בעוד שמחר ומחרתיים אמור להתקיים בוושינגטון "סבב שיחות אינטנסיבי" בין ישראל ללבנון, צה"ל ממשיך לפעול בכפרים בדרום לבנון ולהשמיד מבנים, מנהרות ואמצעי לחימה של חיזבאללה. בין חורבות העיירה אל-חיאם שהפכה לעיר רפאים, מתחת למרצפות של חנות בגדים תמימה למראה, ביקרנו במנהרה של ארגון הטרור שנחשפה לפני כשבועיים - 25 מטרים אל בטן האדמה עם לוחמי גבעתי.
תיעוד מנהרה באזור הצפון
(צילום: אלישע בן קימון)
הנסיעה מגבול ישראל אורכת בקושי 20 דקות, אבל התחושה היא של כניסה לאזור לחימה שלא ממש נמצא תחת הפסקת אש. כלי הרכב הממוגנים עוצרים בלב אל-חיאם, ולרגע קשה לזהות שמדובר בעיירה. המראות מזכירים את עזה; "עיירה" שהיום היא עוד נקודה חרבה על המפה - עדות ללחימה העזה שנוהלה כאן על-ידי אוגדה 91.
בתוך השממה הזו, ניצבת חנות בגדים אחת. היא נראית כמעט שלמה, אבל קירותיה מסתירים מתחם תת-קרקעי עבור מחבלי חיזבאללה. כאן, לפני כחודש, נערך אחד הקרבות המשמעותיים של חטיבת גבעתי באזור. לוחמי החטיבה נתקלו כאן לפחות חמש פעמים רק סביב המבנה. באחת מההיתקלויות, חוסלו שישה מחבלים בקרב פנים אל פנים בתוך החנות. רק לאחר טיהור המבנה, כשהלוחמים סרקו את הרצפה, הם גילו חור עמוק בבטון שהוביל לרשת מנהרות מסועפת.
בעוד מח"ט הגזרה מסביר לנו על החשיבות האסטרטגית של אל-חיאם, השולטת על המרחב ומהווה מוקד לשיגור נ"ט ורחפנים, נקטעו דבריו בקריאה בקשר: "פטיש אוויר! פטיש אוויר!". המשמעות ברורה - רחפן נפץ של חיזבאללה בדרך אלינו. "להיכנס למרחב מוגן", פוקד המח"ט. ה"מרחב המוגן" הוא שלד של בית הרוס, שני קירות וגג רעוע. בחזית, חייל גבעתי דרוך, נשקו מופנה לשמיים, מחפש בעיניו את האיום מלמעלה. במלחמה הזו, בהיעדר מענה טכנולוגי מושלם לרחפנים, העיניים והקנה הם קו ההגנה האחרון.
לאורך הרחוב הראשי, עם פוסטרים של חמינאי
כשהאיום חולף, אנחנו נכנסים לחנות. על הקירות עדיין תלויים בגדי ילדים צבעוניים - ניגוד מצמרר למה שקורה מתחת לרגליים. דבר המנהרה היה ידוע, אך הפעם אפשר דובר צה"ל לכתבים צבאיים הצצה פנימה, כך שנוכל לראות בעיניים איך נראית תשתית חיזבאללה.
תיעוד מפעילות אוגדה 91: המחבלים מזוהים - ומחוסלים מהאוויר
(צילום: דובר צה"ל)
אנחנו מתחילים בירידה, סולם ברזל אנכי המוביל לעומק של 10 מטרים, ומשם גרם מדרגות צר ומפותל שצולל עוד 15 מטרים לתוך האדמה הקרה. בפנים, האוויר דחוס. זוהי תשתית טרור מתוחכמת שנפרסת לאורך הרחוב הראשי של העיירה, ממש מתחת לחנויות המרכז המסחרי. במקום נמצאו חדר תקשורת מתקדם, ששימש לאיסוף מודיעין על תנועות צה"ל.
פוסטרים של חמינאי מהווים עדות חיה למימון וההכוונה האיראנית. מחסני אמל"ח לצד חבילות אוכל מוכן וסוללות, שהיו אמורים לאפשר למחבלים שהייה ארוכה לפני יציאה לפשיטה רצחנית לעבר יישובי הצפון. אורכה של התשתית כ-20 מטרים, זהו יותר מתחם לחימה של חיזבאללה. לא היו שם מתחמי שהייה ארוכי טווח, אם כי ישנם כמה מזרנים שנותרו על הרצפה.
למנהרה כמה יציאות, שמהן היו יכולים המחבלים לבצע ירי ולהתחמק מכוחות צה"ל. מעל המנהרה פערו מחבלי חיזבאללה חורים בקירות החנויות לצורך מעבר חשאי וקל יותר בין המתחמים. ביציאה מהמנהרה, האור המסנוור של דרום לבנון פוגש את פניהם המאובקות של הלוחמים. הם נחושים: "השגנו כאן שליטה מבצעית מלאה", אומר רס"ן א', סגן מפקד גדוד "צבר".
"אני לא רואה סיטואציה שבה אנחנו יוצאים ואזרחים לבנונים חוזרים לכאן. למדנו מ-7 באוקטובר. אם נצא, הם יחדשו את התשתיות האלו תוך רגע", הוא ממשיך. בין הלוחמים נעה גם פרמדיקית, חלק בלתי נפרד מהכוח הלוחם בלב השטח. היא מנהלת את הטיפול בפצועים תחת אש, גאה בתפקידה אך מסרבת להתראיין, שומרת על צניעות של לוחמת בקו הראשון.
בנוגע לאיום הרחפנים מסביר לנו אחד הלוחמים כי "זהו איום טקטי, לא אסטרטגי. אני אומר את זה בכוונה כי יש לי משפחה מאחורה, ושומעים ומוטרדים מהרחפנים". לטענתו, "צריך להגיד שמרגיש שהאיום הזה (של רחפני הנפץ, אב"ק) נופח יתר על המידה. האיום קיים, אין לנו שום זכות אחרי 7 באוקטובר לזלזל בשום איום. אבל זה איום טקטי בלבד. הלחימה פה ממשיכה כרגיל, עם התאמות נדרשות לאיום הרחפנים".
בינתיים, בעוד הדרג המדיני מדבר על הסדרים מול מדינת לבנון ועל ופירוק חיזבאללה מנשקו, והמתח מול איראן מאיים להצית מחדש את הגזרה כולה, לוחמי גבעתי נשארים בתוך ההריסות של אל-חיאם. עבורם, כל עוד המנהרות הללו קיימות, המלחמה רחוקה מלהסתיים. הם כאן כדי לוודא שחנות הבגדים הזו לעולם לא תהיה שוב תחנת יציאה לטבח.
