גם אם המשטר האיראני ישרוד למרות הדיווחים על מותו של חמינאי - המזרח-התיכון השתנה ביממה האחרונה, ובדרך חסרת תקדים. המבצע בו פתחו ארה"ב וישראל יחליש משמעותית את היכולות הצבאיות של הרפובליקה האיסלאמית; הוא עשוי להוביל ליצירת חזית ערבית נגד טהרן; הוא מהווה את הניסיון הנועז ביותר לעצב מחדש את האזור מאז מלחמת המפרץ השנייה, ולשדר מסר גלובלי על יכולות ההרתעה האמריקאיות.
במקביל, זהו רגע רווי סכנות. הואיל ושרידות המשטר נמצאת על הפרק, במשטר האייתוללות כבר הסירו רסנים רבים. הם סוגרים את מיצרי הורמוז, עניין שלא קרה בעידן המודרני, והפציצו אזורי מגורים בבחריין ובאיחוד האמירויות. ניסיונותיהם לשגר מאות טילים ברחבי האזור כשלו, אך העורף הישראלי חש היטב את משמעות המלחמה - עם ישיבה כמעט בלתי פוסקת בממ"דים ובמקלטים. טהרן רצתה לעשות הרבה יותר, אך מרכיב יסודי בתכנית ההתקפה היה ונותר נטרול משגרי הטילים ושרשרת הפיקוד האיראנית. התגובה האיראנית הייתה עד כה מוגבלת בנזקיה ובנפגעים ברחבי האזור, אבל זה אינו הסוף - וגם לא סוף ההתחלה.
מהרגעים הראשונים של ניסיונות התיאום בין ישראל לארה"ב היה ברור שעיקר האתגר נעוץ בהרס תשתית הטילים הבליסטית וביכולת להתנקש בצמרת האיראנית, הצבאית והפוליטית. גורם זר שאינו ישראלי הבהיר לי שהנקודה איננה רק פגיעה בשכבה השלטת, אלא גם בנגזרת השנייה, במי שיכול להחליף אותה. בעצם, זהו ניסיון ליצור מציאות חדשה עם שני תרחישים שונים:
1. עם התבררות הפגיעה הקשה בצמרת באיראן, הציבור מתקומם ויש הפיכה שלטונית של ממש באיראן. אפשר להניח שנעשים ניסיונות לעורר פלגים וגורמים בתוך איראן שיכולים לתפוס את השלטון.
2. שכבות שלמות של מנהיגות ברפובליקה האיסלאמית "מגולחות" שוב ושוב עד שמגיעים לשכבה פרגמטית יותר שמוכנה לעצור את הלחימה ולמעשה להיכנע לדרישות ארה"ב.
שני התרחישים רחוקים מלהיות ודאיים. הרפובליקה האסלאמית מבינה מה קו הגבול האמריקאי - לא תהיה פלישה למדינה. זהו ניסיון (לא רשמי מבחינת ארה"ב) לשינוי שלטוני, אבל אמריקה בשום אופן לא תיגרר ללחימה קרקעית. לכן, מבחינת המשטר, שרידות היא המפתח. הם יכולים להסתפק בשיגור או שניים ביום, כל עוד הציבור האיראני לא מתקומם. זו בדיוק הסיבה שהנשיא קרא לציבור להתקומם, ולכוחות הביטחון של ממשלת האייתוללות להניח את נשקם.
גורמים בישראל אומרים שיש כמות אדירה של מטרות שנצברה, עם מודיעין מדויק שסיפק בעיקר אמ"ן, למערכה שיכולה להימשך זמן רב. ברור לגמרי שמי שמקבל את ההחלטות, ומי שיכול לעצור את המתקפה לפי התוצאות שייראו בשטח, הוא הנשיא האמריקאי
גורמים בישראל אומרים שיש כמות אדירה של מטרות שנצברה, עם מודיעין מדויק שסיפק בעיקר אמ"ן, למערכה שיכולה להימשך זמן רב. ברור לגמרי שמי שמקבל את ההחלטות, ומי שיכול לעצור את המתקפה לפי התוצאות שייראו בשטח, הוא הנשיא האמריקאי. טראמפ לא הזכיר את ישראל ומעורבותה במלחמה כלל בנאומו לציבור האמריקאי. אך אין ספק ששיתוף הפעולה והשפה המשותפת בין נתניהו לטראמפ הם ממרכיבי היסוד של הפעולה הנוכחית. עבור נתניהו, יש פה כמובן שני רווחים אפשריים: מכה לאיראן, והאפשרות שזו תיתרגם לניצחון בבחירות. ספק אם נתניהו מפריד בין המרכיב האסטרטגי והפוליטי, וזה ניסוח עדין.
החובה היא לשפוט זאת בעמדה עניינית ככל הניתן. יש פה אפשרות יוצאת דופן לבלום ואולי לשנות משטר דכאני, שונא עמו, מטיף לטרור ושנאה, שהשקיע מאמצי עתק למרר את חייהם של תושבים באזור כולו. אין משטר בעולם שתמך יותר בטרור והרג אזרחים מהאיראנים; הם בראש וראשונה רצחו את אזרחיהם שלהם. ההתעלמות של המשטר מהמסרים המדויקים והברורים בוושינגטון המחישו את רמת ההיבריס הפנאטי באיראן. אם המשטר ייסדק עמוקות, ובוודאי אם ישתנה או ייפול, זו תהיה הצלחה מסחררת לארה"ב וגם לישראל. היא תהדהד בעולם את הכוח האמריקאי והעוצמה של מעצמת על יחידה, ויהיו לה משמעויות מסין ועד אירופה.
אך אי אפשר וגם אסור למחוק את מימדי הסיכון. סיכון אחד, כללי, הוא שהאיראנים יגררו את האזור למלחמת התשה מדממת. שהם יחזיקו את הכלכלה העולמית בת ערובה. או אפילו: שהם יהמרו על אובדן עניין בוושינגטון, יורידו את הראש מעט, יחכו שארה"ב תודיע שניצחה - ותשיב את כוחותיה הביתה. זו כנראה הטקטיקה האיראנית הנוכחית. כל עוד טהרן לא תיכבש - ואין כל תכנית כזו - הם בעיקר צריכים לוודא שהבסיג' והמשטרה החשאית מטפלים בהפגנות. זו הסכנה הכי גדולה.
ישראל קידמה את הפעולה הצבאית הזו, ולמרות שההחלטה היא לגמרי בידי הנשיא, והתקבלה לפי אינטרסים אמריקאיים לדבריו שלו - אם תהיה הסתבכות קשה, יהיו רבים שיאשימו את ישראל
סיכון ישראלי ייחודי קשור למעמדה הציבורי בארה"ב. בנאומו הזהיר הנשיא טראמפ כי ייתכן שלוחמים אמריקאיים ייהרגו במלחמה. ישראל קידמה את הפעולה הצבאית הזו, ולמרות שההחלטה היא לגמרי בידי הנשיא, והתקבלה לפי אינטרסים אמריקאיים לדבריו שלו - אם תהיה הסתבכות קשה, יהיו רבים שיאשימו את ישראל.
לאור מצבה המבודד ממילא, ואבדן התמיכה בארה"ב, יש פה סכנה פוליטית לא מבוטלת. הסתבכות קשה איננה רק אבדן חיי אדם, אלא גם לדוגמה התערערות חריפה בשוקי האנרגיה ועליות מחירים דרמטיות. ישראל אינה יכולה בשום אופן לאבד את תמיכת הציבור בארה"ב - וזה יותר חשוב מכל מתקן צבאי של משמרות המהפכה. היא ממילא מתמודדת עם קמפיין קשה ומוצלח שהצליח לחלחל גם למפלגה הרפובליקנית.
בצהרי 10 באוקטובר 2023, שלושה ימים אחרי שבגבול הדרום נרצחו משפחות בהמוניהן, ילדים ישראלים נחטפו באיומי רובה לעזה ונשים נאנסו, צייץ המנהיג העליון חמינאי ציוץ בטויטר שהבטיח לישראל את סופה. פחות משלוש שנים מאוחר יותר, ונראה שאיראן חלשה מתמיד, תחת התקפה מאסיבית, חלומו של חמינאי בסכנת כליה - וגם הוא עצמו. זהו שיעור מזהיר על פונדמנטליזם שחוגג אלימות וקיצוניות: הוא הורג הרבה אנשים ומוביל לסבל עצום, אבל לבסוף תמיד - תמיד - משמיד את עצמו. ייתכן שהרגע הזה הגיע. מותר לקוות.
פורסם לראשונה: 21:03, 28.02.26
