הטרגדיה של הפוליטיקה הישראלית היא לא שבג"ץ בולם את הממשלה, אלא שהממשלה מתפללת בסתר שזה בדיוק מה שיקרה.
בעקבות הצעת חוק עונש מוות למחבלים שעברה בכנסת ועוררה זעם באיחוד האירופי, כך דיווח העיתונאי אבישי גרינצייג, שלח גדעון סער מסר הרגעה חשאי לאירופאים. על פי העיתונאי: "מסר נוסף שמועבר מירושלים ישירות למנהיגים האירופים: לפני שאתם מקבלים החלטה ונוקטים בסנקציות נגדנו, תמתינו לראות האם בג״ץ פוסל את החוק".
1 צפייה בגלריה
איתמר בן גביר במליאת הכנסת לאחר ההכרזה על אישור חוק עונש מוות למחבלים עם שמפניה בידו
(צילום: ערוץ כנסת )
הדיווח הזה איננו רק עוד הצצה לאופן שבו "מבשלים נקניקיות" פוליטיות, הוא נקודת מנוף משמעותית להבנת היחס שבין הממשלה לדרג הפקידות והמשפט. אני יכול להעיד על כך מכלי ראשון: הייתי בפגישות עם חברי כנסת באותו יום שבו בג"ץ הפך פטור "תורתו אומנותו" לבלתי חוקי. בחדרי חדרים, אותם נבחרי ציבור שמתבטאים בלהט נגד בג"ץ מול המצלמות – פשוט חגגו. חלקם הסבירו בגלוי שהעובדה שכל חוק רע שנחקק בכנסת צפוי להיעצר בבג"ץ, היא התפתחות מבורכת למדינת ישראל.
הייתי בפגישות עם חברי כנסת באותו יום שבו בג"ץ הפך פטור "תורתו אומנותו" לבלתי חוקי. בחדרי חדרים, אותם נבחרי ציבור שמתבטאים בלהט נגד בג"ץ מול המצלמות – פשוט חגגו
שתי התופעות הללו מלמדות על בעיה חמורה בהרבה. בנרטיב הפשוט, הממשלה רוצה למשול והפקידות בולמת אותה. אין ספק שבמקרים רבים זה נכון, ולביקורת הזו יש שורשים עמוקים ורציניים: מהגותם של ג'יימס בורנהאם ועד חנה ארנדט,כל אחד מהם מצביע על סכנות שראוי לקחת ברצינות. אולם, בעוד שהביקורת על כוח היתר של הפקידות היא חזון נפרץ, אין מספיק תשומת לב לאופן שבו השלטון עצמו מרוויח מהמצב.
כשהשלטון אינו רוצה למשול, הוא הורג שתי ציפורים במכה אחת: הוא מקדם מדיניות קוסמת ל"בייס", אך נמנע מתשלום המחירים הכרוכים בה. הוא בונה על כך שהמדיניות תיבלם על ידי בג"ץ ולא על ידו, וכך הוא פטור מאחריות פוליטית. הוא יכול להמשיך לנופף בדגלים פופולריים מבלי להידרש ליישם אותם במציאות.
עוז בן נוןזה קורה הרבה יותר מכפי שנדמה לנו, ואסור שהביקורת הזו תישאר ברמה הפרסונלית או המפלגתית. האמת היא שצריכה להיות כאן ביקורת על עצם תפקיד הפוליטיקאי בעידן של כאוס עולמי ותקשורתי. בעידן שבו התקשורת חיה משערוריות יומיות, המהלך האסטרטגי היעיל ביותר עבור פוליטיקאי הוא כבר לא קידום אידיאולוגיה, אלא היכולת להתנער מאשמה ברגע שהדברים יוצאים משליטה. קפה נטול קפאין, קולה זירו, בחרו כל דימוי שעולה על רוחכם. בעולם בו השליטה הולכת ופוחתת, אין מפתה כמו לבחור ללכת בלי, ולהרגיש עם.
