"הטמבל הזה", פסק ראש המוסד מאיר דגן. הוא התכוון לאדם שזוהה בשם "אורי ברודצקי", שנעצר בתחילת העשור שעבר בפולין בחשד שהיה מעורב בהנפקת דרכון גרמני, ששימש בינואר 2010 את אחד המעורבים בהתנקשות בבכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי. לפי דגן, איש השטח הזה של המוסד ידע שהדרכון "שרוף", אבל התעקש להשתמש בו כי הזהות הזאת, העניקה לו הטבות במלונות בחו"ל. "מה שדפק אותו זו הנוחות", נאנח דגן. השיחות הגנוזות של עיתונאי ynet, "ידיעות אחרונות" וה"ניו יורק טיימס" רונן ברגמן עם ראש המוסד המנוח הן בין החשיפות המופיעות במיני-סדרת הדוקו-קריים "מלחמת צללים - החיסול בדובאי", שעלתה השבוע ב-HOT8. צפו בקטעים נבחרים מתוך הסדרה:
מתוך הסדרה "מלחמת הצללים - החיסול בדובאי"
(באדיבות הוט 8)
המכונה "אורי ברודצקי" היה האדם האמיתי היחיד שנעצר בפרשה, בהתאם לצו שהוציאה גרמניה. "הוא לא היה צריך לנסוע עם הדרכון הזה", הוסיף דגן בשיחה. "ידענו שהדרכון דפוק. הוא אפילו שאל אם הוא יכול להשתמש בדרכון והמפקד שלו אומר לו 'עזוב, לא צריך'". אבל המפקד לא אומר זאת כהוראה ולכן, משחזר דגן: "והוא מחליט 'אוקיי, אני אסע בכל זאת'. מה שדפק אותו זה שהיו לו כאילו הנחות. עושים לו אפגרייד במלון".
לכתבה המלאה "מה באמת קרה בחיסול שטילטל את המוסד" – לחצו כאן
ולמי שהסיפור הזה נשמע לו לא יאומן, שלא לומר מופרך, ראש המוסד המנוח ניסה להסביר את המניע להתנהלות השלומיאלית: "למי שישן 18 יום בבתי מלון, הדברים האלה עושים הבדל בין לחיות טוב או רע". דגן מסיים בהתייחסות אליו עצמו ולפיקוד המוסד, ומבהיר שיש גבול עד כמה הם יכולים לפקח על כל פעולה: "מה אתה יכול לעשות?!".
מבחוח, שהתגורר בדמשק, היה אחראי להברחות הנשק לחמאס ברצועה. החיסול שלו היה אחת מפרשות ההתנקשות המרעישות, המביכות והמתועדות ביותר בתולדות המודיעין המודרני. לא רק מפני שהיעד היה בכיר בארגון טרור שסומן עשרות שנים, אלא מפני שהמבצע, שנועד להיות עוד מהלך חשאי בעולם הצללים, נפרם לעיני העולם כמעט פריים אחרי פריים.
מי שנכנסו לדובאי כזרים אלמונים, עם זהויות בדויות, דרכונים אירופיים, תחפושות, כיסויי ראש, מחבטי טניס וסיפורי כיסוי - יצאו משם אמנם חיים, אבל הותירו אחריהם שובל ארוך של תיעוד מצולם, מסמכים, רשימות נוסעים, כרטיסי חיוב וחקירה עיקשת שעד מהרה הפכה את השמות, הפרצופים והשיטות למפורסמים בעולם כולו.
המיני-סדרה החדשה מביאה לראשונה את הסיפור המלא של ההתנקשות. יצרו אותה ברגמן, ארי פינס, יותם גנדלמן, מיקה תימור וגלי גינת, והיא מבוססת על המהדורה העדכנית של הספר "השכם להורגו", שתצא בקרוב בהוצאת "כנרת זמורה ביתן".
היא כוללת פרטים חדשים על החיסול, ולצד ההקלטות של דגן מדברים בה לראשונה באופן גלוי גורמים נוספים כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בכירי המוסד באותה תקופה, כולל כאלה שמונו לשקם את המערכים שנפגעו, אנשי שב"כ שרדפו אחרי מבחוח ברצועת עזה עוד בשנות ה-80, וגם אחד המחסלים, לוחם יחידת "כידון" במוסד.
ההתנקשות במבחוח הייתה האחרונה מסוגה בהיסטוריה של הארגון, שנאלץ להפנים את ההשפעה של הטכנולוגיה ומהפכת המידע על המציאות והמבצעים שלו. אחריה שינה המוסד את שיטות הלוחמה שלו. הסדרה מציפה את השאלה אם החיסול אכן הצליח לקטוע את שרשרת האספקה של נשק לחמאס ברצועת עזה, ועד כמה וכיצד הפעולה אז קשורה ליכולות הארגון ב-7 באוקטובר.
אולמרט, שנכנס ללשכת ראש הממשלה בתחילת 2006, מספר בסדרה: "הדבר הרגיש הראשון שדגן חלק איתי היה קשור למבחוח. הוא פותח את הפגישה בזה שהוא מוציא מהתיק שלו תיקייה, ושולף מתוך התיקייה כמה דפי נייר עם תמונות של אנשים. הוא סיפר לי על מבחוח ואמר לי: 'אני חושב שאנחנו נצטרך להיפרד ממנו'. את הפעולה עצמה ואת הפורמט של הפעולה לסכל אותו, אני אישרתי".
בשלב מסוים פרץ המוסד לחשבון הדוא"ל של מבחוח וכשנמצאה בו הזמנה לטיסה מדמשק לדובאי, שם עתיד היה לפגוש נציג איראני של משמרות המהפכה, היה ברור שזו יכולה להיות הזדמנות מיוחדת להיפטר ממנו.
סגן עורך העיתון הגרמני Die Zeit, הולגר שטארק, מספר בסדרה: "זו הייתה קבוצה מעורבת של גברים ונשים. הם השתמשו בדרכונים מאירלנד, בריטניה, אוסטרליה, צרפת וגם אחד מגרמניה. הדרך שבה המוסד השיג דרכון גרמני חוקי הייתה כשבתחילת 2009 ישראלי מגיע לגרמניה כדי להגיש בקשה לדרכון גרמני. הסיפור שלו הולך ככה: ההורים שלו לכאורה נספו בשואה, הוא גר בישראל אבל עכשיו הבין שיש לו שורשים גרמניים והוא רוצה דרכון גרמני לעצמו.
"הרשויות בגרמניה מאמתות את המסמכים, בודקות את הסיפור, ומנפיקות את הדרכון בקיץ 2009. אז הבחור שמופיע תחת השם מייקל בודנהיימר, יכול לטוס עם דרכון גרמני רגיל שהונפק בצורה חוקית לחלוטין על ידי הרשויות בגרמניה. הדבר היחידי ששגוי הוא שמייקל בודנהיימר מעולם לא היה קיים. הוא אדם שנוצר איפשהוא במטה המוסד".
הסדרה מפרטת את השתלשלות העניינים מאז – מניסיונות ההרעלה שהצליחו מבצעית אבל מבחוח התאושש מהם, דרך ההחלטה על החיסול האחרון, ועד החקירה של משטרת דובאי שזיהתה את כל המעורבים בקבוצת המחסלים ופרסמה את תמונותיהם לכל העולם.
"באיזשהו שלב אחרי זה הבנתי שנעשו כמה טעויות", אומר אולמרט, שאישרר את הוראת החיסול אבל כבר לא כיהן כראש ממשלה, על הניסיונות שבוצעו בתקופת נתניהו. "לא בשלב של הביצוע בפועל בדובאי, אלא טעויות שנעשו בהיבטים מסוימים של ההכנה. בעיקר בהיבטים של התיעוד של המשתתפים המבצע".
סגן ראש המוסד לשעבר, אודי לביא, סיכם: "אני לא קורא 'הצלחה מבצעית' כשיש 29 לוחמים חשופים בעיתון. דגן בטח לא קורא לזה אסון. לא הוא ולא ראש קיסריה דאז. מבחינתם לא קרה כלום. הקליינט מת, וכל החבר'ה חזרו הביתה בשלום. אבל האירוע הזה בהחלט שם לנו מראה ואמר חבר'ה, מה שהיה לא יהיה. אנחנו חיים בעולם ביומטרי, בעולם מצולם, בעולם עם אינטגרציה של מודיעין בזמן אמיתי, וכל מה שהייתם רגילים לעשות בשנות ה-70, כל הרומנטיקה שבא איתה דגן, היא לא רלוונטית. זה לא אומר שאנשים לא מסוכלים, אבל יש פתרונות אחרים".
