פתגם עתיק אומר כי "הזמנים משתנים ואיתם גם הכללים". לעיתים נדמה שבמערכת הבינלאומית השינוי מהיר במיוחד: מה שנחשב בעבר קו אדום הופך לנושא למשא ומתן, ומה שנראה בלתי מתקבל על הדעת זוכה בהדרגה ללגיטימציה. תחושה זו מלווה כיום את הדיון במדיניות האמריקאית כלפי איראן והמזרח התיכון.
שיירה נושאת מלאי מסתורי בכניסה למתקן באיספהאן
(צילום: AIRBUS DS (2026))
מדיניות ההכלה של ארצות הברית כלפי איראן, המלווה בניסיונות הידברות והימנעות מעימות ישיר, נתפסת בעיני רבים משליטי האזור כביטוי לחולשה אסטרטגית. במזרח התיכון, לא רק המעשים חשובים אלא גם האופן שבו הם נתפסים. כאשר ארצות הברית משדרת מסרים סותרים או מגלה היסוס, בעלות בריתה מתחילות לתהות עד כמה ניתן לסמוך על ערבויות הביטחון שלה בעת משבר.
על רקע זה נשמעות טענות כי המדיניות האמריקאית מעודדת, גם אם בעקיפין, מירוץ חימוש גרעיני וטילי. קשה עדיין לקבוע אם מגמה כזו אכן מתפתחת, אך ברור שהיא משנה את חישובי הביטחון של מדינות האזור. ככל שהתחושה היא שהסביבה האסטרטגית מסוכנת יותר ושמטריית ההגנה האמריקאית פחות ודאית, כך גדל התמריץ לחפש אמצעי הרתעה עצמאיים.
המציאות העולמית מספקת לכך חומר למחשבה. כיום תשע מדינות מחזיקות בנשק גרעיני, בעוד מדינות סף כמו יפן, גרמניה ודרום קוריאה מחזיקות ביכולת טכנולוגית המאפשרת להן להתקדם במהירות יחסית לעבר יכולת גרעינית צבאית אם יחליטו לעשות זאת. במזרח התיכון, מדינות כמו סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, קטאר ובחריין עוקבות מקרוב אחר ההתפתחויות בין ארצות הברית לאיראן ומסיקות את מסקנותיהן. מבחינתן, השאלה אינה רק מהי עוצמתה של איראן, אלא עד כמה ארצות הברית נחושה לבלום אותה לאורך זמן.
עד לאחרונה הייתה מקובלת ההערכה שהסיכון להעברת נשק גרעיני או טכנולוגיה גרעינית לגורמי טרור נמוך יחסית. מדינות חששו מחשיפה ומתגובה בינלאומית חריפה, ויכולות מודיעין ופורנזיקה גרעינית הפכו את ההכחשה לקשה יותר
עד לאחרונה הייתה מקובלת ההערכה שהסיכון להעברת נשק גרעיני או טכנולוגיה גרעינית לגורמי טרור נמוך יחסית. מדינות חששו מחשיפה ומתגובה בינלאומית חריפה, ויכולות מודיעין ופורנזיקה גרעינית הפכו את ההכחשה לקשה יותר. אולם הנחת יסוד זו נשענת על אמונה שקיימת נחישות בינלאומית להעניש מפרי כללים.
כאן טמון החשש האמיתי. הסכנה אינה בהכרח העברת פצצה גרעינית שלמה, אלא הפצת ידע, מומחיות הנדסית, ציוד דו-שימושי וחומרים רדיולוגיים. ידע קל יותר להעברה מנשק מבצעי, והפצתו קשה יותר למניעה. השאלה היא האם מדינות מסוימות עלולות להגיע למסקנה שהמחיר של פעולה כזו כבר אינו מרתיע כפי שהיה בעבר. מדוע שלא יקומו בעתיד גורמים מדינתיים שיראו בהעברת ידע אסטרטגי כלי לקידום אינטרסים פוליטיים וכלכליים, תוך הסתמכות על מרחב הכחשה רחב?
משה אלעדהחשש איננו מהמציאות הנוכחית בלבד, אלא משחיקת הנורמות. במשך עשרות שנים התקיים קונצנזוס בינלאומי שלפיו הפצת נשק גרעיני היא קו אדום. אם מדינות האזור ישתכנעו שהמערכת הבינלאומית אינה אוכפת עוד את הכללים באופן עקבי, הן עלולות לחפש ביטחון באמצעים שבעבר כלל לא שקלו.
ייתכן שהתרחיש הזה לא יתממש. אולם במזרח התיכון תפיסות יוצרות מציאות. אם בעלות הברית של ארצות הברית יגיעו למסקנה שהן אינן יכולות עוד להסתמך עליה באופן מלא, הן עשויות להתחיל לחפש חלופות עצמאיות. במצב כזה, מה שהיה אסור אתמול עלול להפוך מחר לאפשרות לגיטימית - ואולי אף לנורמה חדשה.
ד"ר אל"מ (מיל') משה אלעד הוא מזרחן וחוקר
