לנוכח העובדה שבאיחוד האירופי לא הצליחו להעביר במשך תקופה ארוכה החלטה על סנקציות שבמסגרתן תאושר חקיקה שתטיל איסור על יבוא מההתנחלויות - כמה מדינות החליטו לקחת על עצמן את היוזמה לחרם על מוצרים מהשטחים ברמה הבילטרלית. מאחר שלא נמצא קונצנזוס לקבלת החלטה כוללת באיחוד האירופי, המסקנה של אותן מדינות הייתה שעל כל אחת מהן להעביר חקיקה מתאימה בפרלמנט המקומי.
דברי החוץ הבריטי אד מיליבנד
(צילום: משרד החוץ הבריטי)
חקיקה כזאת כבר עברה בהולנד, אך הגיעה לפתחו של בית משפט מקומי אחרי שנטען כי מדובר באפליה. הצו ההולנדי צפוי להיכנס לתוקף ב-22 בספטמבר. אירוע דומה נמצא בבלגיה בשלב ההצהרות, אך טרם הגיע לחקיקה. כלומר, בפועל עדיין אין הגבלות בבלגיה.
בספרד יש חוק בנושא שנמצא כבר בתוקף, אבל היצוא אליה מיהודה ושומרון מאוד מוגבל. מדברים עכשיו גם על חקיקה דומה בלוקסמבורג. יש גם תהליך דומה בשבדיה, וכעת הצטרפו למאיימות בסנקציות עוד מדינות שתומכות במהלך. צירוף המדינות הנוספות מדאיג מאוד את ישראל - אך לא בגלל היקף הסחר הנמוך עם ההתנחלויות.
לפי החוק החדש בהולנד, מי שמייבא מוצרים שמקורם בהתנחלויות מסתכן במאסר של שש שנות מאסר. מה זה אומר? שרבים בהולנד לא יקנו שום מוצר מישראל, כי לא יבדקו את המקור. בפועל זה יוצר חרם שקט. הדבר הזה חמור מאוד מכיוון שהציבור הישראלי צריך להבין שחרם על מוצרי ההתנחלויות גורם לכך שיבואנים לא רוצים להסתכן במציאת מקור הסחורות ויעדיפו לא לקנות מוצרים מהשטחים. זה אסון לכלכלה הישראלית.
המחיר של אצבע בעין
מן הידועות שאירופה אף פעם לא אהבה את מפעל ההתנחלויות, אבל כאשר מדי יום מכניסים להם אצבע בעין בדמות אותם פורעים יהודים שמתנכלים לפלסטינים - בעבורם הדבר נופל על אוזניים קשובות. ההצהרות הקיצוניות של השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' פעלו כאן כשמן למדורה.
כשבאירופה רואים מדי יום תמונו של חובשי כיפות שמגיעים לכפרים הפלסטיניים, זה דבר שהם לא מוכנים לעבור עליו לסדר היום. כלומר, האירופים מקבלים רוח גבית לאותם רצונות שהיו להם מלכתחילה נגד מפעל ההתנחלויות. בסופו של דבר, הפורעים ביהודה ושומרון מסייעים למתנגדי מפעל ההתנחלויות. מכיוון שהמקרים המדווחים על התפרעויות לא מטופלים, זה חוזר למפעל ההתנחלויות כבומרנג ומי שישלם את המחיר זה לא רק המתנחלים והתעשייה בשטחים אלא כל המשק הישראלי.
הבריטים, שהכריזו לצד 11 מדינות נוספות על כוונתם להטיל סנקציות נגד ההתנחלויות, נקטו צעד קודם כל משיקולים פנימיים שלהם כדי לפסול לבייס. אבל מה שיותר בעייתי זה שהם הצליחו לבנות קואליציה מרשימה של 12 מדינות. מלבד בריטניה נכללות בהחלטה גם קנדה ומדינות אירופה הבאות: דנמרק, פינלנד, צרפת, איסלנד, אירלנד, נורבגיה, פולין, פורטוגל, ספרד ושבדיה.
מה שחמור כאן הוא שהמהלך מתרחש בעיצומה של מערכת הבחירות בישראל. יש הטוענים שזה ייתן לראש הממשלה בנימין נתניהו את הניצחון על מגש של כסף, ורבים הזהירו את הבריטים מהמהלך. אבל בלונדון לא ראו בעיניים והלכו על המהלך בכל הכוח. בשורה התחתונה: יש כאן כישלון מדיני מהדהד של ישראל.
בירושלים תכננו לנקוט צעדים משמעותיים נגד הסנקציות של בריטניה, אבל עכשיו הבעיה החריפה: האם צריך לנקוט צעדים כאלה נגד 12 מדינות? הרי ישראל לא תוכל לגרש משטחה את שגרירי כל המדינות האלה. אולי היא תסתפק בסילוקם מהמפקדה בקריית גת שעוסקת בפיקוח על הפסקת האש בעזה. מהלך כזה יצור את הרושם של צונאמי מדיני. מצד שני, ממשלת הימין לא תוכל לעבור על כך בשתיקה ותהיה חייבת לנקוט צעד משמעותי.
כמה רמות של התחייבות לסנקציות
חשוב לדייק: ההצהרה המשותפת אינה אומרת שכל 12 המדינות החליטו להטיל מיד איסור זהה. היא כוללת כמה רמות של התחייבות - צעדים לאומיים, תמיכה במגבלות ברמת האיחוד האירופי, או בחינה פעילה של צעדים כאלה.
בתוך הקבוצה בולטות במיוחד בריטניה, צרפת וקנדה. שלושתן הודיעו כי יקדמו צעדים לאומיים לאיסור סחר במוצרים שמקורם בהתנחלויות. בריטניה הודיעה על כך היום, צרפת הודיעה כי תפעל גם היא בכיוון הזה, כאשר פרטי היישום עדיין בתהליך. יש כאן המשכיות ברורה: שלושה המדינות שהכירו במדינה פלסטינית בספטמבר בשנה שעברה, מופיעות שוב יחד במהלך הנוכחי. פריז מילאה אז תפקיד דיפלומטי מרכזי במיוחד, לונדון ואוטווה היו חלק מאותו גל הכרה מערבי.
בסך הכול, 10 מתוך 12 החותמות כיום מכירות במדינה פלסטינית. רק ארבע מהן עשו זאת ב-2025, האחרות הכירו בשנים קודמות. דנמרק ופינלנד הן שתי החותמות שאינן מכירות כיום במדינה פלסטינית. אי-חתימה על ההצהרה אינה בהכרח מעידה על התנגדות.
בלגיה והולנד, שאינן בין 12 החותמות, מוזכרות בהצהרה עצמה כמדינות שכבר קידמו צעדים בנושא. סלובניה אסרה כבר באוגוסט 2025 יבוא מוצרים מההתנחלויות. ההחלטה התקבלה אז בתקופת ממשלת רוברט גולוב. ממשלת יאנז יאנשה נכנסה לתפקידה ביוני השנה וביטלה את האיסור.
מנגד, גרמניה ואיטליה הן שתי הנעדרות הבולטות ביותר. שתיהן הצטרפו באוגוסט להצהרה נגד פרויקט E1, אך הן אינן חתומות על ההצהרה של היום בנושא מגבלות הסחר. גם אוסטריה, צ'כיה, הונגריה, רומניה, בולגריה, קרואטיה, יוון, קפריסין, אסטוניה, לטביה, ליטא, מלטה וסלובקיה לא נמנות עם החותמות היום.
ההשוואה ל-E1 מחדדת את הפער: מדינות אירופיות רבות הצטרפו לגינוי הרחבת ההתנחלויות, אך הקבוצה שמצטרפת כעת למהלך הנוגע להגבלות מסחר מצומצמת יותר. בולט גם הרצף בין 2025 להיום: בריטניה, צרפת וקנדה, שהכירו כאמור כולן במדינה פלסטינית בספטמבר 2025, נמצאות כעת יחד בין המדינות שמקדמות צעדים לאומיים נגד הסחר עם ההתנחלויות.
שר החוץ הבריטי מיליבנד ומקבילו הישראלי סער
(צילום: Leon Neal/Getty Images, AP Photo/Geert Vanden Wijngaert)
ניתוח של הצהרת 12 המדינות שפורסמה היום מעלה כי היא בנויה משכבות. הבחנה - התנחלויות והרחבתן, ובעיקר פרויקט E1, מסכנות את פתרון שתי המדינות. צעד קונקרטי - כוונה להטיל הגבלות סחר על מוצרי התנחלויות, תוך ציון שאירלנד, ספרד, הולנד, נורבגיה ובלגיה כבר פעלו בכיוון זה. מסגור עקרוני - הפניה ל"הצהרת ניו יורק" (מלפני שנה) כבסיס נורמטיבי. דרישות מישראל - עצירת בנייה, אכיפה נגד אלימות מתנחלים, חקירת האשמות נגד כוחות הביטחון. איזון - הכרה באינטרסים הביטחוניים של ישראל וגינוי 7 באוקטובר כ"טבח האנטישמי החמור ביותר מאז השואה".
עוד עולה בניתוח כי לא מדובר בהצהרה מבודדת. יש לה תקדימיים דומים מהחודשים האחרונים. זה מצטרף לדפוס הולך וגובר של תגובה בינלאומית מתואמת. החדשות המדאיגות הן שיש כאן מעבר מהצהרות עקרוניות להתחייבות קונקרטית - איסור סחר במוצרי התנחלויות ברמה הלאומית. לא רק קריאה כללית. שילוב של שמות מנהיגים בהצהרה מדגיש שזו יוזמה בהובלה פוליטית ברמה הגבוהה ביותר, לא רק הצהרת משרד חוץ טכנית.
הניסוח מנסה לאזן בין ביקורת חריפה על ישראל לבין הכרה בזכותה להגנה עצמית - ניסיון ליצור לגיטימציה רחבה יותר להצהרה. מבקרים מימין יטענו שההצהרה מתעלמת מהקשר הביטחוני, מקבלת נרטיב פלסטיני חד-צדדי, ומתמרצת טרור על ידי "תגמול" מדיני. מבקרים משמאל/פרו-פלסטינים יטענו שההצהרה חלשה מדי - "כוונות" ו"שקילה" ולא צעדים מיידיים, וללא סנקציות אמיתיות על ישראל עצמה.
השרים סמוטריץ' ובן גביר
(צילום: גדי קבלו)
ישראל צפויה לדחות את ההצהרה כהתערבות בענייניה הפנימיים, ולטעון שהיא מתעלמת מהאיום הביטחוני המתמשך. בירושלים הופתעו מאוד מהקואליציה הרחבה שהבריטים הצליחו לגייס, המחשבה הייתה שזה ייגמר בצרפת וקנדה. חלק מהמדינות שהצטרפו הפתיעו מאוד את ישראל, ולמעשה יש כאן כשל מודיעיני מדיני של ירושלים שלא הצליחה לסכל מראש את המהלך.
ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד שוחח בשבוע שעבר ארוכות עם בכירי הממשלה הבריטית, ואמר להם: "אתם עוזרים לסמוטריץ'". בין הצדדים התנהל ויכוח חריף. תוך כדי השיחה עם לפיד, הביע בכיר בריטי פליאה על כך שממשלת ישראל לא עשתה בעצם שום דבר כדי למנוע את הסנקציות. לפיד אמר בתגובה: "בטח, כי הם ידעו שזה טוב להם לבחירות".
לפיד. שוחח עם הצמרת הבריטית
(צילום: אלכס קולומויסקי)
רועי פישר, מנהל מערך סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה, אמר: "165 מיליארד דולר יצוא היה בשנת 2025 לעולם. הסחר לבריטניה של סחורות ושירותים עמד על 4.4 מיליארד דולר. היצוא מיהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן לבריטניה של סחורות (לשירותים אין נתונים והערכה שזה קטן) עומד על 45 מיליון דולר בלבד".
פישר הוסיף: "אני האחרון שמזלזל בהצהרה. היא דרקונית כלפי ישראל, ועושה שימוש בכלים כלכליים להשיג תועלות מדיניות. זה דבר שהוא פסול, לא נכון ולא מקובל בעולמות שלנו. בריטניה עצמה לא מרבה לעשות אותו והוא מאוד פסול. עד שההצהרה הבריטית תתורגם למדיניות יש עוד זמן - שישה עד תשעה חודשים. זה לא למחר בבוקר. אבל כשבאים לעולמות שלי, של סחר חוץ, בסוף בכסף של ישראל מדובר בסכום קטן יחסית. כשמסתכלים על מה מיוצא - יש פה ריכוזיות של בעיקר תוצרת טרייה ובתוכה ענף התמר (מהבקעה).
"אבל יש חשש מאלמנט מצנן. אני יצואן של מחברי מים או חממות, ואני יושב בכלל בתל-אביב אבל הלקוח שלי באנגליה יחשוש להסתבך ויגיד מה אני צריך את העניין הזה. הוא לא יודע איפה הקו הירוק במפה. בסוף זאת הסכנה והאתגר ליצוא לבוא ולשמור על המותג שלנו ועל זה שיעשו איתו עסקים. ואתגר נוסף זה למצוא שווקים חדשים למי שבאמת נפגעו. ברור לי שיש קהילות שלמות שמבוססות על היצוא הזה - על גידול התמרים ודברים אחרים - והמטרה שלי וכל הצוות שלי היא למצוא להם שווקים חלופיים. אנחנו כבר על זה".
