תוך כדי נסיעה אל תוך מחנה הפליטים בג'נין, אנחנו עוברים על פני מבנה ציבורי גדול. "זה בית החולים של המחנה", אומר לי א', מפקד החטיבה המרחבית מנשה. הוא מוסיף באדישות יחסית: "אנחנו יודעים שיש כאן עדיין מחבלים שמנסים להסתתר מפנינו ואנחנו נמצא דרך להוציא אותם משם. זה כרגע לא דחוף". ובכלל, בשונה מהמבצעים הקודמים של צה"ל במחנה הפליטים ג'נין, הפעולה מתנהלת בלי לחץ זמן ומבלי שנקבע מועד סיום. בשונה מכל המבצעים האחרים במחנות הפליטים בג'נין ובטולכרם ובמחומש הכפרים סביב טובאס, הפעם לא מדובר בסיכול נקודתי - נכנסים - מבצעים ויוצאים. במבצע, יותר נכון מערכת "חומת ברזל", הכוונה היא להיכנס ולטהר בשיטתיות את מוקדי וחממות הטרור בצפון השומרון וזה מצריך כוחות וזמן.
ב"סמטת המוות", שבה נפלו 13 לוחמים ב-2002: "בנו מחדש, כדי למנוע כניסת דחפורים"
(צילום: רון בן ישי )
15 צפייה בגלריה
מבט אל ג'נין ממחנה הפליטים. סמטאות צרות וקשות לטיפוס ומעבר רכבים
(צילום: רון בן ישי )
מתחילת המלחמה באוקטובר 2023 ועד היום, פיקד א' המח"ט על 45 מבצעי סיכול בתוך מחנה הפליטים ג'נין, מ.פ, כמו שהם קוראים לזה במלעיל - אבל אלה היו מבצעי סיכול נקודתיים שמשכו לכל היותר כמה יממות - כולל מבצע "בית וגן" שהתבצע בקיץ 2023 ונמשך כעשרה ימים. הפעם הכוחות נמצאים כאן כבר יותר משבועיים ומעניקים טיפול שיטתי לתשתיות האנושיות והפיזיות של הטרור.
כשאתה נוסע והולך בסמטאות מחנה הפליטים אתה מבין כיצד ולמה הפך מחנה הפליטים של ג'נין לבירת הטרור של צפון השומרון. אחת הסיבות העיקריות לכך היא מיקומה של ג'נין, במרכז שטח A שבשליטה בלעדית של הרשות הפלסטינית, בקרבה ליישובים ערביים וישראליים באזור עפולה, מגידו ובקרבה לבקעת הירדן. לכן ג'נין נהנתה עד למלחמה מפריחה כלכלית ובה בשעה, מהברחות נשק מסיביות מגבול ירדן הפרוץ שבמרחק עשרות קילומטרים בודדים מהעיר וממחנה הפליטים.
לתשומת ליבך, טראמפ
אבל סיבה לא פחות חשובה היא המורשת. אתה הולך בסמטאות המחנה, רואה את הגרפיטי על הקירות - ומבין איזו שטיפת מוח עוברים כאן כל ילידי המחנה מגיל 0 ועד זקנה. אצלנו קוראים לזה 'הטמעת מורשת', אצלם הקירות הם ספרי הלימוד. "תראה למשל את נרטיב המפתח", מצביע לי א' על אחד הקירות. על הקיר מצוירים כל המוטיבים המוכרים כמו מסגד אל-אקצא ומפת פלסטין, ובמרכזם ילד שנושא כמו רובה ברצועה על כתפו מפתח ענק. "המפתח הזה מסמל את תביעתם של תושבי המחנה גם אם זה דור שלישי או רביעי לשוב לבתיהם בחיפה ובסביבתה, שמשם באו אבותיהם", מוסיף א'.
12,000 תושבי המחנה הם רובם צאצאי תושבי חיפה והכפרים שסביבה שברחו ב-48' לכאן והתיישבו על שלוחת ההר שמעל לג'נין. רק החלק התחתון של המחנה נמצא במישור הצמוד לעיר ג'נין עצמה. רוב בתי מחנה הפליטים דבוקים למדרון התלול שהסמטאות הצרות שבו קשות לטיפוס ולמעבר כלי רכב. הדבר הראשון שצה"ל עשה במסגרת מבצע "חומת ברזל" היה לפרוץ דרכים רחבות שמאפשרות לכוחות לנוע במהירות, כולל טנקים ורכבים משוריינים על גלגלים ועל זחלים - ובעיקר דחפורי ה-D9 והשופלים שממלאים פה תפקיד מכריע בלחימה. אריק שרון, כמפקד פיקוד הדרום בשנת 1971 שיצא לדכא את גל הטרור הראשון שיצא מרצועת עזה, גם הוא כאחד האמצעים המרכזיים פרץ צירי תנועה רחבים במחנות הפליטים ג'באליה ושאטי כאמצעי להניע כוחות במהירות לתוכם ולדכא את הטרור.
בפיילוט שהוגדר כהצלחה, אגב, שרון גם עקר כ-1,600 משפחות מבתיהן ההרוסים בעקבות פתיחת הצירים והלחימה במחנות הפליטים - ונתן להן אפשרות להתיישב מחדש בעזה ובאל עריש. מדובר היה במהלך שנועד לדילול המחנות ודילול הטרור. מדובר על יותר מ-10,000 נפשות, וחלק קטן מאוד בחר לעבור לגדה המערבית. המהלך כאמור הצליח. דונלד טראמפ, לתשומת ליבך.
מערך מצלמות ומטענים
במחנה פועל כעת צוות קרב חטיבתי בפיקודו של א', שפועל בעיקר כדי להרוס את תשתיות הטרור והלחימה שגדוד ג'נין הכין כדי להילחם בצה"ל בתוך המחנה ובעיקר כדי להוציא פיגועים לצירי התנועה בשומרון ולתוך שטח ישראל. התשתיות האלו כוללות בעיקר מטענים שהלכו והשתכללו, למרות שרובם מייצור עצמי - כולל חומרי הנפץ שייוצרו במעבדות ביתיות.
המטענים הללו, כמו בעזה, הם אמצעי הלחימה העיקרי שגובה קורבנות בקרב אנשינו, אבל המטענים הם רק הקצה. מאחורי המטענים יש מערך פיקוד ושליטה מרכזי שמופעל מכמה חמ"לים ונעזר במצלמות הפרוסות בכל סמטאות ורחובות המחנה ומאפשרות למחבלים בחמ"לים לפוצץ את המטענים ולהזהיר את אנשיהם מפני כוחות צה"ל המתקרבים. אנחנו הולכים במחנה ורואים את שרידי המצלמות האלו שצה"ל נטרל, וגם את יריעות הפלסטיק הגדולות שפרסו המחבלים מעל לסמטאות והרחובות כדי להסתיר מהכטב"מים הישראליים הבולשים את הטמנת המטענים מתחת לכבישים. חלק מהמטענים האלו יש בהם מאות קילוגרמים של חומר נפץ ונחוצה עבודה רבה וממושכת כדי להטמין אותם מתחת לכביש ולסלול אותו מחדש.
כמה מטענים כאלו התפוצצו על רכבי ה"פנתר" שהובילו את הכוחות וגרמו לנפגעים. למעשה, עיקר הנפגעים של כוחותינו בפעולות בג'נין הם ממטענים. המחנה היה מבוצר וערוך למלחמה ולכן הפעולות הנקודתיות, שהתבססו על מודיעין מדויק, אכן אפשרו לצהל לחסל טרוריסטים ולסכל פיגועים ממש לפני ביצועם באמצעות פשיטות מהירות לתוך המחנה. אבל "גדוד ג'נין" נשאר עומדו והמשיך לפעול, כך גם בטול כרם וכך גם במחומש הכפרים שנמצא ממזרח לג'נין. אבל מ.פ ג'נין הוא בירת הטרור ומקום מושבו של כתיבת ג'נין – גדוד ג'נין המורכב מאנשי כל ארגוני המחבלים החל בג'יהאד האיסלאמי שהוא באופן מסורתי מוביל את הטרור מג'נין, וכלה בחזית העממית החילונית והסוציאליסטית שלא רק משתפת פעולה - אלא גם סרה למשמעתו של הג'יהאד האיסלאמי שהוא יריב אידיאולוגי. הם מכנים עצמם "אבנאא אל-מוחיים" - בני המחנה, או בני המקום.
הקיצוניות מושלת
על קירות המחנה יש גרפיטי רב שלועג ליאסר ערפאת בגלל הסכם אוסלו שחתם עם ישראל. הוא מוצג כאישה, ובאחד הגרפיטי רואים אישה אוחזת בידה את מפת פלסטין ואומרת לו "פלסטין יהיה ענק ואתה גמד". הקיצוניות מושלת פה בכיפה, וזה אחד הדברים שאפשרו לג'יהאד האיסלאמי לארגן סביבו גדוד שהוא למעשה יחידה צבאית לכל דבר. העובדה שצה"ל במשך שנים לא נכנס למחנה, ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים לא נכנסו למחנה, גרמה לכך שהגדוד התארגן ובנה לעצמו מערך פיקוד ושליטה מאורגן ומיומן שכולם, ללא הבדל ארגון ואזור, סרים למשמעתו ופועלים בהתאם לפקודותיו. לארגון הזה יש מערך חמ"לים פרוס באזורים שונים במחנה הפליטים וגם אמצעי ייצור של מטענים ואמצעי לחימה בכמויות ענקיות.
אל"ם א' מספר ליד מעבדת חבלה: למה מפוצצים בתים, איפה, ומתי לא
(צילום: רון בן ישי)
הגדוד הזה משך את תשומת ליבם של אנשי חיזבאללה עוד לפני שנים, והם רתמו את איראן לחימוש הגדוד הזה באמצעות הברחות נשק ובאמצעות כסף שהם העבירו אליו. "ההשקעות" נשאו פרי וזה מה שצה"ל מנסה להתמודד איתו. "אנחנו מתמודדים עם התשתיות האנושיות ועם המתקנים שהם בנו. אנחנו לא מפוצצים סתם רק מעבדות חבלה וחמ"לים או בתים שהתבצרו בהם המחבלים", אומר א'.
תוך כדי נסיעה אנחנו רואים צוות של ארבעה אנשים לבושי אדום שסמלי הסהר האדום על בגדיהם ועל הטרקטורונים שלהם. אלה אנשי חילוץ והצלה פלסטינים שצה"ל מאפשר להם לפעול, תוך תיאום, במקומות שהם חושדים שיש בהם עדיין לכודים בבתים שנהרסו. "הם לא ימצאו אף אחד כי אנחנו בודקים היטב בבתים לפני שאנחנו מפוצצים או הורסים אותם ובכלל, אנחנו לא מפוצצים כדי להרוס. איפה שיש ספק אנחנו מוותרים, אבל מעבדות נפץ ועמדות מחבלים לא יישארו על תילן".
בחזרה לקרב הקשה מ"חומת מגן"
תוך כדי נסיעה ב"דוד" (ג'יפ צבאי ממוגן), אנחנו מגיעים לרחבה בוצית שבה חונים דחפור D9 וכמה שופלדוזרים ובאגרים. בזיכרוני מבליחה לפתע תמונה במחנה הפליטים ג'נין אחרי הקרב באפריל 2002: זה היה הקרב בג'נין שהיה הקרב הקשה ביותר והמדמם ביותר במבצע "חומת מגן". הייתי שם זמן קצר אחרי הקרב, וזה נראה נורא. דחפורי ה-D9 שכינוים אז היה "דובי" היו אלה שהכריעו את הכף בהכרעת מחבלי המחנה.
15 צפייה בגלריה
"הם בנו את המקום מחדש - כדי למנוע מאיתנו להיכנס עם כלים גדולים". הסמטה שבה נפלו 13 לוחמים בחומת מגן
(צילום: רון בן ישי )
אני שואל את א' אם הוא מכיר את הסיפור של הקרב על ג'נין והוא מהנהן בראשו. אנחנו מטפסים לשם בסמטאות הצרות שעל המדרון עד שמגיעים למקום יפהפה. חצרות עם בוסתנים קטנים בתוכן, והעיר ג'נין מונחת כאילו מתחת לרגליך. "זה מה שהם קוראים לו סמטת המוות", אומר לי א', "הם רצו להשאיר את המקום הזה בזיכרון הקולקטיבי. פה היה אחד האירועים המשמעותיים ביותר בחומת מגן. נהרגו פה 13 לוחמים שלנו בסמטה הזאת. הם בנו את המקום מחדש אבל שחזרו את הבנייה כפי שהייתה כדי לשמר את המורשת וגם כדי למנוע מאיתנו להיכנס לכאן עם כלים גדולים, טנקים ודחפורים", מספר א' על אותו יום מדמם במה שאז כינו גדוד נחשון של חטיבה 5 "האמבטיה".
כאן היה ביתו של מפקד גדוד ג'נין, מחמוד טוואלבה מהג'יהאד האיסלאמי, והם הכינו כאן מארב. כשהכוח שלנו נכנס הם התחילו לצלוף בו מכל הבתים והפעילו מלכודים ומטענים. שלוש מגופותיהם של הלוחמים שנהרגו נחטפו, ולוחמי שייטת 13 פעלו כדי לחלץ אותן במבצע משלהם. בסיום חומת מגן, היו מי שהאשימו את צה"ל בטבח בג'נין. אז הייתה ועדה של האו"ם שהזימה את הטענות. היום, זה כבר לא יקרה.
לא המצאה של התקופה האחרונה
כתיבת ג'נין אינה המצאה של התקופה האחרונה, כפי שרבים בצה"ל טועים לחשוב. היא הייתה קיימת כבר ב-2002, וגם אז מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית פחדו להיכנס לכאן. המחבלים מכל הארגונים בהנהגת טוואלבה התארגנו כאן לקרב תוך שימוש באזרחים, נשים וילדים.
ההבדל בין אז לבין היום הוא שכעת המחבלים אינם נשארים במחנה כדי להילחם עליו, אלא בורחים ממנו ונותנים למטענים הנשלטים מרחוק לעשות את רוב העבודה. אבל לצה"ל יש פתרון גם לזה - והוא צד אותם כשהם בורחים למסתורים שמסביב למחנה, שם הם עושים שגיאות שמאפשרות לשב"כ לאתר אותם - ולעיתים הכטב"מים מחסלים את חוליות הטרור. אבל גם ב"חומת ברזל" כמו ב"חומת מגן", היה בשבוע שעבר אירוע שבו ארבו לחיילינו באחד הבתים ופגעו בהם.
כתיבת ג'נין של היום אומנם לא מפגינה את אותה מוטיבציה שהפגינה כתיבת ג'נין במבצע חומת מגן, אבל המיתוס והאתוס נשארו ובצה"ל ברור שנאלצים להתמודד איתם באמצעות עבודה שיטתית שאינה מוגבלת בזמן.
אחרי שייפגעו כ-200 אנשי הכתיבה הזאת, יהיה צורך למצוא גורם ישראלי או אולי אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית שישהו במחנה וימנעו את ההתארגנות מחדש. עד כה מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לא הפגינו יכולת טובה, ולכן יהיה צורך לפעול לא רק ישירות נגד המחבלים במחנה אלא גם נגד הברחות הנשק והמימון. "חייבים לטפל במחנה הזה וגם בטול כרם ובמחומש כמכלול, כולל חסימת ההברחות מירדן והכספים שמגיעים בביטקוין" אומר אל"ם א', שנלחם במחנה כבר יותר משנה וארבעה חודשים והסוף עדיין לא נראה. אבל הפעילות האגרסיבית וההתקפית של חטמ"ר מנשה הביאה בצורה ברורה בשנים 2025-2024 לירידה תלולה בפיגועי הטרור שיצאו מהמחנה, וזה הישג שאין לזלזל בו.
