עם פתיחת שנת הלימודים החדשה אי אפשר עוד להמשיך כרגיל. השאלה האם מורים צריכים להביע דעה פוליטית בכיתה נשמעת פתאום כמעט מגוחכת. הרי אחרי 7 באוקטובר כולנו ראינו מהי האמת הפשוטה: המחבלים שחדרו ליישובי העוטף לא ביקשו לדעת מי מצביע למי, מי חילוני ומי דתי, מי בעד הרפורמה ומי נגד. כולם נרצחו כי היו יהודים.
מכאן נגזרת אחריות כבדה על מערכת החינוך. שנים ניסינו להסתתר מאחורי מושגים כמו "ניטרליות", "איזון" ו"מיומנויות המאה ה־21". אבל התוצאה ברורה: אנחנו מגדלים דור שיודע להפעיל כל אפליקציה ברשת, אך לא יודע לצטט דבר ממגילת העצמאות. דור שמכיר את טיקטוק, אבל לא יודע למה אומרים "אם אשכחך ירושלים". זו אינה קדמה אלא חלל ריק.
בעידן שבו מידע נגיש לכל ילד בלחיצת כפתור, אין טעם עוד לדבר בסיסמאות של "ללמד ללמוד". תלמיד לא צריך מורה שיתחרה באלגוריתם. הוא צריך להבין מי הוא, למה הוא כאן, ולאיזה עם וארץ הוא שייך. בית הספר לא יכול להיות רק מקום של ידע טכני. עליו להיות המקום שבו ילדים לומדים שהם יהודים, בני עם עתיק עם היסטוריה, תרבות ושייכות לארץ הזאת.
ישראליות היא מסגרת המדינה שקמה מחדש לפני 76 שנה. יהדות היא זהות אלפי שנים, זהות שהחזיקה אותנו בגלות, בשואה ובמאבקים מול אויבים. ישראלי אדם מתוקף תעודת זהות. יהודי הוא מתוקף ההיסטוריה, התרבות והדם שנשפך. ואת זה חובה לומר בקול ברור.
המורים אינם נדרשים להפוך לתעמלנים של מפלגה. אבל הם כן נדרשים לומר לתלמידים שלהם: אתם יהודים, יש לכם שורשים, יש לכם אחריות, וזו סיבה לגאווה ולא להתביישות. מי שחושב שחינוך לזהות יהודית הוא פוליטיקה טועה. זה אינו פוליטי, זה קיומי.
חגי אשרצילום: יונתן לוין דווקא עכשיו, לאחר ה־7 באוקטובר, אין לנו רשות להותיר את ילדינו בלי עוגן זהותי. מי שלא יקבל את זה בבית הספר יקבל את זה מהמסך, מרשתות רדודות או מהאויב. חינוך לזהות יהודית איננו מותרות. הוא צו השעה.
אני גאה להיות יהודי, ואני רוצה שגם ילדיי יאמרו זאת – בלי פחד, בלי בושה ובלי התנצלות.
חגי אשר הוא מ"מ ראש העיר רמת גן ומחזיק תיק החינוך
