מלבד סוגיית איראן, אחד התחומים שבהם ממשל טראמפ ושליחיו מכתיבים לישראל את מהלכיה הוא המעבר לשלב ב' בתוכנית "20 הנקודות" בעזה. המכשול העיקרי הוא פירוק הנשק ופירוז הרצועה. חתנו של הנשיא, ג'ארד קושנר, הציב בנאומו בדאבוס עקרונות למבצע הפירוק והפירוז - אך אין גורם שיבצע בפועל את פירוק חמאס, הג'יהאד האסלאמי ותשתיות הטרור. מועצת הטכנוקרטים הפלסטינית אמורה לעשות זאת, אך אין לה כוח מבצעי. גם כוח הייצוב הבינלאומי טרם קם, ומדינות אינן מוכנות לשלוח חיילים לפני שחמאס יתפרק מנשקו.
הסוגיה הבוערת ביותר היא פתיחת מעבר רפיח בשני הכיוונים. ישראל משתמשת במעבר כמנוף להחזרת החלל החטוף רן גואילי. לכן, ייתכן שהקבינט יתנגד בדיון הערב לפתיחת המעבר בשני הכיוונים, אף שראש מועצת הטכנוקרטים הכריז בדאבוס שהמעבר ייפתח. ישראל מסרבת משלוש סיבות: האחת - דרישת האמריקנים לנוכחות פקידים של הרשות הפלסטינית במעבר (ישראל מציעה במקומם אנשי חברות אבטחה אמריקנים); השנייה - ישראל דורשת שיהיה מתקן בידוק ישראלי בשטח שבשליטת צה"ל באזור רפיח שימנע חזרת אנשי חמאס, והשלישית - הדרישה להחזרת רן גואילי ז"ל.
בנושא החטוף האחרון יש, כפי שאמר הרמטכ"ל למשפחתו, מקום לאופטימיות - אבל צריך גם להיזהר בקביעה הזו. הערב, רגע לפני הדיון בקבינט, הודיע דובר הזרוע הצבאית של חמאס כי בעקבות מידע שמסר למתווכות - כעת עורך צה"ל חיפוש אחר רן גואילי ב"מיקום ספציפי" ברצועה.
פתיחת מעבר רפיח דרושה למועצת הטכנוקרטים הפלסטינית כדי להראות לתושבי הרצועה שהתוכנית הגדולה, "עזה החדשה", מתקדמת, וכדי להציג הישגים לאוכלוסייה הפלסטינית שיאפשרו למועצה שליטה והמשך יישום התוכנית.
גם ברור לחלוטין שמאחורי המתווה של מועצת הטכנוקרטים הפלסטינית לפתיחת מעבר רפיח עומדים וויטקוף וקושנר, ומאחורי הקלעים גם קטאר, טורקיה ומצרים. סביר להניח שגם נתניהו כבר נתן את הסכמתו - אבל כרגיל עשה זאת על דעת עצמו ומידר את הקבינט.
לכן, אם הקבינט יסרב לפתוח את המעבר בתוך שבוע-שבועיים, צפוי עימות עם הממשל האמריקני, אולי אפילו עם טראמפ עצמו. נתניהו לא ייתן לזה לקרות, ובסופו של דבר הקבינט ייכנע והמעבר ייפתח לאחר הקמת נקודת בדיקות. וויטקוף הרי כבר הצהיר אחרי פגישה עם נתניהו: "הצדדים מסכימים על הצעדים הבאים".
