מאז שקיבל את הבשורה על הירצחו של אחיו הגדול שלמה מנצור, משה מנצור (83), לא מפסיק לבכות. "כואב לי, כואב למשפחה. האח הבכור שלנו, שלא עשה רע לאף אחד. הוא היה הסבא הכי טוב, האבא הכי טוב. הייתי מלא ציפייה שזה ייגמר אחרת - שיקרה משהו טוב בשביל המשפחה שלנו. הוא אדם מבוגר, ועשו לו את הנורא מכל", אמר בשיחה עם ynet. הדסה, אחותו של שלמה, סיפרה ל-ynet: "בקיבוץ כולם קוראים לו 'סבא שלמה'".
שלמה נחטף ב-7 באוקטובר מביתו בקיבוץ כיסופים, כשהמחבלים הוציאו אותו ממעונו ואזקו אותו. אשתו מזל התחננה על חייה והצליחה להימלט. שלמה, שנרצח כשהיה בן 85, נחשב לחטוף המבוגר ביותר בשבי, ושמו מופיע ברשימת המשוחררים בשלב א'.
משה חיכה במשך שנה ו-5 חודשים לבשורה טובה, אבל נציגי צה"ל הודיעו למשפחה כי שלמה, אחיו הגדול, נרצח בטבח 7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה. "ידענו שהוא יכול להתמודד עם השבי בשביל לחזור למשפחה שכל כך אהב, אבל אתמול בערב הודיעו לנו שהוא נהרג כבר ב-7 ויש שבים שהצליבו איתם נתונים עליו", הוא אמר. "אמרו לנו את זה אתמול וקרסנו. עכשיו אנחנו נילחם על להביא אותו לקבורה בישראל, זה לפחות המעט שאנחנו יכולים לעשות ממה שמגיע לאחי".
האח הצעיר העביר בקשה אחת מאחיו הגדול, ממייסדי קיבוץ כיסופים: "אני מבקש בשם מנצור, שתהיה פה אחדות, תפסיקו את הריבים. זה היה החלום שלו שמדינת ישראל תהיה מאוחדת. תפסיקו - היועמ"שית, הממשלה, בית המשפט. די כבר באמת, זה לא מתאים. תפסיקו עם הריבים. זה נורא ואיום. אני רק רוצה שיהיה סוף טוב לעם שלנו".
"הבשורה הזאת מטלטלת. זה קשה. לא לזה פיללנו, כל כך קיווינו שהכול יסתיים בטוב", אמרה ל-ynet הדסה לזר, אחותו של מנצור. "שלמה הוא עמוד התווך של המשפחה, בחור עם אור בעיניים וחיוך תמידי. הוא איש של משפחה ואציל נפש, צנוע, עניו, נותן כבוד לכל אחד, ילד או מבוגר. בקיבוץ כולם קוראים לו 'סבא שלמה'. יום לפני החטיפה הוא עוד לימד את הילדים נגרות".
על הרגע שבו קיבלו את הבשורה סיפרה: "אתמול בערב הודיעו לנו שרוצים לפגוש אותנו, ושכדאי שנתרכז יחד כמשפחה. נסענו לאחי בירושלים, ושם היינו כולנו. היה ברור שאם מגיעים קצין וקצינה, לא הולכים לבשר לנו בשורות טובות. הם מסרו לנו שלפי מה שידוע - שלמה נרצח ב-7 באוקטובר ביום החטיפה, וגופתו מוחזקת בעזה. מעבר לזה לא נתנו לנו פרטים נוספים. אנחנו משפחה מאוד מאופקת, החזקנו את עצמנו, אבל אני מניחה שכל אחד הגיע הביתה והדמעות זלגו".
היא סיפרה שהמשפחה התלבטה לגבי השבעה לשלמה. "על-פי ההלכה צריך לשבת מהיום שמבשרים את הבשורה. במקרה הזה קיבלנו היתר לשבת כשהגופה תגיע אלינו ותהיה קבורה. אני כל הזמן חושבת על שלמה, איזה אדם מקסים הוא. כל הזמן המחשבות מכרסמות. זה לא פשוט. פתאום המציאות טופחת לי על הפנים".
לזר קראה לממשלה לפעול במהרה לשחרור שאר החטופים: "אני רוצה להגיד לממשלה שלא ירפו את ידינו, ומיד לקבל החלטה אמיצה לשחרר את כולם. המצב שם כל כך גרוע, וראינו את זה כשהגיעו שלושת החטופים האחרונים, שנראו כמו שורדי שואה. כל יום שעובר הוא קטסטרופה. אני רוצה למסור תודה לחיילים שלנו שמחרפים את נפשם, למשפחות השכולות ולעם שמחבק ומחזק אותנו. שלא יפסיקו עד שאחרון החטופים יגיע".
משפחות חטופים מציינות את יום הולדתו ה-86
(צילום: מטה משפחות החטופים)
מושית, בתו של שלמה מנצור, אמרה כי "הלב שלנו מרוסק. אם יש משהו שאמרתי כל הזמן – זה שהאובדן של אבא שלי הוא אובדן עבור כולם. אובדן וקריסה של ערכים שאבא שלי מייצג. המשפחתיות, הדאגה, העזרה לזולת, את החיוך והרצון הכן לעזור לכולם. אין מישהו שביקש עזרה והוא לא עזר לו.
"אתמול קיבלנו את ההודעה, אמרו שיש באופן חד משמעית עדות לזה שהוא נרצח. כנראה בימים הראשונים למלחמה. גם כשהרגשתי שהוא כבר לא איתנו נלחמנו. נלחמנו על הערכים שהוא מייצג, ועבור שובם של יתר האחים שלנו שעוד שם. איך קמים מפה? איזה בוקר זה היום אם אבא שלי הלך? אם מלח הארץ הזה ככה נרצ? איך קמים מזה? נשבר לנו הלב. אנחנו מחכים שיחזירו את הגופה לקבורה ראויה בארץ ואז נשב שבעה".
היא הוסיפה: "אנחנו ממשיכים להילחם על האחים שלנו שסובלים בגיהינום. אתמול כשישבתי בוועדה בכנסת הח"כים אמרו לי 'אנחנו 'רק' חברי כנסת'. הם רצו להמשיך ולהתקדם מאיתנו לוועדת הכספים, שזה מה שחשוב כרגע. תהיתי איך יודיעו לחטופים על ההחלטות שיתקבלו, אם יקבע חוק עבור האזרחים במדינה".
בהודעה משותפת למשפחה נמסר: "בצער רב ובלב כבד קיבלנו את הבשורה המרה מנציגי צה"ל על הירצחו של שלמה האהוב והיקיר שלנו. שלמה היווה עמוד התווך לכל משפחתנו. איש בעל מוסר וערכים גבוהים, אוהב אדם, שדאג תמיד לעזור לזולת מכל הלב.
"אנו קוראים למקבלי ההחלטות לקחת החלטה אמיצה וערכית ולהחזיר את כלל החטופים הביתה באופן מיידי - החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה בארצם. אנו מודים מכל הלב לחיילים שנלחמים לילות כימים ומחרפים את נפשם. משפחתנו שולחת החלמה מהירה לפצועים וליבנו עם המשפחות השכולות".
בני חסון, חברו של שלמה מנצור, שמשמש דובר קיבוץ כיסופים, סיפר ל-ynet: "שלמה ואני חברים מאוד טובים. היינו שכנים וגם עבדנו ביחד. אני מנהל הלול והוא עבד כאיש צוות איתי, עד שהוא יצא לגמלאות. כשהוא יצא לגמלאות הוא לקח על עצמו לעזור ולטפל בדברים רבים בקיבוץ. הוא היה איש שידו כל בו. אין מישהו בקיבוץ כיסופים שהוא לא נגע בו. הוא ישות מאוד עדינה ואיש טוב לב. עוד אחת מעוולות המלחמה. הקהילה שלנו מרכינה ראש על בן אדם שנרצח על לא עוול בכפו. הוא אישיות מרכזית בקיבוץ כיסופים. קשה לי לדבר עליו בלשון עבר. אין אדם שלא אהב אותו".
הוא הוסיף: "זו קהילה שלמה ועקורה מביתה שנכנסה לאווירה של אבל קשה מאוד. מי שצריך לטפל בנו כנראה שלא עושה את העבודה שלו טוב. אנו מקווים שהאחרים יחזרו אלינו בחיים וגם אלה שלא - שיחזרו לקבורה".
נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר: "אני מחבק את משפחת מנצור וקהילת קיבוץ כיסופים שקיבלו את הבשורה המרה והכואבת על הירצחו של החטוף שלמה מנצור ב-7 באוקטובר. לפני כחודש זכיתי להפגש עם משפחתו המדהימה, ולשמוע מהם על אהובם ששרד את פוגרום ה'פרהוד' ביהודי בגדד בשנת 1941, ונחטף בברבריות מביתו בכיסופים כשהוא בן 85. הם נלחמו בכל כוחם להחזרתו במשך שנה וארבעה חודשים של גיהינום וכאב, בהם נאחזו בתקווה ותפילה לגורלו.
"שלמה היה נגר מוכשר, איש משפחה וקהילה צנוע וטוב לב שהקרין חום ואהבה לסובביו. נמשיך לעשות כל שביכולתנו כדי להביא את שלמה לקבר ישראל ולהחזיר את החטופות והחטופים שלנו כולם - החיים והחללים - עד האחרון שבהם".
בחודש ינואר האחרון צעדו חברי קיבוץ כיסופים בעומר וקראו לשחרר את החטופים כולם. קלאודיה בראונר (54), סיפרה אז כי "שלמה הוא אחד האנשים הכי אדיבים שאני מכירה. כעולה חדשה שעלתה לישראל מצ'ילה בשנת 82', לא ידעתי את השפה והיה לי קשה להתאקלם. הוא תמיד היה מדבר איתי. כל החטופים, כל החיילים והאזרחים, וכל החללים, כולם, הם משפחה אחת. הכרנו את כולם. הכאב הוא גדול. והכיסופים שבהם הקיבוץ שלי נמצא, שמתגעגע ורוצה לראות את שלמה ואת כולם בבית, הם גדולים. לא נצליח להשתקם עד שכולם יחזרו, עד ששלמה יחזור".
שלמה מנצור נחשב לחטוף המבוגר ביותר המוחזק ברצועה, היחידי בשבי מקיבוץ כיסופים. אחרי ששרד את פרעות הפרהוד, הוא עלה ארצה מעיראק בשנת 1951 עם משפחתו. בגיל 16 היה ממקימי הקיבוץ. הוא אב לחמישה ילדים וסבא ל-12 נכדים. ב-17 במרץ היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-86, ומוקדם יותר באותו החודש, ב-1 במרץ, אמור היה לחגוג עם מזל אשתו 60 שנות נישואים. בתם מושית שיתפה בעבר: "יש אין סוף רגעי משבר בכל יום. השאלות לא עוזבות אותי: איך זה קרה ולמה לא עושים הכול כדי להחזיר את כולם? אני יודעת שיש ניסים, אני מחכה לאחד כזה. זו התקווה שלי. במהלך החיים שלי ראיתי ניסים, אז אני מחכה לנס הפרטי שלי".
