מזל טוב לזוג המאושר אושר כהן ועדן פינס שנכנסו אתמול בברית הנישואים, מה שגרם לי לחשוב שיש משהו ממש אירוני בזה שכבר כמה ימים כולם מתעסקים בחתונה הנוצצת שלהם, העדות העילאית ביותר לאחדות, קרבה, אהבה, שני אנשים שמחליטים לקשור את חייהם אחד בשני, ובמקביל הכנסת שלנו מתגרשת. סליחה, מתפזרת.
אז בזמן שבחדשות הבידור מדברים על חיבוקים והבטחות "לנצח", בחדשות הפוליטיקה אנחנו צופים בעוד זוגיות ישראלית קורסת בשידור חי. רק שבמקום ריבים על משמורת או חלוקת רכוש, כאן רבים על חוק ההשתמטות. החרדים מאיימים לפרק את הממשלה, הקואליציה מחזיקה בכוח את הקשר המתפורר הזה, וכל צד עסוק בעיקר בשאלה איך הוא יוצא פחות פראייר מהסיפור. כמו בגירושים כבר אמרנו?
תכל'ס, זה כבר מזמן לא נראה כמו שותפות. זו מערכת יחסים רעילה. כזאת שנשארים בה לא כי אוהבים, אלא כי מפחדים מהמחיר של הפרידה. אבל כמו בכל גירושים מכוערים יש את אלה שהכי סובלים - הילדים. במקרה שלנו הילדים הם המילואימניקים. האנשים שכבר כמעט שלוש שנים מחזיקים את המדינה הזאת על הגב שלהם. רצים מסבב לסבב, מפסידים עבודה, מפסידים משפחה, מפסידים בריאות נפשית ובין לבין גם שומעים שוב ושוב שאין ברירה. שתחת האלונקה יש מקום לכולם. כלומר כמעט לכולם.
קומבינות זוגיות בין מפלגות
יש משהו כמעט אכזרי בזה שבזמן שחיילי מילואים קורסים מעומס, המדינה מנהלת את כל הדיון הציבורי שלה סביב השאלה איך להמשיך לא לגייס ציבור שלם. רק אתמול גילינו שממשיכים בכל הכוח לקדם את החוק. במקום להבין שאיתם צריך לקשור את חיינו בחייהם, לכרות ברית, איתם העתיד של המדינה, איתם החוזה האמיתי, הפוליטיקה הישראלית ממשיכה להתעסק בקומבינות זוגיות בין מפלגות.
קצת כמו זוג הורים שנמצא בהליכי גירושים קשים, במקום לדאוג לילד שסוחב מלא על הגב, מחליטים פשוט להעלים עין. שיסתדר. זה קורה להרבה משפחות. והכי מדהים? שכולם עדיין משתמשים במילים הכי יפות של זוגיות: "ברית", "שותפים טבעיים", "לשאת בנטל". אבל המילים האלה כבר מזמן איבדו משמעות. כי ברית אמיתית לא נמדדת בנאומים, אלא בשאלה מי באמת נשאר כשקשה. מי קם באמצע הלילה. מי עוזב הכול. מי מחזיק את הבית שלא יתפרק.
רות אלבזצילום: סתיו ברקאיוהיום, יש ציבור שלם שמרגיש שהוא היחיד שעוד נמצא בתוך מערכת היחסים הזאת. היחיד שנאמן להסכם. שחתם על הכתובה. היחיד שממשיך להופיע גם אחרי שהצד השני כבר מזמן עזב רגשית. והצד השני פשוט ויתר, הרים ידיים. באש ובמים? הצחקתם אותנו.
מדינה לא מחזיקים עם קומבינות פוליטיות אלא עם ברית אמיתית. וברית אמיתית לא נבחנת מתחת לחופה אלא ברגע שבו הכול קורס ואתה עדיין בוחר להישאר ולהחזיק את הבית.
