שורדת השבי אילנה גריצ'ווסקי אמורה הייתה לדבר כבר ביום שני במושב ה-62 של מועצת האו"ם לזכויות האדם בארמון האומות בז'נבה. אולם, הדיון שלפני התארך והיא נאלצה לחזור למלון ולחכות עוד יום. היום (שלישי) העידה באספה מול פניה הקפואים של רים אלסאלם, הדווחית המיוחדת של המועצה לזכויות האדם בנושא "האלימות נגד נשים וילדים, הסיבות והתוצאות", שטענה כי אין הוכחות חותכות לאלימות מינית שלהחמאס נגד נשים ישראליות ב-7 באוקטובר.
העדות של אילנה והריאיון ל-ynet
(צילום: אלעד גרשגורן )
בריאיון הראשון מאז שחרורו של בן זוגה, שורד השבי מתן צנגאוקר, סיפרה אילנה ל-ynet סיפרה על הקושי שחוותה באו"ם, ועל החיים שלהם לאחר השבי.
בתום הנאום רעדה גריצ'ווסקי בכל הגוף. החוויה הייתה קשה. הדווחית המיוחדת לא יצרה איתה קשר עין אפילו לא פעם אחת, והתרכזה במסך המחשב שלה. בסוף הדיון היא יצאה מיד מהאולם. גריצ'ווסקי עזבה, מוקפת באנשי עמותת UN Watch, הפועלת בז'נבה מאז 1993 ומוודאת שהדיונים וההחלטות בארגון אכן תואמים את קווי היסוד של האו"ם בכל הנושאים, שארגנו את נוכחותה במושב הזה.
"קשה להסתכל בעיניים למישהי שמכחישה את כל הפשעים של 7 באוקטובר, את כל ההטרדות מיניות", סיכמה. "האישה הזו אמורה להגן על כל הנשים בעולם. אנחנו לא ניתן לה ולא נשתוק. זה טריגר להביט בעוד אנשים שלא תומכים בנו ולא באמת מחזירים לך מבט. לא משנה לי, אני אגיע אם צריך לכל העולם כדי להשמיע את קול החטופות שעברו הטרדות מיניות. לצערי הרב יש הרבה נרצחים שלא יוכלו כבר להעיד. אני אעמוד מול כל מי שמכחיש. אמשיך לראות את המבטים שלהם ולהגיד להם את האמת ושיפסיקו. לא אשתוק. החיילים שלנו יוצאים להגן עלינו כדי שאנחנו נוכל להמשיך לעמוד".
לפני הנאום הקשה סיפרה גריצ'ווסקי שהיא "בסטרס". "מאוד קשה לי לפתוח כל פעם את הפצעים ואת הטראומות", שיתפה. בפעם הקודמת שדיברה באו"ם היה בן זוגה עוד בשבי מחבלי החמאס. "לפני שהם חזרו הייתי ממוקדת מטרה כדי להחזיר את כולם הביתה. מאז נעלמתי מהתקשורת. קשה לי. זה לא משהו שאני רוצה לעשות. לא ביקשתי להיות מוכרת. אני רוצה את השקט שלי", אמרה, והסבירה: "אבל חשוב לדבר במקומות האלו שבהם לא אוהבים אותנו. צריך להמשיך ולדבר כל עוד יש לנו את ההזדמנות. אין מה לעשות. נתמודד ולא נוריד את הראש. נמשיך לומר את האמת שלנו בפרצוף של אנשים. אני מרגישה שזו השליחות שלי, כדי שיבינו גם את הצד שלנו וכדי לכבד את אלו שנרצחו. שלא ישכחו אותם. איבדנו כל כך הרבה אנשים".
גריצ'ווסקי במושב האו"ם: "קשה להסתכל בעיניים למישהי שמכחישה את פשעי 7/10"
(צילום: אלעד גרשגורן)
"סוף סוף יש לי זמן להתרכז בשיקום שלי, לנסות לבנות את החיים שלי, להתמודד עם החרדות, עם הפחד שלי. לעבוד על הריפוי באמת כדי שאוכל לחיות חיים איכשהו נורמליים", אמרה. "אין מה לעשות, זו טראומה שתישאר איתנו לכל החיים, אבל אני לא אתן לה לשלוט עליי כי אחרת חמאס ניצחו אותי, ואני לא אתן להם. עכשיו אני רוב הזמן מתעסקת בשיקום שלי ושל מתן, לבנות בית יהודי בארץ כמו שתמיד רציתי, להתחתן, להביא ילדים, לרפא את עצמנו, ליהנות מהחיים. פשוט לחזור לשקט שלנו, לפרטיות שלנו. החיים שלנו כבר אף פעם לא יהיו כמו לפני, אבל אני רוצה להתרכז בנו, באושר שלנו, בעתיד שלנו. זה מה שהכי חשוב לי כרגע".
ומי האדם הראשון שתתקשר אליו כשתצא מהמושב? "למתן כמובן, ואחר כך לאמא שלי", אמרה. "כל כך חיכיתי שיהיה לי אותו כדי שאני אוכל להתקשר אליו ולדבר איתו ולשחרר את החרדה והסטרס הזה. סוף סוף יש לי אותו פה ואני יכולה להתקשר אליו. שלחנו לו לינק כדי שיוכל להסתכל בשידור ישיר. אני מאושרת שהוא כבר איתנו, איתי. אני כבר לא צריכה לדבר עליו כדי שיחזירו לי אותו".
אחרי הנאום רעדה גריצ'ווסקי בכל הגוף. החוויה הייתה קשה. הדווחית המיוחדת לא יצרה איתה קשר עין אפילו לא פעם אחת, והתרכזה במסך המחשב שלה. בסוף הדיון היא יצאה מיד מהאולם. גריצ'ווסקי עזבה, מוקפת באנשי עמותת UN Watch, הפועלת בז'נבה מאז 1993 ומוודאת שהדיונים וההחלטות בארגון אכן תואמים את קווי היסוד של האו"ם בכל הנושאים, שארגנו את נוכחותה במושב הזה.
"קשה להסתכל בעיניים למישהי שמכחישה את כל הפשעים של 7 באוקטובר, את כל ההטרדות מיניות", סיכמה. "האישה הזו אמורה להגן על כל הנשים בעולם. אנחנו לא ניתן לה ולא נשתוק. זה טריגר להביט בעוד אנשים שלא תומכים בנו ולא באמת מחזירים לך מבט. לא משנה לי, אני אגיע אם צריך לכל העולם כדי להשמיע את קול החטופות שעברו הטרדות מיניות. לצערי הרב יש הרבה נרצחים שלא יוכלו כבר להעיד. אני אעמוד מול כל מי שמכחיש. אמשיך לראות את המבטים שלהם ולהגיד להם את האמת ושיפסיקו. לא אשתוק. החיילים שלנו יוצאים להגן עלינו כדי שאנחנו נוכל להמשיך לעמוד".
