מיקי פלד, המפיק האגדי של הפסטיגל וזוכה פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם, הלך לעולמו והוא בן 87. הלווייתו תיערך מחר (שלישי) בשעה 16:00 בבית העלמין בקריית שאול. ירון פלד, בנו ושותפו, אמר: "מיקי היה הרבה יותר ממפיק. הוא היה אדם שידע לחלום, לזהות כישרון, לתת הזדמנות ובעיקר לגרום לאנשים להאמין שהם יכולים".
בשיחה עם ynet, טל מוסרי נפרד: "מיקי פלד הוא הרבה יותר ממפיק-על בשבילי. הוא היה כמו אבא, כמו חבר, עם העיניים הטובות והעצות החכמות. מיקי פלד הוא ילד חולם, ואני מודה שהוא פתח לי את הדלת לבמת הפסטיגל - באמת הבמה הכי גדולה ויוקרתית בישראל, ואני מודה שבכל פעם שאני עולה על הבמה - גם היום - אני מופיע ורואה לנגד עיניי את הפנים הטובות של מיקי - אני רואה אותו מול עיניי.
"פגשתי אותו בפעם האחרונה כשהוא בא לבקר אותי מאחורי הקלעים בפסטיגל בחנוכה האחרון, וגם אז הוא לחש לאוזני ואמר לי, 'תודה, טל, על מה שאתה נותן על הבמה, ועל זה שאתה מייצג את מפעל חיי בכזה כבוד ובכזאת אהבה'. שם הצטלמנו יחד בפעם האחרונה, לצד תמי אשתו, שתיבדל לחיים ארוכים, אהובתו הנצחית. הוא ייחסר לי מאוד, אהבתי אותו מאוד, הייתי איתו בקשר והוא היה קרוב לליבי. הוא היה חולה בשנים האחרונות וקיבלתי את הבשורה על מותו הבוקר והתעצבתי מאוד, הוא מאוד ייחסר לי".
תמונתו האחרונה של טל מוסרי עם תמי ומיקי פלד
(צילום: אלבום פרטי)
"מיקי פלד היה אייקון בעולם הבידור הישראלי", ספד לו חנוך רוזן, שביים לאורך השנים רבים ממופעי הפסטיגל והיה משותפיו היצירתיים המרכזיים, "מעוף, דמיון, רעיונות ואומץ היו מילים נרדפות לאישיותו של האיש המיוחד הזה. כי זה לא כל כך פשוט להפוך חלומות למציאות - ומיקי ידע לעשות את זה, ובסטייל. שנה אחר שנה הוא הצליח להביא מאות אלפי אנשים לפסטיגל, ובכל פעם מחדש להפתיע אותם, לחדש להם, לרתק אותם ולרגש אותם.
"המפגש שלי עם מיקי היה מיוחד מאין כמוהו. כנראה שהוא זיהה בי חולם חלומות כמוהו, ויחד ידענו להפוך את החלומות האלה למציאות על הבמה, מול קהל עצום. היה לו אמון אדיר בי, והוא ידע לפרגן ולתת ליוצרים לעוף עם הדמיון. הייתי מגיע אליו ואומר: 'מיקי, אני צריך דרקון, סוס מעופף וחללית', והוא היה עונה: 'יש לך. אבל נראה לי שצריך שני דרקונים, שלושה סוסים מעופפים וחללית'. כזה היה מיקי. ילד בנפשו ומבוגר מתוחכם בראשו.
מיקי פלד (משמאל) עם חנוך רוזן
(צילום: ארכיון משפחה)
"...מיקי היה הרבה יותר ממפיק. הוא היה דמות אב להרבה אמנים ויוצרים. הוא ידע לזהות כישרון, לתת הזדמנות, להשרות ביטחון, ובעיקר לגרום לאנשים סביבו להאמין שאפשר. גם ההסכם שהיה בינינו היה יוצא דופן לבמאי בעולם הבידור. עבדתי איתו בפסטיגל למעלה מ-20 שנה. סמכנו מאוד זה על זה, ואלה היו שנים מלאות ביצירתיות, בדמיון, בהעזה ובהגשמת חלומות בימתיים - שלנו ושל הקהל העצום שבא איתנו למסע הזה בכל שנה מחדש. למדתי ממיקי המון. כמפיק, כיוצר וכאדם. מיקי, אתה איתנו לנצח - בזיכרונות, במשפטים, ברעיונות, בחלומות שהגשמנו יחד - ובעיקר במשפחת הפסטיגל, שממשיכה את הדרך שסללת ואת הרוח שהשארת בה. יהי זכרך ברוך".
"מיקי פלד - איש משכמו ומעלה ואגדת תרבות", סיפרה חני נחמיאס, "מפיק העל שיצר מופעי ראווה ענקיים לכל המשפחה והייתה לי הזכות לקחת בהם חלק. זוכרת איש נעים הליכות עם חיוך תמידי שהיה מעורב בכל פרט ונוכח מאחורי הקלעים לצד תמי אשתו. איש משפחה חם ומרעיף, תמיד מלווה בנכדיו המעריצים. אבידה גדולה לעולם התרבות. יהי זכרו ברוך".
ציפי שביט ספדה: "מיקי פלד המציא את הפורמט הכי מפואר ובלתי רגיל של הפסטיגל לדורותיו. הוא חלם, ואף הגשים בענק את החלום הזה, של מופע ענק, מושקע, אהוב, מחבק לכל המשפחה. הורים וילדים סבים וסבתות ונכדים כולם יחד, יושבים ועפים יחד על המופע עמוס הכוכבים, ענק, תפאורות מטורפות, תאורה עוצרת נשימה, הרבה לפני ה-AI, הכול באמת מול העיניים, כל שנה יותר גדול, כל שנה יותר מפעים, כל שנה עוד שירים, כל שנה עוד אירוע שמחכים לו כל השנה בכיליון עיניים. אני עצמי השתתפתי המון פעמים בפסטיגל של מיקי ותמי פלד, ואני נוצרת את הזיכרון היפה הזה לעד".
מיקי פלד
(צילום: אלבום פרטי)
"את מיקי פלד הכרתי בתור ילדה קטנה", שחזרה מיכל ינאי, "אמא שלי עבדה באקו"ם, ואני הייתי הולכת כל שנה לראות את הפסטיגל שהיה אז עולם ששייך רק לזמרים. ריטה, גלי עטרי, אתי אנקרי, מאיר בנאי. כשהייתי בת 21, מיקי הציע לי להשתתף בפסטיגל 93', זה היה הלם. כבר הייתי בערוץ הילדים אבל רחוקה שנות אור מלהיקרא 'זמרת'. מיקי ראה את מה שעוד לא היה ברור לכולם, שהקהל של הפסטיגל מחפש לראות עוד משהו. וכש'שלום היא מילה שימושית' זכה במקום הראשון - זה היה רגע שהרגיש כמו שינוי של חוקי המשחק.
"אחר כך הגיעו עוד פסטיגלים, עוד שירים, ועוד כל כך הרבה זיכרונות. אהבתי את מיקי מאוד. את החיוך שלו, את זה שחשב כמו ילד, את שמחת החיים, את האהבה הגדולה שלו למשפחה שלו, את העובדה שלא הפסיק לחלום, וכמובן את חוש ההומור הרומני. לא סתם אומרים עליו 'האיש והאגדה'. הוא באמת היה איש עם חוש נדיר לזהות לאן הדברים הולכים. הוא ידע להסתכל על הקהל ולראות את העתיד. כבר מתגעגעים אליך. יהי זכרך ברוך".
יעל בר זוהר נפרדה גם היא: "מיקי פלד. קיבלתי את הבשורה על מותך והתעצבתי ממש. איזה אישיות נדירה וחד-פעמית אתה. מאיפה להתחיל? אולי משנת 95'. אני בת 15 ומשתתפת בפסטיגל הראשון שלי (מאז היו עוד תשעה פסטיגלים בהמשך וזכיתי להרבה שעות מיקי פלד בחיי). זכיתי להיות חלק ממפעל החיים הענק של האיש המתוק הזה, מיקי. שאהב מוזיקה, ואהב לנגן ואהב אומנים, ותרבות. מיקי חלם, יצר והקים את מפעל הפסטיגל לדורותיו. הוא הוולט דיסני הישראלי. בזכותו במשך עשרות שנים ילדים זכו למופע מרהיב לראשונה בישראל עם אמני ילדים האהובים ביותר, עם הזמרים הגדולים ביותר - איש שיצר מפעל מדהים והיה כמו ילד בחנות ממתקים. תמיד מעורב, תמיד רוצה שיהיה 'הכי'.
"אני זוכרת אותך, מיקי, יושב מאחורי הקלעים, מחמיא לכל אמן ילדים שיורד מהבמה ואומר לו: 'השיר שלך הכי טוב'. לכל אחד. מיקי, בשל היותו אומן בעצמו, הכיר את נפש האומן וידע כמה פידבק חיובי עושה לאמנים טוב על הלב והוא היה נדיב. נדיב בחיוך, במילה טובה, שופע רעיונות והתלהבות של ילד כשיש מאחוריו כבר ניסיון עשיר של ההפקות הגדולות ביותר. זכינו גם גיא ואני שתהיה אורח כבוד בחתונה שלנו. זוכרת אותך היטב מחויך מאוזן לאוזן שמח כל כך על השידוך שנוצר על הבמה כמו אב נרגש שמחתן את ילדיו. מיקי. אתה אגדה. בחייך ולנצח. מפעל החיים שלך, כל הרוח והיצירה שיצרת מלווים וימשיכו ללוות מיליוני ילדים. תודה על כל מי שהיית, מי שאתה ומה שעשית. אני אוהבת אותך! תודה על הזכות לקחת חלק במפעל חייך המפואר פעם אחר פעם, ולגרום למיליוני ילדים והורים לחייך. תנוח על משכבך בשלום".
מיקי פלד (משמאל) עם צביקה פיק
(צילום: ארכיון משפחה)
פלד, מבכירי המפיקים בישראל, נולד בשנת 1939 ברומניה. בשנת 1948 עלה לישראל עם משפחתו. בצבא היה טכנאי אלקטרוניקה בחיל האוויר, שם הוא ושני חיילים נוספים - ישראל גוריון ועוזי מלמד - החליטו להקים בצוותא להקה בשם תזמורת העליזים. בימי החופשות שלהם נהגו הופיע במקומות שונים ברחבי הארץ וחסכו את הכנסותיהם. לאחר השחרור הוא עבד תקופה מסוימת כטכנאי מטוסים באל על, אולם שעות העבודה שם לא מנעו ממנו לעבוד בעבודות קטנות בתחום הנגינה והבידור.
בתחילת שנות ה-70 עוד עבד כנהג אוטובוס של אגד בקו תל אביב-חולון, אבל לדבריו, "השיגעון למוזיקה לא עזב. הבנתי כי רק מקצוע הקרוב לענף הבידור יוכל לעניין אותי. נטלתי מעבודתי חופשה ללא תשלום למשך שנה, והחלטתי להיות סוכן של אמנים. כדי ללמוד את העסק נסעתי לארצות הברית", סיפר אז בריאיון ל"ידיעות אחרונות". שם למד את כל רזי המקצוע וכשחזר החליט לגלות כוכבי במה חדשים מקרב יוצאי הלהקות הצבאיות. התגלית הגדולה שלו היה אז מוטי גלעדי, שהפך לאחד האמנים המבוקשים בתחום. יחד הם רכשו לעצמם מוניטין, וכשהלכו ההופעות והתרבו - פלד הקים את משרד "סולן", שנחשב לאחד הגדולים בענף.
עם ההצלחה הלך וגדל מספר האמנים שפנו אליו כדי לייצגם. הוא לא הסתפק בייצוג אמנים בלבד והתעניין בהפקת הצגות ומופעים גדולים. ביחד עם שותפו לשעבר, האמרגן נחום בייטל, החליט לארגן את הפסטיבלים לזמר חסידי, שהיוו בזמנו הצלחה מסחררת, וגם הפיק את המופע "מדינת הילדים".
מיקי פלד (משמאל) עם שלומית אהרון, בן זוגה דאז יובל דור ובתם
(צילום: שאול גולן)
הצלחה גדולה נוספת של פלד בתחום ייצוג האמנים היה בזמנו אורי גלר. גלר היה אז "צעיר להטוטן ששיגע את כל רואיו", כפי שתיארו אותו ב"ידיעות אחרונות" ב-1983, ויחד עם פלד השניים צברו כסף רב מהופעותיו של גלר ברחבי הארץ ובחו"ל. במקביל לאמנים והופעות, פלד החל להשקיע גם בהפקת סרטים ישראליים.
בשנת 1981 המציא את מופע הפסטיגל הראשון, שהפך להצלחת מסחררת ונמשך עד היום בכל חנוכה. בריאיון שקיים ב-ynet בשנת 2005, במלאת 25 שנה למפעל הפסטיגל, סיפר פלד על הקשר המיוחד שלו עם ההפקה. "כל שנה אני סוגר מעגל עם הילדות הפרטית שלי. הפסטיגל מחזיר אותי תמיד אחורה", אמר אז. "אין לי ספק שנשארתי ילד בגלל מה שאני עושה. אין לי זמן להתבגר או להזדקן כי האצבע שלי מונחת על הדופק של הילדות. ליצור אטרקציה שנתית לילדים זה כישרון מיוחד, אולי שליחות".
פלד הותיר אחריו את רעייתו תמי, את ילדיו, נכדיו וניניו.
