העימות הפומבי שיזם שר הביטחון ישראל כ"ץ הלילה (בין שני לשלישי) עם הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר אינו מקרי. מדובר בחלק מהמאמץ המתמשך והשיטתי של הממשלה הנוכחית להפוך את בכירי השירות הציבורי הכפופים לה לנאמנים פוליטיים, שיפעלו לפי רצון הפוליטיקאים בלי ערעור או ויכוח. מה שקרה הלילה הוא המשך לתהליך השפלה וערעור מעמד שיטתי של הרמטכ"ל, מפני שזמיר מעז להציג עמדה שונה ביחס לסוגיות צבאיות מקצועיות שעומדות על הפרק, ובראשן המערכה בעזה.
2 צפייה בגלריה
כ"ץ וזמיר. מינויים בחרדת קודש? לא בלשכת שר הביטחון
(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
מינויים בצה"ל לדרגות אלוף משנה ומעלה היו תמיד נושא רגיש, וגם בעבר נרשמו עימותים סביבם. כך למשל, אהוד ברק כשר ביטחון השהה את מינויו של גבי אשכנזי לתפקיד בכיר במטכ"ל כשזה נעשה בידי הרמטכ"ל שאול מופז, בשל חוסר סימפתיה אישי. דוגמאות נוספות כללו עימות בין כ"ץ לרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, כאשר השר דרש לעכב מינויים עד לסיום תחקירי המלחמה והתבררות חלקם של קצינים שמונו באירועי 7 באוקטובר.
היה היגיון בדרישה הזאת, שאולי הצדיקה עיכוב כמה מינויים בכירים, כמו למשל של ברק חירם למפקד אוגדת עזה, בשל טענות שהועלו נגדו על שיקול לקוי כשנלחם בגבורה בעוטף עזה באותו יום. באותה מידה, היה היגיון בדרישה של הרמטכ"ל הלוי לבצע את המינויים כדי למלא את השורות השחוקות של מפקדי השדה הבכירים, שחלקם התקשו למלא את תפקידם עקב תחושת אשם על תפקודם באותו יום. בסופו של דבר, לאחר שהשר כ"ץ עשה שריר, המינויים אושרו בהתאם לסיכום בדיון השיבוצים בראשות הרמטכ"ל הלוי.
מה שקרה הלילה הוא המשך לתהליך השפלה וערעור מעמד שיטתי של הרמטכ"ל, מפני שזמיר מעז להציג עמדה שונה ביחס לסוגיות צבאיות מקצועיות שעומדות על הפרק ובראשן המערכה בעזה
לקראת כל דיון שיבוצים בצה"ל מתקיים תהליך ארוך ומובנה, שבו נערכת הערכה מקצועית ופסיכולוגית סדורה לכל מועמד לקידום מדרגת אלוף משנה ומעלה, מתוך רשימת מומלצים של אלופי הפיקודים וראשי הזרועות. לרוב קיימים כמה מועמדים לתפקידי תא"ל, כשהיוקרתיים שבהם הם מפקדי אוגדות לוחמות. ההערכות המקצועיות, הפסיכולוגיות והחברתיות נערכות בידי אנשי מקצוע, ומוצגות לא רק בפני פורום מטכ"ל, אלא גם משמשות בסיס לדיון השיבוצים בראשות הרמטכ"ל. דיון כזה, כמו זה שהתקיים בלילה האחרון והסתיים באחת בלילה, נמשך זמן רב ותוצאותיו אינן ידועות מראש. לא אחת קורה שפורום המטכ"ל מחליט למנות לתפקיד קצין שאינו זה שהרמטכ"ל עצמו היה מעדיף.
רמטכ"לים לשעבר מעידים כי דיוני השיבוצים מתנהלים בכובד ראש, נמשכים שעות ארוכות, וההחלטות שמתקבלות בהם הן ברובן המכריע ענייניות לחלוטין, ומתמקדות בכישוריו וביכולת הפיקוד של הקצין המיועד לתפקיד בכיר ואחראי, הכולל הובלת לוחמים לקרב. החוק קובע כי הרמטכ"ל הוא שממנה קצינים בכירים מדרגת אלוף משנה ומעלה, ומעלה אותם בדרגה בהיותו ראש הארגון.
שר הביטחון, שהוא הממונה מטעם הממשלה על הפיקוח והבקרה על תפקוד צה"ל, מוסמך לאשר או לדחות את המינויים שמציע לו הרמטכ"ל לאחר שהתקבלו בפורום המטכ"ל. עם זאת, נהוג זה עשרות שנים שלשכת הרמטכ"ל מעבירה ללשכת שר הביטחון - כלומר, למזכיר הצבאי שלו - את "אשכולות המינויים", רשימת המועמדים שעתידים לעלות לדיון השיבוצים, עוד בטרם הוחלט מי מהם ייבחר בפועל לתפקיד.
הגשת "אשכולות המועמדים" לשר הביטחון עוד לפני דיון השיבוצים במטכ"ל נועדה לאפשר ללשכת השר ולשר עצמו להכיר מראש את האנשים המיועדים לקידום, ולגבש דעה אילו מינויים יאושרו או יידחו לאחר הדיון, אם ירצה בכך - כפי שקרה בפרשת תא"ל ברק חירם. המהלך מוגדר כחלק מ"שקיפות התהליך" בין לשכת הרמטכ"ל לשר הביטחון, במטרה לאפשר לשר לגבש עמדה עצמאית אם יבחר לעשות כן.
הרמטכ"ל בהערכת מצב במוצב הפיקוד העליון של צה"ל
(צילום: דובר צה"ל )
הרמטכ"ל זמיר, אולי מתוך תחושה שהוא על הכוונת של הממשלה, הקבינט, ראש הממשלה ושר הביטחון, פנה עוד לפני דיון השיבוצים ללשכת השר וביקש - לפנים משורת הדין ובניגוד לנוהג - להיפגש עם השר כ"ץ ולהציג בפניו את רשימות המועמדים לפני הדיון בפורום מטכ"ל. הבקשה הועברה באמצעות רל"ש הרמטכ"ל למזכיר הצבאי של השר, שנדרש לקבוע פגישה לצורך עיון ברשימות.
לשכת שר הביטחון השיבה כי השר, מנימוקים לא ברורים, אינו יכול להיענות לבקשה. פניית הרמטכ"ל נדחתה לא פעם אחת אלא מספר פעמים לאורך כמה יממות, אף שלזמיר היה דחוף לקיים את דיון השיבוצים בימים אלה. הדחיפות נבעה מכך שהמועמדים לקידום הם מפקדי חטיבות ומפקדי מכלולים לוחמים שנשאו בנטל כבד ושוחק, פיזית ונפשית, מאז פרוץ המלחמה - בהם מפקדי חטיבות הנח"ל וגבעתי ומפקדי אוגדות שפיקדו על לחימה רציפה בעומס חסר תקדים ביחס לשגרה ואף לחירום.
הצורך לקצר את משך הכהונה של מפקדי חטיבות ואוגדות לוחמות סדירות נובע גם מהחשש ששחיקה אישית ונפשית ממושכת תפגע בשיקול דעתם של המובילים את החיילים לקרב - שיקול שהרמטכ"ל אייל זמיר מודע לו היטב. לכך נוסף שיקול מכריע נוסף שיצר תחושת דחיפות: משפחות הקצינים הבכירים המועמדים למינוי נפגעו קשות, אולי אף יותר מאנשי המילואים, שרבים מהם קיבלו אפשרות לשבור את רצף הלחימה ולשהות בבית חודשים ארוכים לפני שחזרו לשירות.
משפחות הקצינים הבכירים המועמדים למינוי נפגעו קשות, אולי אף יותר מאנשי המילואים, שרבים מהם קיבלו אפשרות לשבור את רצף הלחימה ולשהות בבית חודשים ארוכים לפני שחזרו לשירות
הקצינים שהרמטכ"ל מינה הלילה נלחמו ברציפות - בשטח עצמו, ממש בפודרה של עזה ובסלעי דרום לבנון - במשך שנה ועשרה חודשים, וחוו אירועים קשים. זמיר, לקראת השלב האחרון במלחמה, ביקש למלא את שורות הפיקוד העליון במפקדים מנוסים שיוכלו לשקם את עצמם ומשפחותיהם תוך כדי מילוי תפקידם. הנוהג להחליף מפקדי שדה לאחר תקופות שירות קצרות יחסית, של כשנה ומעט יותר, כאשר הם מצויים בלחימה, מקובל בכל הצבאות בעולם מאותן סיבות בדיוק.
אלא שלשר הביטחון ישראל כ"ץ, כך נראה, זה לא אכפת. בהודעה שפרסם טען כי דיון השיבוצים המקדמי צריך להתקיים אצלו, וכי הוא יקבע לרמטכ"ל מי יעלה לדיון השיבוצים במטכ"ל - דבר שאין לו כל אזכור בחוק יסוד הממשלה או בחוק השיפוט הצבאי. לטענתו, אם רצה הרמטכ"ל לקיים עימו דיון שיבוצים, היה עליו להיענות לבקשתו להיפגש. אך בפועל, כ"ץ בחר שלא להיענות לבקשה, במכוון, כדי להבהיר מי הבוס - לפנים משורת הדין ובלי שהחוק מחייב זאת.
2 צפייה בגלריה
זמיר בשיח עם מפקדי האוגדות בפיקוד הדרום. הרמטכ"ל מבקש לרענן את שורות הפיקוד הבכיר בעיצומה של המלחמה
(צילום: דובר צה"ל)
אחר כך, הלילה, פרסם שר הביטחון ישראל כ"ץ הודעה שבה דרש למעשה לקיים את דיון השיבוצים אצלו ולא בפורום מטכ"ל. הוא הוסיף טענה נוספת - שאין מחליפים "סוסים בעלייה", כלומר אין להחליף מפקדי חטיבות ואוגדות לפני המערכה המתוכננת בעזה. בכך חשף כ"ץ את חוסר הבנתו בענייני ביטחון, דווקא משום שהוצאתה לפועל של החלטת הקבינט על השתלטות על עזה ופינוי כמיליון תושבים לאזורי המחסה שנותרו ברצועה מחייבת מקצועיות וחשיבה צבאית יצירתית.
רענון שורות הפיקוד הבכיר נדרש כדי להכניס מפקדים חדשים שאינם מקובעים על שיטות הלחימה הישנות, ושעשויים להביא איתם חשיבה תחבולתית רעננה למבצע שאמור להיות שונה באופיו מ"מרכבות גדעון" וממבצעי תמרון קודמים בעזה. לאורך ההיסטוריה הצבאית, מצביאים גדולים הקפידו לאייש מחדש את הפיקוד הבכיר בקצינים מנוסים שלא נשחקו עד דק בשלבי הלחימה הקודמים.
אלא שכ"ץ, שיודע כנראה יותר טוב מכולם, מונחה משיקולים אחרים. לא הרצון לשפר את הפיקוד הבכיר עומד במרכז, אלא חתירה לפגיעה במעמדו של הרמטכ"ל ולשחיקת סמכותו - אולי במטרה להביא להתפטרותו ולמנות במקומו דמות שזוכה לגיבוי הליכוד וממשלת "הימין על מלא". אני מקווה שהרמטכ"ל לא ייכנע ללחץ ולא יתפטר.
גישתו של כ"ץ כלפי צה"ל אינה נובעת מחרדת קודש כפי שהיה מצופה מתפקידו, אלא דומה להתנהלותו בעבר כשר תחבורה ובתפקידים אחרים, שבהם מינה נאמנים על פי עצות "מאכערים" ופעילי מרכז הליכוד. המטרה היא להבטיח שמי שימונה לתפקיד בכיר - בין אם מפקד אוגדה ובין אם ראש חטיבת ההפעלה באגף המודיעין - יידע שהוא חייב את משרתו לו ויתנהל בהתאם.
לא הרצון לשפר את הפיקוד הבכיר עומד במרכז, אלא חתירה לפגיעה במעמדו של הרמטכ"ל ולשחיקת סמכותו
כאמור, הממשלה הזאת פועלת לא רק בניגוד לאינטרסים של מדינת ישראל, אלא גם ברשלנות חמורה, תוך הפרת כללי המִנהל התקין וההיררכיה הצבאית - ובוחרת לעשות זאת דווקא בזמן מלחמה. להתנהלות כזו יש מילה אחת מתאימה, אולם מחמת חומרתה ומשמעותה המשפטית ראוי שלא להשתמש בה. בפרפראזה על דבריו המפורסמים של דוד בן גוריון, ניתן לומר כיום: תדע כל אם עברייה השולחת את בניה ובנותיה לצבא, שעסקן פוליטי ולא הרמטכ"ל יקבע מי יפקד עליהם ויוביל אותם לקרב.
