בג"ץ קיבל הערב (שני) את העתירות שהוגשו נגד חקירת טבח 7 באוקטובר על ידי מבקר המדינה מתניהו אנגלמן. פסק הדין עוסק בשמונה הליכי ביקורת, ולפי הכרעת השופטים, בארבעה מהם - חרג המבקר מסמכותו. בעתירה נוספת שהוגשה הועלו טענות ביחס לארבעה הליכי ביקורת אחרים, ולפיהם אופן ההכנה של טיוטת הדוחות פגעה בזכות הטיעון של מי שעשויים להיות מושפעים ממסקנות הביקורת - כך שהיה מקום לשמוע אותם לפני גיבוש הטיוטה.
בג"ץ פסק במישור האופרטיבי כי על מבקר המדינה להימנע מהמשך פעילותו ביחס לארבעה הליכי ביקורת בלבד, וכי בעניינם של ארבעת ההליכים הנוספים יוכל לקיים את הביקורת - אך לא על סמך הטיוטות שהוכנו ללא מתן זכות טיעון מלאה. כל זאת, לצד יתר הדוחות שנסבו על אירועי 7 באוקטובר, שחלקם הופצו וחלקם עדיין לא, והעתירות לא נסבו עליהם.
העתירה הראשונה, שבה נקבע כי המבקר פעל בחוסר סמכות, עסקה בארבעה הדוחות הבאים: לוחמה כלכלית בטרור (לרבות "מדיניות ההסדרה" ברצועת עזה); הגנת הגבול עם עזה; תהליכי העבודה בקהילת המודיעין ובדרג המדיני בעקבות המידע על התוכניות ההתקפיות של חמאס, הבקרה המודיעינית ושקיפות צה"ל לאויב; מהלך האירועים ב-7 באוקטובר 2023 - פעילות הדרג המדיני, צה"ל ושב"כ.
בפסק דינה של השופטת דפנה ברק-ארז נקבע כי הליכי ביקורת אלה נעשו בחוסר סמכות. ברק-ארז עמדה על חשיבותה של ביקורת המדינה, אך הבהירה כי זו מתוחמת לגדרי הסמכות שנקבעה בחוק-יסוד: מבקר המדינה. בהקשר זה נקבע שסמכותו של מבקר המדינה היא לערוך "ביקורת", שתכליתה העיקרית היא השוואת התנהלות או פעולות מסוימות לנורמה הנוהגת, להבדיל מאשר "חקירה" המכוונת בעיקרה לבירור המציאות העובדתית עצמה.
השופטים קיבלו שתי עתירות שהוגשו. בג"ץ
(צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)
לפי פסק הדין של ברק-ארז, הגם שמבקר המדינה יכול להידרש אף לנושאים בעלי זיקה צבאית, סמכותו הרחבה אינה חולשת במישרין על נושאים מובהקים של מדיניות ואסטרטגיה בתחומי החוץ והביטחון. זאת, בין השאר בהתחשב בהיעדרן של נורמות ברורות שעל-פיהן נוהגים בתחומים אלו. בנסיבות העניין, לאחר בחינתם של ארבעת הליכי הביקורת העומדים על הפרק לגופם, קבעה כי אלה חורגים באופן מובהק מהסמכות המוקנית למבקר המדינה, ועליו להימנע מלקיימם. בסיכומו של דבר, צוין כי בנסיבות שבהן כבר הוכר הצורך בהקמתה של ועדת חקירה, נודעת עדיפות לכך שנושאים אלה ייבחנו על-ידה, אך פסק הדין לא התבסס על כך.
השופט עופר גרוסקופף הגיע לאותה תוצאה, על יסוד הנמקה שונה. לשיטתו, מבקר המדינה מוסמך להכין דוחות ביקורת גם בנושאי העתירה, אולם היבטי ביקורתו מוגבלים, מטבע פעילותו, לבחינת הליך קבלת ההחלטות ואופן יישומן, ואינם כוללים עיסוק בשאלות מדיניות. לפיכך, ובהינתן הצורך בהקמת ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר שעליו עמד בית המשפט בהליך אחר, אין מקום, בעת הזו, להמשיך בביצוע ביקורות מבקר המדינה בתחומים האמורים, הנוגעים לנושאים שבליבת העניין. זאת, בשל הצורך לתאם את תחומי הביקורות מול ועדת החקירה - מנגנון אשר לא רק יכול מבחינת סמכויותיו, אלא גם צריך מבחינת ייעודו הציבורי, להתייחס למכלול היבטי המחדל, ולא רק לאותו חלק מוגבל שאותו יכול מבקר המדינה לבחון.
העתירה השנייה התמקדה בארבעה הליכי ביקורת אלה: ההסברה הממשלתית במערכה על דעת הקהל הבין-לאומית; הטיפול בחללים האזרחיים של אירועי 7 באוקטובר; המסיבה בחניון רעים ("נובה") - הליכי האישור וההיערכות לאבטחתה; ההיערכות ההגנתית על ערי הדרום בזיקה ל-7 באוקטובר. בהליכים אלה כבר גובשה טיוטת דוחות, שהופצו להתייחסות.
ברק-ארז קבעה בהסכמת השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ואלכס שטיין כי על-פי פסיקתו של בית המשפט העליון יש מקום למתן זכות טיעון מלאה בהליכי ביקורת שיש להם השלכה אישית על הנבדקים, ואלה הם פני הדברים בהליכי הביקורת שנידונו, ואשר ביחס אליהם ציין מבקר המדינה כי תוטל אחריות אישית. בהתאמה, הוסבר כי אין מקום למימוש של זכות הטיעון רק לאחר שהטיוטות כבר גובשו. השופט גרוסקופף סבר כי הגם שזכות טיעון מלאה נדרש לתת רק לאחר גיבוש הטיוטה, היה מקום, בנסיבות העניין, לשמוע את גרסת מי שלגביהם עשויות להופיע מסקנות אישיות עוד בטרם גיבוש טיוטת הדוח.
