דצמבר 1944, חצי שנה בלבד לפני כניעת גרמניה הנאצית, צבאות בנות הברית והצבא באדום סגרו על גרמניה משני הכיוונים, מערב ומזרח. בעלות הברית הגיעו לקו הביצורים הגרמני "קו זיגפריד" וניהלו קרבות קשים ומרים. הצבא האדום גירש את הצבא הגרמני מרוב שטחי ברה"מ ועמד על גדות הוויסלה בפולין. במקביל שוחררו המדינות הבלטיות והצבא האדום עמד על גבולותיה המזרחיים של גרמניה. אושוויץ שוחררה ב-27 לינואר 1945 על ידי הצבא באדום. הקרבות היו מרים, קשים ועקובים מדם חיילים ואזרחים. אירופה שתתה דם.
עכשיו , תארו לעצמכם, שבמצב הזה היו מחליטים צ'רצ'יל, רוזוולט וסטלין להציע למשטר הנאצי הפסקת אש והזמנה למו"מ לסיום המלחמה. המשטר הנאצי היה נענה תוך הצבת דרישות כמו: פיצויים, הכרה במעמדו, סיום התוקפנות על אתריו ונכסיו ועוד.
זה מה שקרה לפני ימים ספורים, מנהיג האימפריה האמריקאית, בהתקף פסיכוטי, החליט לקבל את הצעת פקיסטאן, והכריז על הפסקת אש, שלום עולמי, ושיקום איראן, כמו גם סיום התוקפנות נגד איראן ושלוחותיה – חיזבאללה ושות'.
ההיסטוריה אכן לא חוזרת על עצמה. אבל היא שעור מאלף בניהול סיכונים, מצבי קיצון והחלטות הרות גורל.
המשטר האיראני, שלוחותיו בצפון ובדרום, נטועים עמוק בתפיסת עולם ג'יהדיסטית, טרמינלית, אלימה וגזענית. בתפיסת עולמם אין מקום לישות ציונית יהודית באזור ובכלל. גם אם בראש הקואליציה שלנו היו יאיר גולן, נעמה לזימי, גלעד קריב, אפרת רייטן, וחלוקת הארץ לשתי מדינות לשני עמים הייתה עובדה מוגמרת, חלומם וחזונם של האייתוללות ותומכיהם היו נותרים להשמיד את הישות הציונית.
להזכירכם, לפני כשלושים שנה, האיראנים וחיזבאללה עמדו מאחורי הפיגוע המזוויע בבית הקהילה היהודית בבואנוס איירס במהלכו נרצחו עשרות יהודים ומאות נפצעו, והקהילה היהודית המפוארת עמדה על סף קריסה. הפיגוע התרחש בשנת 1994. באותה שנה עמד בראש הקואליציה יצחק רבין וחברת ממשלה לצידו הייתה שולמית אלוני. קואליציה היסטורית שחתמה על הסכמי אוסלו ועל שלום עם ירדן. במילים אחרות: האיום הקיומי של המשטר האיראני עלינו הוא אמיתי, מוחשי ולא תלוי בפיוס שלנו עם הפלסטינים. ואם חפצי חיים אנחנו חובתנו להלחם בו עד תום. המלחמה הנוכחית במשטר האיראני וגרורותיו היא צודקת, הכרחית וקיומית עבורנו.
החלטתו של טראמפ להיענות להפסקת אש ולדבריו - "שלום עולמי ושיקום איראן" , היא הרסנית ומסוכנת עבורנו. חלק מהפרשנים נוטים להתעלם מעובדות יסוד אלו ו"חוגגים" את הפסקת האש כמכה ניצחת לביבי. וזו טעות קטנונית.
אורי ברבשצילום: מוטי קמחיאין לי מילה טובה לומר על ביבי ועל קואליציית הדמים שלו. גם הם מהווים איום קיומי על חיינו. אבל חובתנו לשאוב השראה מבן גוריון, ולהיאבק באיום החיצוני כאילו אין איום פנימי, ובאיום הפנימי כאילו אין איום חיצוני ( במהלך מלחמת העולם השנייה קבע בן גוריון כי נילחם בגרמנים כאילו אין ספר לבן – המנדט הבריטי - ונילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה בנאצים).
בחזית הזו, מול מישטר רצחני איראני ותומכיו בצפון ובדרום, כולנו ניצבים יחד. כמו שהיה בטבח השביעי באוקטובר. את המאבק הצודק שלנו במנהיג העליון ובקואליציית הדמים שלו ננהל כאילו אין מלחמה מול המישטר האיראני וגרורותיו.
אורי ברבש הוא במאי קולנוע וטלוויזיה
