חשבנו שכבר ראינו הכל בשיח הציבורי הישראלי, אך המאמר האחרון של רתם איזק הצליח לשבור שיאים חדשים של ציניות. הניסיון המניפולטיבי לקשור בין רצח אכזרי ומזעזע בפתח תקווה לבין המושג המכליל והמעוות "אלימות המתנחלים", הוא לא פחות ממעשה מכוער שנועד להכתים ציבור שלם ברגע של כאב.
נשאלת השאלה: מדוע לא הכלילו את כל תושבי פתח תקווה באחריות לרצח? מדוע כשמדובר בערים בתוך הקו הירוק ברור לכל בר דעת שמדובר בפושע אינדיבידואלי, אך כשזה נוגע למתיישבים, פתאום "הקולקטיב" אשם? לא רק שבפתח תקווה לא אשמים אלא תושבי יו"ש, חלקם גרים שעתיים וחצי נסיעה משם הם האשמים. התשובה פשוטה ומפחידה: דה-הומניזציה.
ההיסטוריה שלנו מלאה בדוגמאות לכך שפגיעה פיזית תמיד מתחילה במילים. אך לא צריך ללכת רחוק כדי לזהות תהליכים. כך גירשו אותנו מהבתים שלנו בגוש קטיף וצפון השומרון, כך הרסו את בתינו ואף עקרו קברים של יקירינו – הכל התאפשר כי הפכו את המתיישבים לחסרי שם, לחסרי פנים ולנטולי אנושיות. באמצעות קמפיין דה-לגיטימציה מתמשך, הפכנו בשיח של "הנאורים" למשהו שאיננו אדם. אך הגיע הזמן לומר בבירור: הפסקנו לשתוק.
ההתיישבות ביהודה ושומרון איננה ה"חצר האחורית" של מדינת ישראל. היא החזית, היא ראש החץ של הציונות המודרנית ושל אהבת הארץ היוקדת. במלחמה הקשה והנוכחית, תושבי המועצה האזורית שומרון בלבד, אחת מתוך 25 רשויות ביו"ש קברו מעל 30 חללים, גיבורים תושבי מועצת שומרון.
ההתיישבות ביהודה ושומרון איננה ה"חצר האחורית" של מדינת ישראל. היא החזית, היא ראש החץ של הציונות המודרנית ושל אהבת הארץ היוקדת. במלחמה הקשה והנוכחית, תושבי המועצה האזורית שומרון בלבד, אחת מתוך 25 רשויות ביו"ש קברו מעל 30 חללים, גיבורים תושבי מועצת שומרון
רובם נפלו כלוחמים עזים בשדה הקרב, וחלקם היו קורבנות טרור רצחני. שיעור הנופלים במועצה פי 4 מיחסם באוכלוסייה יחסית לשאר הארץ.
אולם מעבר לחטא ההכללה והגזענות כלפי אוכלוסייה מסויימת על פי מקום מגורים, (אפלייה גיאוגרפית) חטאה הכותבת בטעויות במקרים שציינה, ואין להאשים אותה בכך. קמפיין שמאל קיצוני אלים מילולית מכליל וגזעני המכונה "אלימות המתנחלים" מצליח להפיל את טובי העיתונאים והתושבים במדינת ישראל, ומפיץ שקרים על המתיישבים החלוצים ביו"ש ואף מציג מקרים בהם חיילים הגנו על אזרחים כפשיעה לאומנית או גרוע מכך "אלימות מתנחלים".
ועכשיו לדוגמאות
בין השאר הכותבת מתארת מקרה ליד ליד סוסיא ומתואר כאילו ארבעה מתנחלים הגיעו להתנכל לערבים בוואדי א-רחים, "עימות שהסתיים בירי מטווח אפס" בתושב הכפר, ו"אחיו נורה בחזה וביד, ושרד". להלן העובדות: רועה יהודי הותקף ע"י 10 ערבים, אחד מהם היכה אותו במוט בראשו, ונורו ע"י חיילים שמילאו את חובתם והגנו עליהם. כשהרים את המוט להכות פעם נוספת. הרועה פונה באמבולנס לבית חולים. אגב, הניסוח שכאילו רק האח שרד את הירי יוצר רושם מטעה שהראשון מת, אך גם כאן הכותבת טעתה, ושניהם בחיים.
חלק ממקרי הירי שתוארו היו בידי חיילים ולא אזרחים, חיילים שהצילו אזרחים מניסיונות רצח ערביים, ובדיקת עובדות היתה מקלקלת את הניסיון להדביק לציבור שלם תדמית של פורעים, ולרשויות החוק תדמית מופקרת של מי שצופה מהצד ונותן לעוולות לקרות.
החברה הישראלית כולה מוקיעה רוצחים שפלים, ללא קשר לזהותם. היא מוקיעה אלימות מכל סוג שהוא. עלינו להבין שאלימות כוללת גם אלימות מילולית ודה-הומניזציה ארסית מצד קמפיינרים קיצוניים. אותם אנשים שמנסים להפוך את חלוצי ההתיישבות ואוהבי הארץ למפלצות, הם אלו שמכינים את הקרקע לשנאת אחים.
יוסי דגןצילום: מועצה אזורית שומרוןאומר זאת בכל מקום ואומר זאת גם כאן: ההתיישבות ועם ישראל מוקיעים ובזים לכל מי שעושה מעשים של אלימות ופגיעה בחפים מפשע, בין אם נגד ערבים ובין אם נגד יהודים. ובאותה מידה מדינת ישראל וההתיישבות בזים גם למי שמנסה לייצר הכללות ובצורה צינית הכפשה ודה לגיטימציה אכזרית כלפי חצי מיליון בני אדם אשר הכי הרבה תורמים למדינה. שיא של ציניות הוא לקשור בין מעשה אלימות נורא כלפי נער בחנות פיצה בפתח תקווה (!) בערב יום העצמאות למתיישבים החלוצים ביהודה ושומרון.
אנו נמשיך להוביל בהתנדבות בכל תחום, בצבא בהתיישבות ובכל דבר ולאהוב את ארץ ישראל, בקומה זקופה ובגאווה, אל מול כל מי שמנסה למחוק את פנינו האנושיות.
יוסי דגן הוא ראש המועצה האזורית שומרון
