מאז פרצה המלחמה באוקטובר 2023 סיכל שב"כ מאות פיגועים חמורים (ירי, בקבוקי תבערה ומטענים) שעמדו לצאת מיהודה ושומרון, חלקם על ידי אנשי חמאס ורובם של התארגנויות מקומיות. המדיניות ההתקפית שנקט פיקוד מרכז, וביתר שאת בשנה האחרונה תחת פיקודו של האלוף אבי בלוט ובהובלת מפקד אוגדת יהודה ושומרון תא"ל יקי דולף, מנעה פיגועים רבים נוספים. זאת משום שכוחות צה"ל לא רק תקפו את חממות הטרור במחנות הפליטים של ג'נין, טול כרם ושכם, אלא רוקנו אותם מיושביהם והכריחו את המחבלים להימצא במנוסה מתמדת.
חשוב להזכיר את ההצלחות האלו מפני שבאורח אבסורדי הן שגורמות לנו כאזרחים להתנהל בשאננות ביום-יום, בעיקר באזורי יהודה ושומרון וירושלים. עקומת הפיגועים שירדה בתלילות בשנה האחרונה הייתה כנראה אחת הסיבות לכך ששני שוהים בלתי חוקיים, פלסטינים תושבי הכפרים קטאנה וקובייבה, יכלו לחדור הבוקר (שני) לשטח ישראל ולבצע את הפיגוע הקטלני בצומת רמות בירושלים.
תיעוד רגעי הפיגוע בירושלים, הבוקר
(צילום: שימוש לפי סעיף 27א בחוק זכויות יוצרים)
מערכת הביטחון בודקת בשעות אלה כיצד הגיעו השניים לאזור. מחקירה ראשונית עלה שהם נכנסו לשטח ישראל דרך פרצה בגדר וקיבלו סיוע בהסעה מבעל תעודת זהות ישראלית.
המחבלים בחרו בכלי נשק קטנים יחסית: אחד מהם החזיק אקדח והשני תת-מקלע מייצור עצמי מדגם "קרל גוסטב", המכונה בשטחים "קרלו". ברור שאם היו בידיהם כלי נשק ארוכים יותר, כגון רובה M16 או קלצ'ניקוב, מספר הנפגעים וההרוגים היה רב יותר, אבל הם בחרו בקרלו ובאקדח כנראה מפני שקל להסתיר אותם מתחת לבגדים ולהסתובב איתם ברחובות מבלי שאיש ישים לב.
הם שלפו אותם ברגע שהיה נוח להם. כלומר - כשזיהו שמספר רב של אנשים התקבצו בתחנות האוטובוס ובאוטובוסים שעמדו בפקק. נראה שלא הושקעה עבודת תכנון רבה מדי בפיגוע, וכי המחבלים ידעו מראש שלא יחזרו ממנו. פעולה זו מכונה בלשון המקצועית "פיגוע הקרבה" או "פיגוע התאבדות", שאופייני לאנשים בעלי מוטיבציה דתית.
אפשר להעריך שברקע הפיגוע עמדו האירועים בעזה והתלהטות הרוחות הכללית ביהודה ושומרון בחודשים האחרונים. בשב"כ התריעו מזמן על אפשרות של התלקחות בשטחים, כולל מה שמכונה "היפוך קנים" - מצב שבמסגרתו יכנסו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לעימות עם כוחות צה"ל וינסו לבצע פיגועים בשטחים. השליטה הרופסת של הרשות הפלסטינית, התנכלויות מצד פורעים יהודים, המצב הכלכלי הקשה והתמונות המגיעות מהרצועה - כל אלה מעלים לאט לאט את מפלס המוטיבציה של צעירים לפגע. מכאן, רק הפעילות הסיכולית של שב"כ והמדיניות ההתקפית של צה"ל מונעות מהר הגעש הזה מלהתפרץ.
אבל במקום שקיימת מוטיבציה, המפגע כמעט תמיד ימצא דרך לממש את תוכניתו, קל וחומר אם הוא נחוש מספיק ובעיקר אם הוא מונע על ידי דחף דתי. מנוסח הודעות התמיכה שפרסמו חמאס והג'יהאד האסלאמי עולה שהפיגוע בירושלים לא היה מבצע מאורגן של אחד משני הארגונים, אלא יוזמה מקומית של צעירים אחוזי להט, כנראה דתי, שהכירו את השטח ואת הדרכים לחדור לישראל.
קשה מאוד לעצור פיגוע שכמעט אין לו סימנים מתריעים ומבצעיו מוכנים להתאבד. ישראל הייתה עדה לסוג הזה של פיגועים כבר בשנות ה-90 ובמהלך האינתיפאדה השנייה. היא למדה אז שיש שני צעדים שצריך לבצע כדי לנסות להתמודד איתם. הראשון: לחסום את הפרצות בקו התפר ולבדוק ולסנן את העוברים במעברים המוסדרים (המבצעים הבוקר הגיעו מהכפר קטאנה, שממנו כבר יצאו מחבלים לפיגוע במעברים).
הצעד השני: ערנות הציבור ונוכחות גדולה של משטרה וכוחות ביטחון במקומות מועדים לפיגוע, למשל מוקדי תחבורה ציבורית בירושלים בשעות הבוקר, כשכולם יוצאים לעבודה. אם המשמר הלאומי של השר איתמר בן גביר היה מתעסק פחות בפיזור הפגנות מחאה ויותר בנוכחות ברחובות ירושלים, הפיגוע הבוקר היה יכול להימנע. אבל הציבור, כאמור, לא פטור מלגלות ערנות ולהזעיק את כוחות הביטחון בכל מקרה של חשד.
לקח שמתאים גם לעזה
צריך לזכור: כשנמצאים בעימות עם ארגוני טרור ולוחמת גרילה, ונוקטים צעדים התקפיים כפי שצה"ל ושב"כ עושים בשטחים, צריך להקדיש את אותה תשומת לב גם להגנה.
עדת ראייה לפיגוע, הבוקר בירושלים
(צילום: אלכס גמבורג, לירן תמרי)
השורה התחתונה ברורה: שב"כ מתריע על אפשרות של התקלחות ביהודה ושומרון ויש לקחת את האזהרות שלו ברצינות. צריך לחסום את הפרצות בקו התפר, להציף את המקומות המועדים בכוחות ביטחון והציבור צריך לגלות ערנות. כך אפשר יהיה לצמצם עוד יותר את מספר הנפגעים באזורי החיכוך.
אגב, הכלל הזה נכון גם לעזה. גם שם הפעילות ההתקפית של צה"ל יוצרת לחץ על ארגוני הטרור ומשבשת את פעילותם, אבל גם אחרי שצבאות הטרור שלהם פורקו באופן מעשי, וצה"ל נהנה מחופש תנועה ופעולה, עדיין ממשיכה פעילות גרילה של חמאס ושל הג'יהאד האסלאמי. והיא תתקיים לאורך שנים רבות, גם אחרי שהמלחמה תיפסק.
לכן, גם כשהכוחות התוקפים של צה"ל שבים מפעילות התקפית אל המגנן שבו יבלו את הלילה, הם צריכים להקדיש להגנה אמצעים, תשומת לב ובעיקר ערנות, באותה מידה שהם מקדישים ערנות, תכנון ותחבולה לפעילות ההתקפית שלהם.
