בסוף השבוע שעבר חל מפנה דרמטי באופן שבו מנהל דונלד טראמפ את העימות עם איראן. אמנם, הנשיא האמריקאי נחוש עדיין למצות את ערוץ המשא ומתן במטרה למנוע לתמיד מהרפובליקה האיסלאמית לפתח ולייצר נשק גרעיני. הוא גם מתכוון להמשיך בהפעלת לחץ כלכלי מקסימלי תוך איום צבאי אמין על האייתוללות תוך כדי המו"מ. אבל מדיניותו לגבי הפעלת הכוח האמריקאי במקרה של כישלון השיחות השתנתה באופן מהותי.
במקום מהלך עוצמתי אך מוגבל בזמן (יממה או שתיים, כמו בוונצואלה), סוכנויות הביון האמריקאיות, הפנטגון וסנטקום (פיקוד המרכז של ארצות-הברית) עובדים כעת על מערכה התקפית רחבת היקף וממושכת יחסית בכל שטח איראן. תהיה זו מערכה בנוסח מבצע עם כלביא (מלחמת 12 הימים), אבל הרבה יותר עוצמתית – גם בממד ההתקפי וגם במימד ההגנתי, וכנראה שגם יותר ממושכת.
צפו במפת פריסת הכוחות האמריקניים:
מערכה זו תכלול גם מרכיב משמעותי של אמצעי ומבצעי הגנה על בסיסי ארה"ב ועל בעלות בריתה באזור, ועל אמצעי ההפקה ונתיבי תובלת האנרגיה. אבל מה שמעניק אמינות ומשמעות מעשית לאותו שינוי בממדי האיום הצבאי האמריקאי הייתה פקודת המבצע ששיגר הפנטגון כבר ביום חמישי שעבר לנושאת המטוסים "ג'רלד פורד" ולספינות כוח המשימה הימי שהיא מובילה להפנות את חרטומיהן מערבה ולשוט לעבר המזרח-התיכון.
ה"ג'רלד פורד" היא נושאת המטוסים החדישה ביותר של הצי האמריקאי. הכנף האווירית שלה מונה 75 מטוסי קרב, כולל טייסת F35c וכן F16 ו-F18, אבל יתרונותיה טמונים בעיקר במתקניה ובארכיטקטורה שלה שמאפשרים לה להוציא 150 גיחות קרב ביממה לעומת 120 גיחות בנושאות המטוסים הישנות כמו "אברהם לינקולן", שכבר משייטת במפרץ עומאן עם כוח המשימה שלה המונה שלוש משחתות טילים, צוללת וכלי שיט נוספים.
כוח המשימה של "ג'ראלד פורד" מונה שש משחתות טילים וייתכן שגם צוללת המסוגלת לשגר 150 טילי שיוט מדגם "טומהוק". גם במסגרת "המתווה המבצעי הקצר" תיכנן הפנטגון לשגר לאזורנו נושאת מטוסים שנייה – ה"ג'ורג' בוש". אבל בהתחשב ביכולת של "ג'רלד פורד" לשגר מסיפוניה מסת אש גדולה יותר בזמן קצר יותר, הוחלט להחליף את ה"בוש" מדגם "נימיץ" הישן ב"פורד" החדישה, שכבר הייתה מול חופי איראן אחרי 7 באוקטובר ונתנה תוקף ל-Don't המאיים ששיגר הנשיא ביידן לעבר איראן כדי שלא תצטרף עם שלוחיה למלחמה נגד ישראל.
על פי מידע עדכני שמתפרסם בוושינגטון, נראה שה"פורד" תוצב בים התיכון, מול החוף הצפוני של ישראל, ולא בים האדום או בים הערבי. זאת על מנת שמטוסיה וטילי המשחתות שבכוח המשימה שלה ישתתפו בהגנה על מדינת ישראל ובתקיפת מטרות בצפון ובמערב איראן. הדבר נועד גם לאפשר מוכנות מלאה של הכוחות האמריקאיים לקראת סוף השבוע הבא. או-אז ימנה הכוח הימי המוצב באזור שתי נושאות מטוסים, בין 11 ל-13 משחתות טילים (הנושאות גם טילי שיוט וגם טילי יירוט), שתיים או שלוש צוללות ועשר ספינות נחיתה ולוגיסטיקה. הצבתה של ה"פורד" בים התיכון גם תחייב את האיראנים לפזר את מאמץ ההגנה שלהם.
טראמפ: תוך 10 ימים נגלה אם הגענו לעסקה:
טראמפ: אולי נגיע לעסקה, נגלה ב-10 הימים הקרובים
7 צפייה בגלריה
טראמפ, חמינאי ונתניהו. להניע את המנהיג האיראני לוויתורים
(צילום: lev radin/shutterstock, AP, חיים גולדברג/פלאש 90)
הכוח האווירי שעל נושאות המטוסים ובבסיסים אמריקאיים באזור (אחד החשובים שבהם הוא מואפק א-סלטי שבירדן) ימנה בקרוב 250 מטוסי קרב-הפצצה מכל הסוגים (150 מתוכם על סיפוני נושאות המטוסים), כ-70 מטוסי תדלוק, שרובם עדיין באירופה, ו-30 מטוסי התרעה, מודיעין ולוחמה אלקטרונית שמקצתן על נושאות המטוסים והשאר בבסיסים אמריקאיים במזרח התיכון וביוון. בנוסף מזרימה ארה"ב למדינות האזור סוללות פטריוט וסוללות ליירוט ארוך טווח מדגם ת'אאד. מדובר בכוח משמעותי ביותר שאמור – במיוחד אם יצטרף אליו חיל האוויר הישראלי – לספק לא רק יכולות תקיפה, בדיוק ובעוצמת הרס שכמוהן עוד לא נראו במזרח התיכון, אלא גם הגנה יעילה מפני טילים בליסטיים, כטב"מים תוקפים וטילי שיוט.
המשאב ההתקפי העיקרי שיעמוד לרשות סנטקום יהיה יותר מאלף טילי שיוט מדוייקים מדגם "טומהוק" לטווח של כ-1,700 ק"מ, שמשוגרים מהמשחתות ומהצוללות. במקביל צוברים הבריטים מטוסי קרב בקפריסין, והם צפויים להשתתף במאמץ ההגנתי ליירוט הכטב"מים התוקפים וטילי השיוט האיראניים.
לדברי מקורות אמריקאיים, טראמפ החליט על "מערכת כתישה" שתימשך שבועות במקום "מהלומה קצרה עוצמתית ומכריעה", מפני שמומחי הפנטגון וצבא ארה"ב, כמו גם נתניהו ובכירי מערכת הביטחון הישראלית שנסעו לוושינגטון, שיכנעו אותו שמבצע קצר, עוצמתי ככל שיהיה, לא ישיג אף אחד מהיעדים. הוא לא ימנע מאיראן מלהמשיך לפתח נשק גרעיני אלא רק יעכב את התוכנית; הוא לא יביא לשינוי מהותי במשטר האייתוללות ובטח שלא ימוטט אותו. עצם האיום באופציה הצבאית לא יספיק כדי להניע את חמינאי לעשות את הוויתורים שטראמפ דורש ממנו, ובכללם הגבלת ייצור הטילים הבליסטיים והפסקת מימון הטרור.
ההערכה היא שאחרי מהלומה קצרה, עדיין תהיה למשטר בטהרן יכולת ניכרת לשגר טילים בליסטיים וכטב"מים תוקפים, לחסום את מצרי הורמוז ולאיים על 11 הבסיסים האמריקאיים שבאזור, על מדינות המפרץ ועל ישראל.
לכן, המערכה המתוכננת כעת היא הרבה יותר שאפתנית במטרותיה:
• המטרה הראשונה היא החלשת יכולות המשטר ומנגנוני הביטחון שלו לשלוט באזרחיו ולדכא את המחאה. אפשר להניח שזה כולל גם פעולות חשאיות ומבצעים מיוחדים שנועדו לסייע לעם האיראני לעזור לעצמו; כלומר – להתארגן ולהתלכד סביב מנהיגים מקומיים וגולים (למשל רזא פהלווי, בנו של השאה המנוח), לצאת לרחובות ואולי אף לעבור להתנגדות חמושה.
7 צפייה בגלריה
עושה דרכה לאזור. נושאת המטוסים ג'רלד פורד
(צילום: Maxwell Orlosky / US DEPARTMENT OF DEFENSE / AFP)
לכל אלה דרוש זמן. כתישה מתמשכת של מנגנוני הדיכוי – בעיקר הבאסיג' ומשמרות המהפכה – תאפשר להמונים לצאת לרחובות ותעניק להם תחושה שיש להם גב אמיתי, ובה בשעה תחליש מאוד את בסיסי הכוח של המשטר ואת יכולותיו לאיים על עמו ועל שכניו.
עם זאת, סוכנויות המודיעין האמריקאיות הרלוונטיות, כמו גם אמ"ן, המוסד וגורמי מודיעין ערביים וטורקיים, מוסיפים כוכבית סיוג בוהקת להערכותיהם ואומרים שאין שום ביטחון שפעולה אמריקאית-ישראלית משותפת ועוצמתית אכן תביא למיטוט המשטר בטהרן.
• המטרה השנייה היא להשלים את הרס מתקני הגרעין כדי להאריך בשנים רבות את פרק הזמן שייקח לאיראן לשקם את פרויקט ההעשרה ואת פרויקט פיתוח ראש הקרב הגרעיני. איראן גם תדע שהיא נמצאת תחת מעקב מודיעיני הדוק של ארצות-הברית ושל ישראל, שיחדשו מיד את התקיפות אם תנסה לנצל את האורניום המועשר לרמה של 60 אחוז שכבר יש לה 408 ק"ג ממנו (כמות המספיקה לעשר פצצות). התקווה היא שהדבר ייאלץ את חמינאי להתפשר עם דרישת ארה"ב להפסקה מוחלטת של מאמצי פיתוח הנשק הגרעיני.
• המטרה השלישית היא להשמיד את רוב יכולותיה של איראן לפתח, לייצר, לאחסן מתחת לקרקע ולשגר טילים בליסטיים מכל הסוגים ולכל הטווחים. כך שגם אם המשטר יישאר על כנו, הוא לא יוכל לאיים על ישראל, על ארה"ב ועל המפרציות. במצב כזה, סביר להניח שאיראן תעדיף להגיע להסכם שיגביל את כמות ואת טווח הטילים הבליסטיים, טילי השיוט והכטב"מים שברשותה, ויפסיק את תמיכתה בשלוחים שלה.
• היעד הרביעי הוא אכיפת ההסכם באמצעות פיקוח בינלאומי חודרני, כולל ביקורות פתע בכל שטח איראן.
טיסה ישירה מארה"ב
בין אם ארה"ב תתקוף ראשונה, ובין אם איראן תנסה להנחית מכת מנע, המשמעות היא שנצטרך לשבת בממ"דים ובמקלטים פרק זמן של עד עשרה ימים, ומי שנמצא בחו"ל יתקשה למצוא טיסה חזרה. הערכה זו מבוססת על ההנחה שתקיפה משותפת לארה"ב ולישראל תפגע מהר יותר בכמות גדולה יותר של טילים בליסטיים וכטב"מים וביכולות השיגור שלהם מאשר התקיפה הישראלית ב"עם כלביא". כמו כן, איראן תנסה כנראה לפגוע בבסיסים ובספינות האמריקאיים באזור ותיאלץ לפזר את מאמציה במקום למקד אותם בישראל.
עם זאת, צריך לקחת בחשבון שחיזבאללה, החות'ים והמיליציות העיראקיות עלולים לממש את הבטחותיהם לסייע לאיראנים, אף שיכולותיהם מוגבלות מאוד ושחיזבאללה לא ממש שש אלי קרב. על פי חלוקת העבודה, במקרה כזה ישראל היא זו שתטפל בחזית הלבנונית והתימנית.
למרות רוחות המלחמה שמנשבות סביבנו, כנראה שלא נדע לפני סוף השבוע הבא אם ומתי האמריקאים יתקפו. זהו פחות או יותר העיתוי שבו אמור כוח המשימה של נושאת המטוסים "פורד" להגיע לאגן המזרחי של הים התיכון, ואז גם תסתיים צבירת הכוח הימי האווירי האמריקאי (והבריטי).
המפציצים ארוכי הטווח מדגמי B2 ו-B52, היחידים שמסוגלים לשאת את הפצצות הכבדות חודרות הבונקרים, לא נמצאים עדיין באזור וגם לא באירופה. ייתכן שיגיעו בטיסה ישירה מארה"ב בשלב מהלומת הפתיחה כדי לא לפגוע בהפתעה.
סביר להניח שהפנטגון וסנטקום ימליצו לטראמפ להמתין לסיום חודש הרמדאן, קצת אחרי אמצע מארס. בתקופה זו ההשתלהבות הדתית נמצאת בשיאה, מה שיקל על המשטר להסית את ההמונים נגד ה"כופרים" שתוקפים אותם וירתיע את המוחים מלצאת לרחובות. ייתכן גם שהאמריקאים לא ירצו לעורר תסיסה איסלאמית שתקלקל לשליטי מדינות הנפט ולארדואן את שמחת החג.
אלא שהיוזמה לא נמצאת כולה בידי ארה"ב. ישנה עדיין אפשרות, גם אם קלושה, שאיראן תנסה לבצע מתקפת מנע, ואפשרות סבירה יותר שגורמי ביטחון לא מנוסים ועצבניים בטהרן יגיעו למסקנה שגויה שהתקיפה כבר החלה וימהרו לתקוף חזרה. קהילת המודיעין הישראלית, מערך ההתרעה, מערכי ההגנה האווירית ופיקוד העורף נמצאים כבר עכשיו בכוננות לאפשרות שאחד משני התרחישים האלה יתממש. אבל התרחיש הסביר שאליו נערכים כאן הוא תקיפה אמריקאית, שישראל תהיה שותפה לה.
החשש הקטארי
על השותפות הזו דיברו בירושלים ובוושינגטון, וגם בקריה בתל-אביב, מאז שצייץ טראמפ בחודש שעבר למפגינים באיראן כי "העזרה בדרך". אבל היא קרמה עור וגידים מעשיים במפגש האחרון בינו לבין נתניהו בוושינגטון ביום רביעי לפני שבועיים, שהוכתר מבחינתו של ראש הממשלה כהצלחה.
גל המחאה האחרון הביא את העם האיראני למה שבאמ"ן מכנים "מצב מהפכני" – מצב שלא התקיים מאז המהפכה האיסאלמית ב-1979. טראמפ מבין כעת שאם המוחים באיראן לא יקבלו גיבוי חיצוני, "המצב המהפכני" עלול לדעוך למשך שנים רבות, ויאפסו הסיכויים למוטט את המשטר.
נתניהו לא היה צריך לשכנע את טראמפ שכל עוד האייתוללות בשלטון, איראן תמשיך להיות מקור לאיומים וצרות לא רק לשכניה ולישראל אלא גם לארה"ב, לאירופה ולאספקת האנרגיה בעולם.
בידי טראמפ יש מידע המוכיח שאחרי מלחמת 12 הימים ומבצע "פטיש חצות" (המתקפה האמריקאית על מתקני הגרעין), ולנוכח המהלומה הקשה שספג מערך ההגנה האווירית שלה, איראן רואה בטילים הבליסטיים ובחסימת מצרי הורמוז את שני האמצעים האפקטיביים היחידים שנותרו בידיה כדי לאיים, להרתיע ולכפות את רצונה על מתנגדיה. לכן, ארה"ב צריכה לדרוש מאיראן בטוב, ואם זה לא ילך – אז ברע, להגביל את כמות ואת טווח הטילים הבליסטיים שברשותה, ולא לאפשר לה להמשיך ולצייד את שלוחיה באזור באמצעי תקיפה כבדים והרסניים כאלה.
נושא נוסף שעלה בשיחה היה חששו של נתניהו שאם טראמפ יסגור עסקה עם האיראנים, ישראל תהיה מנועה מלתקוף את מערכי הפיתוח, הייצור והאחסנה של הטילים הבליסטיים, שהפכו לאיום העיקרי אחרי שתוכנית הגרעין הושבתה לפרק זמן ארוך. גם כאן טראמפ נענה לבקשתו של נתניהו, וסיכם עימו במפורש שאם יחתם הסכם שלא יכלול הגבלות משמעותיות על הטילים הבליסטיים, או שאיראן תנסה לרמות, הוא מתחייב לתת אור ירוק למבצע ישראלי התקפי לנטרול האיום זה.
באותה פגישה סוכם שישראל תהיה שותפה למערכה היזומה האמריקאית בשלב כזה או אחר – לא רק מפני שהאיראנים יממשו את איומיהם וישגרו טילים וכטב"מים תוקפים לעבר ישראל, אלא גם משום שהמודיעין וחיל האוויר התמחו במספר נושאים מבצעיים קריטיים שעשויים לקצר את הלחימה ולצמצם את כמות האבידות שיספגו הכוחות התוקפים, העורף הישראלי והבסיסים האמריקאיים.
גורמים אמריקאיים המקורבים לטראמפ אינם מופתעים מההסכמות המהירות בין נתניהו לנשיא. לטענתם, סביבת טראמפ ברובה אינה מסמפטת בלשון המעטה את ראש ממשלת ישראל. חתנו של הנשיא, ג'ארד קושנר, ממש חש איבה כלפי נתניהו, וגם וויטקוף אינו מחסידיו. לעומתם, אומרים אותם גורמים, טראמפ מעריך מאוד את דרך חשיבתו ואת ניתוחיו האסטרטגיים של נתניהו, כמו גם את יכולותיהם של בכירי מערכת הביטחון ובראשם הרמטכ"ל אייל זמיר, ראש אמ"ן שלומי בינדר וראש המוסד דדי ברנע. לפיכך, טראמפ איפשר לנתניהו לתקשר עימו באמצעות מקורבו, הסנטור הרפובליקני לינדזי גרהאם, שדעותיו בנוגע לאיום האיראני כמעט זהות לאלה של ראש הממשלה, והוא מעריץ גדול של העוצמה הצבאית הישראלית.
ההשפעה שיש לנתניהו על טראמפ עלולה להתאדות בין לילה מסיבה כלשהי, והיא בוודאי אינה מובטחת בהקשר העזתי, שם נאלץ ראש הממשלה לבלוע לא מעט צפרדעים. אבל בכל הקשור לאיראן, לנתניהו יש כרגע פרטנר בבית הלבן.
ובינתיים, אל מול מסע השכנועים של נתניהו, טראמפ נתון ללחצים מצד קטאר, טורקיה, ערב הסעודית ומצרים להימנע מתקיפה באיראן. המדינות מפיקות הנפט חוששות שאיראן, בצעד נואש, תחסום את מצרי הורמוז בפני שיט מכליות, שמובילות כ-20 אחוז מצריכת הנפט העולמית, ותשגר טילים בליסטיים קצרי טווח וכטב"מים תוקפים שיפגעו במתקני הפקת הנפט והגז שלהן. טורקיה, מצידה, חוששת מגל עצום של פליטים איראנים שינהרו לשטחה ויהוו נטל כלכלי.
7 צפייה בגלריה
מזכיר המועצה לביטחון לאומי של איראן, עלי לריג'אני, עם אמיר קטאר תמים בן חמד אל ת'אני
(צילום: מתוך הרשתות החברתיות )
השליטים הללו חוששים גם שמיטוט המשטר האיראני או ערעורו ישלהבו גלי מחאה בארצותיהן. כדי לקנות לעצמן חסינות מסוימת מנקמה איראנית הודיעו אותן מדינות, ובמיוחד קטאר, שלא יאפשרו לאמריקאים לתקוף את איראן באמצעות מטוסים שימריאו וטילים שישוגרו משטחן. אם קטאר, למשל, תממש את ההבטחה הזו, ארצות-הברית תתקשה מאוד להוציא גיחות תקיפה מאל-עודייד, הבסיס האווירי האמריקאי הגדול ביותר באזור המפרץ. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שארה"ב מביאה נושאת מטוסים נוספת לאזור ומעבירה חלק ניכר מהכוח האווירי-היבשתי שהיא צוברת במזרח התיכון לשדה התעופה מואפק אל-סלטי בירדן, וכנראה שגם למדינות ידידותיות אחרות לאמריקאים (סוריה, למשל).
לאור כל זאת אפשר לתאר בקווים כלליים כיצד יתנהל העימות הצבאי עם איראן. סביר להניח שלמערכה יהיו ארבעה שלבים:
שלב ההכנות (שמתנהל כעת)
בשלב הזה המאמץ העיקרי הוא של סוכנויות המודיעין האמריקאיות, של אמ"ן ושל המוסד. לספינות ולמטוסי הביון שבאזור המפרץ הפרסי, ולמערך לווייני הריגול, יש תפקיד מרכזי באיסוף מודיעין מטרות שבו יוזנו מנגנוני הניווט והביות של טילי ה"טומהוק" ושל החימושים האוויריים.
במקביל מתנהל מאמץ לוגיסטי אדיר ממדים של צבירת הכוח האמריקאי במפרץ והבאתו למוכנות מקסימלית, בדגש על מטוסי התדלוק, מטוסי השליטה והבקרה ומטוסי הלוחמה האלקטרונית שיסייעו לכוחות האוויריים האמריקאיים.
במקביל, במטה סנטקום, מתבצע תכנון המערכה בשני ערוצים. הערוץ הראשון הוא תכנון התקפי שתכליתו להשיג את היעדים בזמן הקצר ביותר, עם כמה שפחות אבידות ונזק ותוך חיסכון במשאבים (המערכה צפויה לעלות למשלם המיסים האמריקאי עשרות מיליארדי דולרים). הערוץ השני הוא תכנון מבצעי ההגנה על הבסיסים האמריקאיים ועל בעלות הברית של ארה"ב, כולל ישראל.
האמריקאים מתכוונים לפנות חיילים מבסיסים שלהם בעיראק, בקטאר ובכוויית, שמאויימים על ידי הטילים הבליסטיים קצרי הטווח של איראן. פינוי החיילים האמריקאים יהיה אחד הסימנים המעידים על כך כך שהמתקפה עומדת לצאת לדרך.
פרק מיוחד בתוכנית יוקדש למניעת חסימתם של מצרי הורמוז. חיל הים של משמרות המהפכה מתרגל זאת בימים אלה ללא הרף כדי לאותת לאמריקאים שהם מסוגלים לממש את איומיהם. המטרה המרכזית של התקיפות האמריקאיות בדרום איראן תהיה למנוע את חסימת המצרים.
הנחת המוצא היא שהתקפה איראנית על העורף תאלץ את ישראל להצטרף לאמריקאים. התרחיש הסביר הוא שחיל האוויר הישראלי ייכנס לפעולה זמן קצר אחרי שהאמריקאים יתחילו. בעורף האזרחי הפיקו לקחים מ"עם כלביא" ובראשם התמודדות משותפת של ערים ויישובים עם הפגיעות הפיזיות באזרחים ועם ההרס שיגרמו פגיעות הטילים האיראניים. בגוש דן כבר קיימת התארגנות של 12 עיריות ומועצות מקומיות כדי למצות את המשאבים שעומדים לרשותן – החל במתקני הלנה למפונים וכלה בפסיכולוגים ובעובדים סוציאליים. פיקוד העורף נערך ומתרגל על פי הלקחים שצבר במלחמה. בשלב ההכנות מבצעת קהילת המודיעין הישראלית, ובעיקר באמ"ן, איסוף מודיעין אינטנסיבי. חלק ניכר מהמודיעין שאספנו "נשרף" במבצע "עם כלביא" והיה צריך להתחיל תהליך ארוך של איסוף על יעדים פחות מוכרים. במקביל מתבצעת בחיל האוויר הכנה טכנית של המטוסים שתביא אותם לכשירות מקסימלית, זאת כדי למנוע כשלים טכניים שעלולים להיות גורליים בזמן הפעולה, 1,500 קילומטרים מהבית.
על בסיס לקחי "עם כלביא" מתרגל חיל האוויר תהליכים משופרים להשמדת מערכי ההגנה האווירית של איראן ולציד טילים בליסטיים ומתקני השיגור שלהם. לאיראנים לא נותרו כמעט סוללות הגנה אווירית אסטרטגיות וארוכות טווח, אבל יש להם עדיין מכ"מים לא מעטים וסוללות יירוט לטווחים קצרים. הם גם מייצרים טילים בליסטיים ומשגרים בקצב מדהים של מאות בחודש. רוב הטילים האלה מונעים בדלק נוזלי, מה שמחייב לזקוף אותם על המשגרים דקות רבות לפני השיגור. זה מקל את איתורם ואת השמדתם באמצעות מטוסים, כטמ"מים או רחפנים, דבר שחיל האוויר התמחה בו במבצע "עם כלביא".
לכן, אפשר להעריך כי האיראנים יתמקדו בפיזור, בהסתרה ובהסוואה של מערכי ההגנה האווירית שנותרו להם, וכן של הטילים הבליסטיים ומתקני השיגור. זאת, למשל, באמצעות הצבת טילים בליסטיים על משגרים ניידים המוסווים כרכבים מסחריים, שינועו בכבישים כדי להקשות על איתורם. כמובן שהם ישתדלו להחביא את ההנהגה במקומות מסתור רבים ושונים מתחת לאדמה, שחמינאי ובכיריו ינועו ביניהם בתכיפות שתקשה על איתורם.
בשלב ההכנות האיראנים מבצרים, מקשיחים בבטון ומכסים באדמה מתקנים של תוכנית הגרעין שנפגעו ב"עם כלביא" ובהפצצה האמריקאית אך תכולתם, בעיקר צנטריפוגות, לא הושמדה כליל, והם רוצים כנראה לשקמם.
שלב מהלומת הפתיחה
סביר להניח שהאמריקאים יפתחו את המערכה בשיגור מאות טילי "טומהוק" ובמספר מועט יחסית של תקיפות אוויריות "מנגד" (מרחוק, באמצעות טילי אוויר-קרקע כבדים או ארוכי טווח) על "מטרות בוטיק"; למשל פגיעה בבונקר שבו נמצא חמינאי וחיסול בכירי המשטר ומשמרות המהפכה. הכל כמובן תלוי באיכות המודיעין וברמת הדיוק שלו. חשוב להדגיש שחיסול חמינאי לא יביא בהכרח לנפילת המשטר האיראני, שאינו מושתת על אדם אחד אלא על שכבה שלמה של אנשי דת קיצונים, כפי שחיסול נסראללה לא הביא למיטוט חיזבאללה.
במקביל יותקפו מתקני גילוי, סוללות הגנה אווירית וטילים בליסטיים שכבר מוכנים לשיגור לעבר מטרות אמריקאיות במזרח התיכון ולעבר העורף של ישראל ובעלות הברית האחרות. מטרה חשובה נוספת לתקיפה היא הכוחות הימיים והכטב"מים של משמרות המהפכה, זאת כדי למנוע פגיעה בספינות האמריקאיות שיתקרבו לחופי איראן ולסכל את חסימת מצרי הורמוז. במסגרת מאמץ זה יוטבעו ספינות הטילים וסירות הנפץ המהירות שמוכנות כבר לפעולה, ומפוזרות במעגנים קטנים בחוף הדרום-מערבי של איראן או חבויות בנמל בנדר עבאס.
בשלב זה צפויים האיראנים להגיב מיד באמצעות טילים בליסטיים, כטב"מים ורחפנים במטרה לזרוע אבידות והרס בבסיסים האמריקאיים באזור ובניסיון להטביע נושאת מטוסים או משחתת אמריקאית. סביר להניח שהם ינסו כבר בשלב זה לחסום את מצרי הורמוז באמצעות כלי השיט המהירים שיטילו מוקשים ימיים.
צריך להתכונן לכך שכבר בשעות הראשונות ישגרו האיראנים טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר ישראל כדי להסב אבידות בנפש והרס נרחב. רובם ייורטו, אבל כמה מהם יתפוצצו בשטחנו ולכן הציבור חייב לגלות ערנות ומשמעת ולציית להוראות פיקוד העורף כבר בדקות הראשונות של המתקפה האמריקאית. ארה"ב, בוודאות כמעט מוחלטת, תעביר לישראל התראה מוקדמת, אבל הממ"דים והמקלטים צריכים להיות מוכנים כבר מהיום.
שלב הכתישה
בשלב זה ישראל כבר הותקפה ולכן היא מצטרפת למערכה. חלוקת העבודה על פי התיאום עם סנטקום היא גיאוגרפית וגם מבצעית. האמריקאים יתקפו כמה "משפחות" של מטרות ברחבי איראן: בסיסים של משמרות המהפכה, של הבאסיג' ושל צבא איראן; סמלי שלטון ובונקרים שבהם מסתתרת ההנהגה ואפשר לפצחם רק באמצעות פצצות כבדות (MOAB) במשקל 13 טונות כמו אלו שמפציצי ה-B2 הטילו על מתקן ההעשרה בפורדו.
כמו כן יתקפו האמריקאים מתקני אחסנה ושיגור תת-קרקעיים של טילים בליסטיים וכטב"מים תוקפים, ואת מה שנותר ממתקני פרויקט הגרעין האיראני. סביר להניח שישראל תתמקד בשלב זה בציד משגרים בליסטיים, ובהרס שיטתי של מתקני הפיתוח המשרתים את המטרות הצבאיות של המשטר. במקביל יתנהלו מבצעי הגנה אוויריים נגד כטב"מים וטילי שיוט בכל רחבי המזרח התיכון.
שלב הסיום
מערכה כזו, שתימשך כמה שבועות תוך שיתוף פעולה מבצעי ומודיעיני הדוק בין ארה"ב לישראל, צפויה להשיג לפחות חלק מיעדיה. בניגוד לנתניהו, טראמפ דווקא הוכיח שהוא יודע לסיים מלחמות. הוא לא יחכה שהאיראנים ייכנעו או שהמשטר יקרוס. סביר להניח שכאשר הגנרלים והאדמירלים שלו ידווחו שמיצו את בנק המטרות, הוא יגיע עם האיראנים להסכמה על הפסקת אש, יפסיק לתקוף ויכריז על ניצחון. לאחר מכן יציע לאיראנים לחדש את המשא ומתן על תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים. ואז, כשאנשי משמרות המהפכה והבאסיג' ילקקו את פצעיהם ויספידו את מתיהם, תגיע שעתו של העם האיראני לומר את דברו.
