"פגשתי לאורך הדרך את האנשים הכי מופלאים. כל בנאדם בכל נקודה היה הבנאדם הכי מושלם. גם אנשים ברחוב שבאו לחבק אותי. כל אחד בנקודה שלו היה מבחינתי הבנאדם הכי טוב שיכולתי לפגוש", אמר אביחי ברודץ' שעות ספורות לפני שפגש באשתו הגר ובילדיו עפרי, יובל ואליה ששבו משבי החמאס.
עידו בוהדנה בכפר עזה עם הצוות שלו
אחד מאותם אנשים מופלאים שאביחי, מסמלי המאבק להשבת החטופים, פגש והפך מאז אותה שבת מקוללת, לחבר של ממש הוא חייל המילואים מאור עקיבא עידו בוהדנה (24).
בוהדנה ספר במקצועו, נמנה על הלוחמים ששחררו את כפר עזה. הוא היה בבית משפחת ברודץ' אחרי שבני המשפחה נלקחו ממנו - ושם ברגע אחד הבין, המשפחה נחטפה ולא נרצחה. כעת כשבני משפחת ברודץ' שבו סוף סוף מהשבי, בוהדנה משחזר את הסיפור המסעיר מהרגע שבו הוקפץ לקרבות ב-7.10 עד לסוף המשמח אתמול.
בוהדנה מספר שקיבל הודעה פשוטה "תגיעו" ונסע במהירות לא נתפסת לימ"ח (יחידת מחסני החירום. "נחשפנו לציר הזוועות, למסיבת הטבע, תושבים מסכנים שניסו לברוח מהעוטף, ראיתי דברים קשים, ילדות, ילדים, מחבלים, מזוודות שניסו להעמיס עם מה שיש, שיירות של רוכבי אופניים נטושות על הכביש, רכבים שרופים, אנשים לצדי הרכב ובתוך הרכב. דרכנו את הנשקים וחיפינו לכל הצדדים. אימא שלי כתבה שהיא מקווה שאני לא בתחנת המשטרה בשדרות. אמרתי לה אימא תירגעי אני כולה בכפר עזה.
"בצומת סעד, לכיוון כפר עזה, נפל פצמ"ר, 150 מטר מהכוח שלנו. המ"פ כינס אותנו וביקש שנעבוד לאט. הוא אמר לנו: 'נועדתם ליום הזה. מי שעובד לאט, לא מת. ומי שעובד לאט, מנצח את הלחימה'. מצאנו עצמנו מתקדמים פלוגתית לכיוון כפר עזה. השעה הייתה 16:00 ואש תופת נורתה לכיווננו. יכולנו להרגיש את הכדורים שורקים. חוליית מחבלים הגיעה לכניסה לקבל את פנינו.
ראיון טלפוני באולפן עם שמואל ברודץ שכלתו ונכדותיו שוחחרו מהשבי
"עברנו מעט את השער ומצאתי את עצמי שוכב לחיפוי. שכבנו בין האקליפטוסים בכניסה לקיבוץ, ומי שיכל השיב אש. התקדמנו ומצאנו את המחבל ואחר כך עוד מחבל ואזרח עזתי בוזז. חילקנו את כל הכוח הגדודי לפלוגות. הפלוגה שלי קיבלה הוראה לכבוש את כפרית (מפעל בכפר עזה, א.ק) כי היה מידע מודיעיני על מחבלים שנמצאים שם. הגענו אל המפעל מכיוון הפרדס ונורתה אש חזרה אלינו".
אחרי שסיימו לטהר את מפעל כפרית ממחבלים, המשיכו בוהדנה וחבריו לצוות לפינוי של משפחות שהתבצרו בממ"דים. "פינינו 15 משפחות במסדרון הומניטרי. זה היה בין 1:00 ל-2:00 לפנות בוקר. בהתחלה המשפחות לא האמינו לנו, דפקנו בדלת ואמרנו 'צה"ל, 'צה"ל', אבל אף אחד לא האמין.
"מתוך החושך ראיתי זוג עיניים מסתכלות עליי. זה היה רודני הכלב של אביחי, הוא היה מפוחד למוות, לא רצה לגשת אלינו, יילל. במטבח ראינו עוגת יום הולדת. וכולנו התחלנו למרר בבכי"
"היו קרבות קשים בכפר עזה. הראש היה בגופות שאתה רואה מול העיניים, אתה רוצה קצת להחזיר את הצדק. כוח כירורגי של שלדג הגיע עם אלונקה וקרא 'תחפה להמשך! יש לי פצועים!'. ראינו לוחם עטוף בנייר כסף. רעש של אש לכל הכיוונים, אתה כבר לא יודע מי יורה וכמה לירות, והכל היה בחושך. לא כולנו היינו מצוידים בציוד הכי מתקדם, היה רק מכשיר קשר אחד מחלקתי. הקשר של הסמל התקלקל, הוא יכול היה רק לשמוע ולא לדבר".
בהמשך הגיע בוהדנה לבית של משפחת ברודץ'. "קיבלתי שלושה בתים ועד היום אני זוכר אותם. לבית הראשון נכנסתי ומצאתי את נעמי דגני ז"ל שותתת דם, מחוץ לבית שלה היה מחבל מת. כיסיתי לנעמי את הפנים במגבת ואמרתי בלב יתגדל ויתקדש שמי רבא. המשכתי לבית השני וראיתי את מאיה בן דוד ז"ל מתבוססת בדם, ללא רוח חיים. בהמשך סיפרו לי שאחד הילדים אמר לאבא: 'קר לאימא, צריך לכסות אותה'. ואז הגעתי לבית של אביחי. לא רצינו להיכנס מהכניסה הראשית, ניסינו למצוא פתח אחר. נכנסתי מדלת צדדית, זיהיתי קליעים של צה"ל, כנראה היה שם כוח לפניי. בחדר חשוך, מתוך החושך ראיתי זוג עיניים מסתכלות עליי. זה היה רודני הכלב של אביחי, הוא היה מפוחד למוות, לא רצה לגשת אלינו, יילל. במטבח ראינו עוגת יום הולדת. וכולנו התחלנו למרר בבכי".
משהו בבית עורר בבוהדנה סקרנות. הוא הבחין בניירת עליה כתוב היה מספר הטלפון של הגר, אשתו של אביחי. "חייגתי אליה והטלפון שלה היה זמין. 9 באוקטובר, יומיים אחרי, הטלפון זמין. ניתקו לי בפנים. אמרתי לחבר'ה: 'זו חטיפה!'. אמרו לי להפסיק להתעסק עם זה".
מאוחר יותר יצר בוהדנה קשר עם אחד השכנים ועם אביה של הגר. "לילה שלם היינו על הגג של אביחי עם שק שינה ושמיכה, כדי להרוג מחבלים שמנסים להגיע לכפר עזה. ראיתי תמונות של יובל ועפרי והכלב, הצעצועים היו מסודרים יפה. הרגשתי שאני מתחבר אליהם מדקה לדקה. באותו לילה היה גשם מטורף. והברקים - רק על עזה. אני לא אדם מאמין, אבל אמרתי לעצמי שעליהם הוא כועס ואותנו הוא רוצה לטהר".
לאחר שיצר קשר עם המשפחה, דיבר בוהדנה גם עם אחד השכנים. "הוא אמר שראה בסביבות 11:00 מהממ"ד את המחבלים מלווים את אביגיל, עידן והגר לרצועה. אמרתי 'תודה, אני מצטער שאני גורם לך לעצבות'". בוהדנה דיבר עם אביה של הגר, וכולם מיד התגייסו למשימה להשבתם. "אביחי קם באותו רגע. הבנתי שהוא חי מחדש. כי הוא הבין שהמשפחה שלו לא נרצחה".
לאחר ששוחרר מבית החולים, התיישב אביחי על כיסא מול הקריה וסחף אחריו מדינה שלמה. גם בוהדנה היה איתו. "הוא קיבל אותי בשמחה כשיצרתי איתו קשר לראשונה".
לילה לפני שיחת הטלפון בה התבשר אביחי כי משפחתו צפויה להשתחרר, הוא היה בבית הוריו בראשון לציון יחד עם חברים. "ראיתי את בוהדנה בפעם הראשונה בשפיים", שחזר אביחי. "אי אפשר שלא היה להתאהב בו. ישבנו ושתינו, סיפרנו זה לזה את כל הסיפורים. כשהייתי בקריה התראיינתי ל'ניו יורקר'. באמצע הראיון הוא בא וחיבק אותי. עזבתי הכל וישבתי איתו. הוא כזה נשמה טובה. ראיינו את שנינו לאותה הכתבה".
"צנחן ושמו עידו בוהדנה טפח על הכתף של ברודץ'", נכתב באותה כתבה. "הוא רעד מהתרגשות... ניגב את הדמעות והתיישב. 'אם אתה מדבר על פרופורציות, זה הרבה יותר גרוע מאסון התאומים. העולם צריך לדעת כמה אכזריים האנשים האלה'".
