בעקבות הדרקטיבה החדשה שהגיעה מהממשלה, מפקדים בצה"ל קיבלו ביום שבת פקודות חדשות המגבילות אותם לפעולות הגנתיות בלבד בלבנון. לפי ההנחיות, החיילים רשאים לפתוח באש רק כדי להתמודד עם איום מיידי, אלא אם קיבלו אישור מפורש מהרמטכ"ל. כך אמרו שני גורמים ישראלים ל"ניו יורק טיימס". לדבריהם, ההוראות החדשות אוסרות במפורש על חיילי צה"ל לירות ירי אזהרה לעבר אזרחים המנסים לשוב לדרום לבנון, אלא אם הם מתקרבים יותר מדי לכוחות.
נתניהו על הלחימה בלבנון אחרי נצירה האש
(צילום: איתי בית-און, לע"מ)
עוד אמרו הגורמים כי ההנחיות אוסרות על חיילי צה"ל לפוצץ בתים ותשתיות אחרות בתוך אזור הביטחון באמצעות חומרי נפץ ללא אישור של הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, מה שמעיד בפועל על חדל מלא בנושא. בדובר צה"ל לא השיבו על הבקשה של ה"טיימס" לתגובה.
בסוף השבוע האחרון תדרך גורם מדיני על ההחלטה לנצור את האש בלבנון - וארה"ב שוב הכריזה על הפסקת אש. ההנחיה, שהורדה לדרג הצבאי, הגיעה אחרי הידיעה על אסון הטנק ושמות הנופלים. זו העלתה חששות ושאלות רבות בשטח, כשרק אתמול (שני) שוב טען ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "ללוחמים שלנו בדרום לבנון יש חופש פעולה מלא לסכל כל איום, ישיר או מתהווה, עליהם או על תושבי הצפון".
רס״ר (במיל׳) א׳, המשרת באוגדה 98, יצא מלבנון ביום רביעי האחרון ויחזור ביום רביעי הקרוב. לאורך המלחמה התייצב לשלושה סבבים בלבנון, כולל הנוכחי שהתחיל לפני כחודש וחצי ויסתיים בעוד כשבועיים. "המטרה שלנו היא להרחיק את הקו של חיזבאללה מתושבי הצפון. ככה שאם חיזבאללה יורה עלינו, אנחנו חוטפים ולא תושבי הצפון״, שיתף על הפעילות כיום.
אלא שלצד ההכרה במשימה החשובה, תיאר א׳ את היעדר חופש פעולה שמורגש בשטח. ״הייתה לנו שיחה עם המג״ד, שיתפנו שאנחנו מרגישים שאנחנו לא עושים משהו משמעותי שאנחנו צריכים לעשות״, סיפר. ״יש לנו מצלמות מסביב האיתור שאנחנו נמצאים בו, מסתכלים מי מתקרב אלינו, עושים שמירות על עצמנו. בתכלס אנחנו יותר מאבטחים את הגזרה מאשר פועלים״.
הוא הוסיף: ״אני עושה מה שצריך לעשות, אנחנו חיילים, אנחנו מבצעים. אבל זה מעצבן, מרגיז. מרגישים בסוג של משחק, של הדרג המדיני, אצל מקבלי ההחלטות. בסוף אנחנו אלו שפועלים בקצה, לא מרגישים שאנחנו עושים מה שאנחנו צריכים לעשות. רוצים שיביאו לנו משימות, לחסל מחבלים, אבל בסוף אנחנו נשארים בתוך איתור של פליט לבנוני שעזב את דרום לבנון, מרשתים את האיתור רק לשם הגנה, כדי שרחפנים לא יכנסו לאיתור.
"אנחנו רק בהגנה כרגע. אסור לנו לצאת ביום כי אז הרחפנים עובדים, בלילה יש אבל פחות", אמר. "לפעמים בלילה יש משימות, כמו פשיטה לחיפוש משגרים של חיזבאללה או שנותנים אש ליישוב הכי קרוב אלינו, רק כדי שיבינו שאנחנו פה ולא יתקרבו. לא ממשיכים קדימה, דוחפים אותם עוד יותר, ועושים את מה שבאנו בשבילו״.
על התחושות הקשות שמלוות אותו, לקראת החזרה ללבנון, אמר: ״מכל הסבבים שהיו לי, והיו לי הרבה, זה הסבב שאני הכי חושש ממנו. היו לי מצבים שיצאתי מלבנון ופתאום מדווחים בלילה שיש לנו רחפנים מעלינו, מצאתי את עצמי יורד מההאמר, נכנס לשיח לידי, ומתפלל שהוא לא יגיע אליי. זה חוסר אונים נוראי. הכי חוסר אונים שהייתי בחיים שלי. רק מתפלל שלא יפגע בי״.
א׳ הרחיב על המענה הלוקה בצה״ל לאיום רחפני הנפץ: ״יש לנו רשתות כדורגל ורשתות מטעי בננות, זו ההגנה שלנו. כשהרחפן משחרר את הפצצה, הרשת הודפת אותו והוא נקשר ברשת. ככה הוא לא מתפוצץ. אבל חיזבאללה לא מבזבזים סתם רחפנים, לא שולחים רחפן אם הם רואים רשת. הם מחפשים מטרות - חיילים לא ממוגנים, חשופים. אנחנו נמצאים בנקודה שחוטפת הכי הרבה רחפנים, ליד הים, כי משם הכי קל למחבלים לנווט את הרחפנים״.
רס״ר (במיל׳) א', לוחם בחטיבה 7, השלים לאורך המלחמה חמישה סבבי מילואים, מתוכם שני סבבים בלבנון שהסתכמו בכחצי שנה. עד כה השלים יותר מ-360 ימי מילואים, כשהסבב האחרון הסתיים בתחילת החודש. ״יש לנו חלון הזדמנויות היסטורי וקריטי, שאסור לנו לפספס", אמר בשיחה עם ynet. "הדור שלנו מבין את זה, והוא בא לסיים את המשימה, רק שיתנו לנו לסיים אותה. אנחנו רוצים לסיים את זה אחת ולתמיד, ולא להעביר את זה לדור הבא. מפה נובע התסכול של נצירת האש״.
לדבריו, ״זה מרגיז בטירוף, אתה מנסה להיות סבלני אבל זו התחושה שהייתה לי גם בהפסקת אש אחרי הסבב הראשון בלבנון. יש כעס גדול ותסכול, שכל מה שעשינו לא יהיה לחינם״. על השאלות שעולות בקרב המשרתים תהה: ״יש חשש להמשך, מה זה אומר קדימה? הכול הלך לפח? חברים סתם נפלו? האם נשארים שם כרצועת ביטחון, או יוצאים חזרה? אי-אפשר להילחם לנצח, אבל אם נצא משם אנחנו מזמנים את הטבח הבא״.
הוא הוסיף: "היו לנו לא מעט אירועים עם פצועים והרוגים. שילמנו מחיר כבד, שצריך שנהיה ראויים לו. מדובר בחיים של בני אדם, זה בלתי נסבל. אם אני נשלח לחזית, ואני יודע שאני עלול לשלם בחיי, אני עושה את זה עבור מטרה גדולה - העם, המדינה, העתיד של הילדים של כולנו. אם אני מבין שכל מה שאני עושה אחרי חודשיים חוזר חלילה, זה מעלה תהיות - מה אני אמור לחשוב בסבב הבא?״
התהיות והתחושות האלו לא חדשות ל-א'. ״הייתה תחושה לאורך לא מעט זמן שהצבא לא מספיק דוהר קדימה, לא מספיק עושה. היו לי על זה שיחות עם מפקדים, אמרתי להם שאנחנו צריכים לחתור למגע, שלא נפחד מזה, בשביל זה אנחנו לוחמים. הרגשתי שמורחים אותי. גם בסבב האחרון שלי לא היה לנו אשראי מלא לעשות את המשימה כמו שצריך. זה יוצר תהיות ותסכול, אז מה עושים פה? מראה נוכחות או מבצע משימה? פה למראית עין, כמו דחליל, או להסיר את האיום?״.
פורסם לראשונה: 23:31, 22.06.26
