מנהיגות נבחנת בשעת משבר. כשהכול בסדר זו לא חוכמה. מנהיגות שמתפקדת טוב בזמן חירום מצליחה להתגבר לא רק על הקשיים, היא מייצרת גם אמון ומאחדת את הציבור. דוגמה מצוינת היא ג'סינדה ארדרן, ראש ממשלת ניו זילנד - היא פעלה באופן יעיל, בשקיפות מלאה, ניצחה את המגפה ולא פגעה בכלכלה. זאת בדיוק העבודה שלה, ולכן היא נבחרה שוב לתפקיד ברוב עצום.
מדינות איים מפותחות כמו ניו זילנד, טייוואן, יפן וסינגפור, וגם דרום קוריאה שהיא כמו אי (גבולה עם צפון קוריאה סגור), הצליחו הרבה יותר מישראל במלחמה בנגיף. גם אנחנו מעין אי, הגבולות שלנו עם שכנותינו אינם פתוחים כמו באירופה. אז למה מספר המתים מקורונה ביחס לגודל האוכלוסייה אצלנו גבוה פי 50 מאשר בניו-זילנד? פי 900 כמעט מאשר בטייוואן? פי 20 מיפן? פי 50 מסינגפור? פי 30 מדרום-קוריאה?
למה אצלנו הכלכלה חוטפת פגיעה אנושה? למה קרוב למיליון אנשים בלי עבודה, ועם פשיטות רגל וקריסה? כשבוחנים את מספר החולים לנפש הפערים עוד גדולים בהרבה. בנתון הזה אנחנו בין הגרועים בעולם, וזה לא חייב להיות ככה.
התנאים להצלחה במלחמה הזאת הם שניים: הראשון, שיקולים מדעיים ומקצועיים בלבד. השני, אמון הציבור - רק אם הציבור מאמין בכנות כוונותיה של הממשלה וברצינותה הוא ימלא אחר הנחיותיה; אם הציבור לא מאמין ולא משתף פעולה, אי אפשר לנצח.
מנהיגות זה לקיים דיון מעמיק עם מערכת הביטחון ואז באומץ להגיד: "החלטתי שהשלום עם מדינות המפרץ חשוב יותר מאשר למנוע מצבא ערבי להחזיק במטוסי F-35". למה להסתיר?
שני התנאים לא מתקיימים אצלנו. השיקולים המדעיים נדחקים מפני אלו הפוליטיים, וחלקים גדולים בציבור לא מאמינים לממשלה. ולמה שיאמינו? כשלא קובעים בכלים מדעיים תקן אחיד לכולם במקומות סגורים, ותקן למקומות פתוחים, משאירים פתח לסחטנות וללחצים. ואז מתקבלות החלטות אבסורדיות, ואז סוגרים מדינה שלמה כי מתקפלים בפני לחץ שבא מכמה מקומות אדומים. והתקהלות של עד עשרה אנשים מותרת, אבל מקום עבודה קטן עם פחות מעשרה אנשים נסגר. והמרכולים פתוחים, אבל מספרה וחנות ספרים סגורות. למה? ככה.
וכשאין היגיון אז עושים מה שרוצים. וכשאדמו"ר מורד במלכות ולא קורה לו כלום, והתקציב מהמדינה ממשיך לזרום, אז למה שיהיה אמון לאזרחים? כך קורה שהליכוד שלנו כל כך נחלש, ומפלגת אווירה כמו ימינה כבר עוברת בתחזיות את המספר 20. מי זה המועמד מספר 20 בימינה? מי במקום העשירי? בגלל זה מפלגה שאין בה כלום נוגסת בנו בכל פה.
מנהיגות זה אומץ לב ציבורי, להגיד בלי פחד: "אני לא מעביר תקציב לשנת 2021 כי לא החלטתי עדיין אם לקיים את הרוטציה". זאת האמת, כולם יודעים, אז למה לא להגיד פשוט את האמת? זה פי אלף מכובד מהגיחוך שבהעברת תקציב לשמונה ימים.
מנהיגות זה לקיים דיון מעמיק עם מערכת הביטחון כמו שמקובל וכמו שצריך, לשמוע עוד עמדות ולהחליט. ואז באומץ להגיד: "החלטתי שהשלום עם מדינות המפרץ חשוב יותר מאשר למנוע מצבא ערבי להחזיק במטוסי F-35". למה להסתיר?
מנהיגות זה ביטחון עצמי, לעשות מה שצריך בלי לפחד, בלי להתקפל ובלי לזגזג. אפשר לצאת מהמשבר גדולים, צריך רק אומץ לפעול על פי שיקולים מקצועיים, וכוח לעמוד בלחצים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
