המסוגלת להוציא עד כ-150 גיחות קרב ביממה, ממחישה את עומק ההיערכות. לצידה גם צפויים לפעול כוחות ימיים ואוויריים משמעותיים נוספים.
בניגוד לתקיפה נקודתית, "מערכת כתישה" מכוונת לשחיקה שיטתית של נכסי המשטר: מתקני גרעין, בסיסי משמרות המהפכה, מערכי טילים ומוקדי שליטה. לפי גישה זו, רק לחץ צבאי מתמשך, ולא מכה חד-פעמית, עשוי לאלץ את ההנהגה בטהרן לשקול ויתורים עמוקים, או לפחות לצמצם באופן דרמטי את יכולותיה האסטרטגיות.
4 צפייה בגלריה
ההכרעה תתקבל בוושינגטון – אך השלכותיה יורגשו בירושלים, בטהרן ובבירות האזור כולו. טראמפ
(צילום: Mandel NGAN / AFP)
לצד זאת, פעולה צבאית נרחבת אינה מבטיחה את נפילת המשטר האיראני. ההיסטוריה מלמדת כי משטרים אידאולוגיים מסוגלים לשרוד גם מכות קשות. אולם פגיעה עקבית במנהיגות, במנגנוני הביטחון ובכלי הדיכוי המרכזיים עלולה לערער את יציבותו ולהחליש את אחיזתו בציבור. לכן גם לא מן הנמנע שנראה פגיעה במנהיג העליון של איראן עלי חמינאי ובבנו שעשוי לרשת אותו.
בהקשר זה יש מי שמעריכים כי החברה האיראנית מצויה במצב תסיסה חסר תקדים מאז 1979. אם ייווצר שילוב בין לחץ חיצוני כבד לערעור פנימי גובר - עשויה להיפתח דינמיקה חדשה, גם אם תוצאותיה אינן ניתנות לחיזוי.
הדאגה באיראן השתקפה גם בדברים שפורסמו אמש בערוץ "אל-מיאדין" המזוהה עם הציר הפרו-איראני, שם צוטט "מקור המקורב למעגלי קבלת ההחלטות", באומרו: "כל מלחמה נגד איראן תסמן תחילת דרך בלתי נמנעת להתפוררות הסדר העולמי. כל מלחמה תפתח את הדלת בפני מעצמות אחרות לנצל את השינוי הזה כדי ליישם את האג'נדות הגיאופוליטיות שלהן. פרוץ מלחמה כזו ישנה את החישובים של סין ורוסיה. שינויים מהותיים עשויים לדחוף את סין ורוסיה לפעול לכפיית מציאויות גיאוגרפיות חדשות המשרתות את האינטרסים שלהן. כל עימות צבאי נגד איראן לא יישאר מוגבל לגבולותיה, אלא יהפוך את כל המאזן הבינלאומי".
שאלת עיתוי התקיפה
העיתוי של התקיפה תלוי בשילוב בין הבשלת ההיערכות הצבאית לבין שיקולים מדיניים ואזוריים: רגישות דתית בתקופת הרמאדן, חשש מחסימת מצרי הורמוז, ולחצים מצד מדינות האזור. במקביל, תמיד קיימת סכנת הידרדרות לא מתוכננת – מהלך מנע איראני או טעות הערכה שתצית את האש.
בנוסף, ישנה גם טענה שטראמפ ירצה להמתין עד לאמצע חודש מרץ, סיום הרמאדן, אך מאידך הוא מדבר על 10-15 ימים, כך שיש אפשרות שהתקיפה תהיה לפני. גם עניין הגעת נושאת המטוסים פורד למזרח הים התיכון, שתתרחש לקראת סוף השבוע הקרוב, משפיע על ההחלטה. הגעתה מסמלת למעשה את סיום בניית הכוח האמריקני, למעט אולי שליחת מפציצי ה-B2 - שארה"ב יכולה לשלוח אותם גם ישירות לאיראן – כדי להפתיע את האייתוללות.
ניצול הזדמנות היסטורי
בישראל כרגע נערכים לנצל את העימות הצבאי בין ארה"ב לאיראן כדי "לנקות שולחן" ולפגוע קשות ביכולות של טהרן ושל הפרוקסי לתקוף בטילים. פגיעה בטילים הבליסטיים ובמתקני הייצור שלהם, בנוסף לפגיעה קשה ביכולת הטילאית של חיזבאללה והחות'ים – היא בהחלט משהו שצריך לקחת בחשבון. בכירים בישראל מדברים על הסרת האיומים הקיומיים על ישראל אחת ולתמיד.
בסיכומו של דבר, כל התרחישים עדיין פתוחים: הסכם חלקי שיאפשר לכל צד להכריז על הישג, מתקפה מוגבלת, או מערכה רחבה וממושכת. ההכרעה תתקבל בוושינגטון – אך השלכותיה יורגשו בירושלים, בטהרן ובבירות האזור כולו.
ליאור בן ארי השתתפה בהכנת הכתבה
פורסם לראשונה: 23:11, 21.02.26
