האוויר במשכן הכנסת מאז אתמול אחר הצהריים (רביעי) היה דחוס בספקולציות. סיכה לא ניתן היה להשחיל בתוכו. ההודעה על תוצאות ההצבעה ובחירתה של קארין אלהרר (יש עתיד) כנציגת האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים הותירה מסביב עשרות עיניים פעורות בתימהון ולסתות שמוטות על החזה. הצבעה חשאית מאחורי פרגוד, קל וחומר בנושא כה רגיש וטעון בשעה שהעצבים של כולם רופפים, היא אירוע עם פוטנציאל הסתבכות והסתעפות גדול. את הרחש שחלף בין מסדרונות הכנסת והשתחל לחדרים הסגורים לא ניתן היה להחמיץ. נפל דבר, זה היה ברור. השאלה מה.
הייתה זו שעתם היפה של הקונספירטורים, שממילא עבדו במלוא הקיטור מאז אתמול בבוקר, מפזרים תרחישים, מנתחים אינטריגות ומשרטטים את מפות האינטרסים הזהים והמתנגשים של הצדדים המעורבים: מי הם ארבעת (לפחות) חברי הקואליציה שחצו את הקווים מאחורי הווילון האטום ותמכו במועמדת האופוזיציה אלהרר? מה היה האינטרס שלהם? ובשם מי הם פעלו? שאלות עלו למכביר. ותשובות? גם שעות לאחר מכן הן עדיין לא ברורות או חד-משמעיות. במקרים כאלה יש לפעמים יותר מתשובה אחת.
הבוקר אתמול דווקא נפתח בהערכת מצב שגרתית ורגועה יחסית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובהבנה שצריך לפעול לאט וביסודיות להסרת כל מועמדי הקואליציה הלא-רלוונטיים מטעם עצמם שביקשו לכהן כנציגים בוועדה לבחירת שופטים. הכל הלך כשורה ואפילו שר המשפטים יריב לוין לא הערים קשיים גדולים מדי. אלא שאז נכנסה לאירוע ח"כ טלי גוטליב (הליכוד).
מי שמכהנת בכנסת חצי שנה בקושי, נכנסה לחדר הסגור שבו המתין לה פורום עם ניסיון מצטבר בפוליטיקה של פלוס-מינוס 100 שנה, והבהירה: אין לי שום כוונה להסיר את המועמדות. לקח להם קצת זמן להבין שהיא רצינית, ומרגע זה האירוע יצא משליטה.
בני גנץ ויולי אדלשטיין מסתודדים בזמן מליאת הכנסת
(צילום: ערוץ כנסת)
ח"כ אלהרר נבחרה בניגוד להוראה הרשמית שהונחתה מצמרת הממשלה ואמורה הייתה לחלחל מטה. לכאורה, אירוע שמיד מוסגר כהפסד גדול של נתניהו והקואליציה בכלל. אלא שמאחורי הקלעים, נתניהו ואחרים בליכוד דווקא נשמו לרווחה. בשיחות מסדרון במשכן, שזלגו מהר מאוד לאולפנים, היו רבים שהעריכו ספק בהומור ספק ברצינות שראש הממשלה עצמו היה מאלה שסימן את שמה של אלהרר בפתק כדי לגמור עם הסאגה הזאת, למנוע טלטלות נוספות במצב השקל ובבורסה, ובעיקר לא לאפשר את חזרתן של הפגנות הזעם לרחובות.
למרות הנימה המבודחת, הרעיון הזה אינו מופרך כלל. ייתכן שנתניהו – בקריצה או בדרך אחרת - באמת אפשר את בחירת אלהרר כי הבין שזה הדבר האחראי והנכון לעשות מבחינה ציבורית, כלכלית, אולי אפילו מדינית. איפה בכל זאת הוא הפסיד? פוליטית, ובתוך הבית. הוא איבד שליטה על גוטליב ונאלץ להיגרר לתרחיש לא רצוי, שכלל שעות של אי-ודאות, עם המתנה מורטת עצבים לתוצאות. בינתיים הוא קיבל עוד ועוד עדכונים על מורדים אפשריים, וכך התחוור לו: בליכוד מתנהלת סיעה בתוך סיעה. 15 קולות קיבלה גוטליב, וההנחה היא שחמישה מהם היו חברי ישראל ביתנו, אבל היתר מהליכוד והקואליציה - חרף ההוראה המפורשת של ראש הממשלה.
השאלה אם בחירת אלהרר הייתה מתוכננת על ידי נתניהו או לא - כנראה תישאר פתוחה. זה טוב עבורו, לשמר את הספק המנקר תמידית אצל יריביו ושותפיו שהכל חלק מתוכנית סודית וגאונית שהוא מוביל. אלא שבשורה התחתונה, התחושות הקשות והטעם המר שנותר בפיהם של אנשי הימין ייאלצו אותו לצאת למהלכים חד-צדדיים, אולי אפילו קיצוניים, כדי לכפר במשהו על תחושת ההשפלה שהם חוו החל מאתמול ב-18:30 אחר הצהריים.
הסכמות מול האופוזיציה כבר לא יהיו כנראה. ממדי הדרמה מכאן והלאה יוכתבו לפי חישוב המסלול מחדש שיערוך כל צד. בניגוד לממשלות קודמות שלו, נתניהו חלש בליכוד, והדבר לא נסתר מעיני שותפיו בקואליציה, שם מתגבש כוח אלטרנטיבי של לוין, סמוטריץ' ובן גביר, בתוספת ח"כים סוררים. אלה עלולים להחליט למתוח את החבל ולהציג דרישות קיצוניות שעליהן יהיה קשה לו לענות בשלילה. הם כבר רומזים על זה או אומרים הכול במפורש.
בקרוב תחזור לכנסת סוגיית בחירת נציג הקואליציה לוועדה ואחריה כינוס הוועדה עצמה ואיוש משרות השופטים, מה שיחייב את כולם ליצירתיות שיא. על זה סינן בסוף היום אתמול אחד הבכירים ביותר במערכת הפוליטית בתסכול: "דמייני שכל האנרגיה, היצירתיות והפעלתנות סביב הוועדה היו מופנים להורדת יוקר מחיה ומאבק בפשיעה בחברה הערבית. איפה היינו עכשיו?".
פורסם לראשונה: 23:01, 14.06.23
