בג"ץ עוסק בימים אלו בשאלת הסעד הראוי בעתירה לחייב את הכנסת לקיים לאלתר בחירות למבקר המדינה. בפסק הדין הקודם קבע בית המשפט, בהרכב מורחב, כי חשאיות ההצבעה הופרה: יו"ר הכנסת הינחה כי אין איסור לצלם מאחורי הפרגוד; לפחות שישה חברי כנסת מן הקואליציה תיעדו את הצבעתם, ובעוד שבסיבוב הראשון גבר מועמד האופוזיציה (עם 60 קולות, כאשר נדרשו 61 לנצחון), בסיבוב השני, שבו צולמו הסרטונים, גבר המועמד שנתמך על ידי ראש הממשלה (וכדי להבטיח בחירה בו, כך נטען, התבקשו חברי הכנסת מן הקואליציה לצלם את הסרטונים). עקב הפגיעה בחשאיות, הורה בג"ץ לכנסת לקיים בשנית ובהקדם האפשרי את סבב הבחירות שנפגם. יו"ר הכנסת בחר להתעלם מהפסיקה.
(צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)
התעלמות זו יצרה גירעון דמוקרטי. מבקר המדינה אינו קישוט, אלא רכיב מהותי במבנה החוקתי, וחשיבותו גוברת במיוחד לקראת בחירות: דוחותיו חיוניים למימוש אפקטיבי של חופש הביטוי הפוליטי, והוא המפקח על מימון המפלגות. העדרותו של מבקר מדינה פעיל בעת הזו מעצימה את הסיכון לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית.
אם בכל זאת יקבע בית המשפט כי בשל סמיכות הבחירות לכנסת אין לקיימן מיד, עליו להורות לכל הפחות על בחירות חוזרות, ולא על בחירות חדשות. הפרת הצו השיפוטי לא נעשתה בשגגה: יו"ר הכנסת התגאה בכך שהוא עומד בראש הכנסת הראשונה שאינה מקיימת פסיקה של בג"ץ. בתגובתו לעתירה הוא מתעלם מהצו, וטוען שאנו בלי מבקר מדינה רק משום שהמועמד מטעם הקואליציה בחר שלא להיכנס לתפקיד. צו לבחירות חדשות יותיר גישה זו, הסותרת את שלטון החוק, על כנה וישלים את סיכול הצו השיפוטי שניתן בהרכב מורחב.
צו לבחירות חוזרות אינו כופה על הכנסת החדשה מיטת סדום. אם הקואליציה והאופוזיציה בכנסת הבאה יסכימו שברצונן לפתוח הליך חדש, תימצא לכך דרך
מבחינה פורמלית, החוק מחייב לקיים את הבחירות אף בתקופת ממשלת מעבר, והצו השיפוטי עומד בתוקפו. אנו אפוא בעיצומו של הליך בחירות שאליו ניגשו שני מועמדים, ושכבר נערך בו סבב חוקי אחד, בתום הליך סדור שניהלה הכנסת. סעד אמור להחזיר את המצב לקדמותו, לנקודה שבה נפל הפגם. מחיקת ההליך כולו אינה תיקון, אלא שינוי כללי המשחק.
ומה לגבי הטענה שכנסת חדשה זכאית להתחיל מחדש? זוהי טענה חשובה, אלא שקבלתה תאפשר ליושבי ראש כנסת עתידיים לשחק בכללים: אם אי-ציות ייזכה את המפר בהתחלה חדשה, ייווצר תקדים שלפיו משתלם לגרור רגליים עד שצו שיפוטי יתייתר. שנית, החובה מוטלת על הכנסת כמוסד, ולחלופין, על הכנסת הבאה מוטלת חובה נגזרת לממש את החובה שהכנסת הנוכחית הפרה. שלישית, יש להקפיד כי אין החוטא יוצא נשכר: העיכוב שבגללו העניין מתגלגל לכנסת הבאה נוצר כולו בידי הכנסת עצמה.
אמנון רייכמןזאת ועוד: צו לבחירות חוזרות אינו כופה על הכנסת החדשה מיטת סדום. אם הקואליציה והאופוזיציה בכנסת הבאה יסכימו שברצונן לפתוח הליך חדש, תימצא לכך דרך. למשל, אם רוב חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה יחדיו יימנעו או לא ישתתפו בהצבעה החוזרת, חזקה על המועמד שיזכה לרוב שלא ייכנס לתפקיד (וניתן אף להתייחס לכך בצו). מאידך, אין להניח מראש שזה יהיה רצון הכנסת החדשה. בחירות חוזרות אינן פוגעות איפה בריבונות הכנסת; הן מגינות על שלטון החוק ומעניקות למועמדים את "יומם בפני הכנסת", שנקטע בשל אי-חוקיות.
בית המשפט נמנע עד כה מלתחום את הכנסת הנוכחית בזמן, אף שיכול היה להורות לה לקיים את הבחירות בתוך שבוע מפסק הדין. לכל הפחות, עליו לסרב להעניק לאי-הציות תוקף בדיעבד. צו להשלמת הבחירות החוזרות הוא המינימום הנדרש לכך.
פרופ' אמנון רייכמן, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
