ברגע המפחיד ביותר בחייו, הקולונל האמריקני הביט למעלה ולא ראה מצנח. מתחתיו השתרע המדבר ההררי של איראן, ואל הקרקע צנח, לפי ההערכה שקיבל אחר כך, במהירות של עד 160 קמ"ש. לא היה לו הרבה זמן לנסח תפילה. "אלוהים, רצונך ייעשה", אמר לעצמו באוויר. "אבל אם אני יוצא מזה, אני זקוק לעזרה". כעבור רגעים הוא פגע באדמה, שבר את הגב, את הזרוע ואת הכתף, נקע את הקרסול ונחתך בראשו ובפניו. ואז הוא קם והתחיל לטפס.
את סיפורו חשף הלילה (בין ראשון לשני) התחקיר הצבאי ששודר בפתיחת העונה ה-59 של תוכנית התחקירים האמריקנית "60 דקות" ב-CBS - ובו דיבר לראשונה קצין מערכות הנשק של מטוס ה-F-15E שהופל מעל איראן בחודש אפריל. שמו ופניו הוסתרו עד כה בגלל איומים איראניים, והוא הוצג בכינוי הקשר "בראבו". הטייס שישב לפניו נקרא "אלפא", במטוס שכינויו "Dude 44".
רגעי החילוץ הדרמטי: "הואו נזוז"
(צילום: מתוך "60 דקות")

בליל 2 באפריל, לפנות בוקר באיראן, השניים טסו באזור הררי מדרום לאיספהאן. לפי מפקד פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM), אדמירל בראד קופר, מטרתם הייתה לתקוף מתקני תעשייה הקשורים לתוכנית הכטב"מים והטילים של איראן, ולא את אתר הגרעין הסמוך. באותו שלב כבר ביצעה ארה"ב כ-13 אלף גיחות במלחמה. "הייתה לנו עליונות אווירית, אבל ברור שלא טסנו מעל קנזס", אמר קופר.
אז, טיל כתף איראני, שמחירו מוערך בכ-100 אלף דולר, הפיל מטוס קרב דו-מושבי בשווי כ-30 מיליון דולר. בראבו תיאר את הפגיעה כ"התנגשות ברכבת משא". השניים ניסו להציל את המטוס, הבינו כעבור שניות שאין לכך סיכוי והפעילו את כיסאות המפלט. "אהיה אסיר תודה עד יום מותי לאלפא, שהציל את חיינו", אמר. הם נחתו במרחק של כשמונה קילומטרים זה מזה. אלפא הגיע לקרקע בשלום - המצנח של בראבו כמעט לא נפתח.
שר ההגנה פיט הגסת' התעורר באמצע הלילה וקיבל את ההודעה שמטוס אמריקני הופל מעל איראן. התגובה הראשונה שלו הייתה: "Oh, shit", אך לדבריו, "תמיד ידעתי שזה אפשרי". מיד אחר כך, סיפר, שאל את שתי השאלות החשובות באמת: האם אנשי הצוות בחיים, והאם האיראנים כבר יודעים שהם שם. ״בין שהם בחיים ובין שלא, אנחנו הולכים להביא אותם", אמר.
"שיט": הגסת' על הרגע שבו שמע על הפלת המטוס
(צילום: מתוך "60 דקות")

במהרה הופיעו בתקשורת האיראנית תמונות השברים, מגיש טלוויזיה הכריז על פרס למי שילכוד את השניים וסרטונים הראו חמושים יוצאים לחפש אותם. בראבו הבין שמשדר החירום עלול להציל אותו, אבל גם להסגיר אותו. הוא התרחק קודם מאזור הנחיתה, אף שכל תנועה הכאיבה. עם עלות השחר ראה סביבו עמק מדברי גבוה וצוקים משוננים. המקום הבטוח יותר היה למעלה, ולכן החל לטפס אל רכס שגובהו כ-2,130 מטרים, מצויד בעיקר באקדח, מכשיר קשר ומשדר איתור. כתבת התוכנית, נורה אודונל, שאלה מאין מצא מוטיבציה עם גב, זרוע וכתף שבורים. "אמרתי לעצמי - אל תיתן לחוסר מוטיבציה לגרום לך להופיע בטלוויזיה האיראנית", ענה.
לפי מקורות צבאיים, הכוחות האיראניים הגיעו בשלב מסוים למרחק של כמה מאות מטרים ממנו. קופר סיפר שכ-1,500 אנשי צבא וביטחון איראנים נעו ברדיוס של 16 קילומטרים. בשעות הראשונות חדרו לאיראן 21 כלי טיס באור יום כדי לחלץ את אלפא. המסוקים ספגו אש. "זה היה קרב יריות כל הדרך פנימה וכל הדרך החוצה״, סיפר הגסת׳. אלפא חולץ, אבל הכוח לא מצא את בראבו ונאלץ לסגת.
רק בערב הצליח בראבו להגיע למחסה ולהעביר מסר קצר: ״אני פצוע, אני בתנועה״. אחריו שלח מסר נוסף: ״אלוהים טוב״. בחדר המצב בוושינגטון תכננו מבצע נוסף, אבל התנאים לא הסתדרו. הגסת׳ החליט להשאיר אותו בשטח עוד יממה. בראבו נשאר כמעט בלי מים ובלי מזון, ברוח ובקור של המדבר הגבוה, והכוחות האיראניים המשיכו להתקרב.
נווט הקרב "בראבו" מספר על המסר ששלח: "אלוהים טוב"
(צילום: מתוך "60 דקות")

סוכנות הביון המרכזית, ה-CIA, ניהלה מבצע הטעיה בכמה מוקדים והפעילה טכנולוגיה מסווגת כדי לאתר את בראבו. מפציצים וכטב״מים תקפו כוחות של משמרות המהפכה ליד מקום המסתור. אחר כך הגיע כוח החילוץ: 92 לוחמים על אדמת איראן, כמה מאות אנשי צוות באוויר ועוד 3,000 עד 5,000 נוספים שסייעו למבצע. לדברי קופר, זה היה המבצע הראשון זה 46 שנה שבו דרכו חיילים אמריקנים על אדמת איראן, מאז ניסיון החילוץ הכושל של בני הערובה ב-1980. הסיוע שיוחס לישראל בדיווחים קודמים, מודיעין ודחיית תקיפות באזור החיפושים - לא הוזכר בשידור.
אודונל הציבה מול הגנרלים את החשבון: כדי לחלץ אדם אחד, כמעט מאה אחרים סיכנו את חייהם על הקרקע. יו״ר המטות המשולבים, הגנרל דן קיין, השיב: ״והיינו שולחים עוד יותר אם צריך״. שני מטוסי תובלה מיוחדים נחתו על מסלול מאולתר ופרקו מסוקי Little Bird, שנועדו להגיע לרכס. בתיעוד האינפרה-אדום נראה בראבו כנקודה בהירה ושני לוחמי חילוץ מתקדמים אליו. ״זה היה אחד הרגעים הגדולים בחיי״, אמר. הוא סירב לחשוף מה אמרו לו, אבל מסר את תשובתו: ״בואו נזוז״.

גלגלי המטוס שקעו בחול

אלא שהחילוץ כמעט הסתיים במלכודת חדשה. גלגלי מטוסי התובלה שקעו בחול והם לא הצליחו להמריא. יותר מ-90 מלוחמי העילית של ארה״ב נתקעו באיראן לצד האיש שבאו להציל. יחידה חשאית של חיל האוויר חילצה אותם בדרך שלא פורטה. האמריקנים השאירו מאחור שני מטוסי MC-130J, בשווי של כ-100 מיליון דולר כל אחד, ואת המסוקים הקטנים, והשמידו את כלי הטיס בפצצות כדי שאף טכנולוגיה לא תיפול בידי איראן. 50 שעות אחרי ההפלה, עם הזריחה בבוקר חג הפסחא, בראבו היה מחוץ לאיראן והתקשר לאשתו.
שרידי מטוס אמריקני בשטח איראן
שרידי מטוס אמריקני בשטח איראן
שרידי מטוס אמריקני בשטח איראן
גם הדרך של הסיפור למסך הייתה מבצע בפני עצמו. CNN דיווחה כי הגסת׳ ואנשי אמון פוליטיים בפנטגון לחצו על שני אנשי הצוות להתראיין. השניים הסתייגו בתחילה, ואחד מהם חשש שיורו לו להשתתף בפקודה. בכירים במדים חששו מחשיפת שיטות מסווגות בזמן שהלחימה נמשכת, ומכך שהגבורה האישית תשמש את הממשל להלבנה ומכירת מלחמה יקרה ולא פופולרית, שבה נהרגו כבר 18 חיילים אמריקנים.
לפי הדיווח, הגסת׳ נפגש אישית עם השניים כדי לשכנע אותם להתראיין, ולבסוף הותיר בידיהם את הבחירה. בראבו הסכים, אלפא, שכבר חזר לטוס, סירב והסתפק בהודעה כתובה. דובר הפנטגון כינה את הדיווח ״שקר מוחלט״, וטען שנשמרה בקפדנות אבטחת המידע. ב-CBS החלו לרדוף אחר הראיון כבר ביום החילוץ. עורכת החדשות הראשית בארי וייס הגדירה אותו ״עדיפות עליונה״ ופנתה בעצמה להגסת׳ כדי לקבל בלעדיות. בפנטגון ריכזה את ההפקה תמי רדבאו, שהייתה מפיקת הטלוויזיה של הגסת׳ ב"פוקס ניוז" לפני שעברה למשרד ההגנה. CBS סירבה להגיב על הדיווח.
וייס, נזכיר, עיתונאית יהודייה-אמריקנית שמרנית, מואשמת מאז כניסתה ל-CBS בהתקרבות לממשל טראמפ ובהטיית הרשת ימינה. היא הדיחה כתבים ומפיקים ותיקים מ״60 דקות״ ומינתה מפיק ראשי חדש. עובדים ברשת כבר כינו את סיקור מלחמת איראן ״קרנבל תעמולה״. מבחינת וייס, הבלעדיות הייתה אמורה להוכיח שהמוסד הטלוויזיוני הוותיק עדיין מסוגל להביא סיפור שאמריקה תדבר עליו. מבחינת מבקריהם, הכתבה נראתה כמו סרט גיוס מהוקצע שהפנטגון קיבל בו את המילה הראשונה והאחרונה. ״גם '60 דקות', מוסד ששמו מזוהה זה עשרות שנים עם עצמאות עיתונאית, לא יכול מול וייס. אין לה אלוהים״, אמר כתבת ותיקה ברשת.
השידור עצמו היה מורכב יותר מההאשמה כי מדובר בתעמולה. הוא הגדיר את המלחמה יקרה ולא פופולרית, ציין את 18 ההרוגים והציב מול הגנרלים את החשבון של סיכון מאה חיילים למען אחד. ועדיין, כמעט כל פרט במסע החילוץ הגיע מהממשל שביקש לספר אותו. הצופים קיבלו שני סיפורים באותו ערב: נס הישרדות אמיתי של אדם שנפל מהשמיים עם מצנח קרוע, וגם שיעור בדרך שבה וושינגטון הופכת רגע כזה לנרטיב לאומי.