מעטים הפוליטיקאים הבריטים שזוכים למערכה שנייה כמו זו של אד מיליבנד. 11 שנים אחרי שהוביל את מפלגת הלייבור לתבוסה בבחירות, התפטר מהנהגתה והפך בעיני רבים לסמל של מועמד מגושם שאינו מתאים לראשות הממשלה, הוא חוזר אל לב השלטון - הפעם כשר החוץ של בריטניה.
"אתן הכול": נאומו הראשון של ברנהאם כראש ממשלת בריטניה
(צילום: רויטרס)
ראש הממשלה החדש אנדי ברנהאם מינה אתמול (שני) את מיליבנד בן ה-56 לשר החוץ במסגרת הטלטלה הרחבה שביצע בממשלה לאחר שהחליף את קיר סטרמר. מיליבנד, שכיהן בשנתיים האחרונות כשר לביטחון אנרגטי ולאיפוס פליטות, אף נחשב למועמד אפשרי לתפקיד שר האוצר. בסופו של דבר קיבל את אחד התפקידים הבכירים והרגישים ביותר בממשלה - בתקופה שבה בריטניה מתמודדת עם המלחמה באיראן, המשבר במצר הורמוז, המלחמה באוקראינה והיחסים המתוחים ממילא עם ארצות הברית של דונלד טראמפ.
"נקודת חיכוך" עם הבית הלבן
לפי דיווח של "הטלגרף" היום, בבית הלבן לא קיבלו את המינוי בהתלהבות. גורם בכיר בממשל טראמפ אמר לעיתון כי מיליבנד עלול להפוך ל"נקודת חיכוך" ביחסים בין המדינות, בין השאר בשל התנגדותו לקידוחי נפט וגז חדשים ותמיכתו הנחרצת באנרגיה ירוקה - מדיניות שטראמפ מתנגד לה בחריפות. העיתון הבריטי דיווח, מפי גורם גורם בכיר בממשל טראמפ, כי אנשי הממשל העבירו את המסר בשיחות לא רשמיות עם צוותו של ברנהאם, עוד כשהסתמן כמועמד המוביל להחלפת סטרמר.
סטיב באנון, אסטרטג הבחירות לשעבר של טראמפ ואחד מבעלי בריתו הקולניים ביותר, היה בוטה בהרבה. הוא טען כי הממשל הזהיר את ברנהאם מפני מינויו של מיליבנד, וכינה את השר החדש "red diaper baby" - ביטוי אמריקני לעגני המתייחס למי שגדל בבית קומוניסטי - וכן "אידיוט". באנון אינו נושא כיום תפקיד רשמי בממשל, אך דבריו משקפים את העוינות כלפי מיליבנד בקרב חלקים בימין הטראמפיסטי.
טראמפ. "הוריד את רף הטמטום"
(צילום: AP Photo/Matt Rourke)
לממשל האמריקני יש גם ארכיון עשיר של התבטאויות עבר של מיליבד. אחרי בחירתו של טראמפ ב-2016 כתב מיליבנד כי יש להתנגד ל"גרוע שבטראמפיזם", והגדיר את ניצחונו "ימים אפלים לאמריקה ולעולם". בהמשך תהה כיצד אפשר לדבר על ערכים משותפים עם "גזען, מיזוגן ומטרידן מיני מוצהר". ב-2017 אמר שטראמפ "הוריד את רף הטמטום", ואף השתתף בצעדת מחאה נגדו בלונדון.
כשעומת עם הדברים לאחר שובו של טראמפ לבית הלבן, מיליבנד כבר אימץ טון מפויס יותר. הוא הודה כי אמר דברים בעבר, אך הבהיר כי חובתו כשר היא לעבוד עם הממשל שנבחר. גם בהודעתו הראשונה כשר החוץ הוא התחייב להעמיק את הקשר האסטרטגי עם האיחוד האירופי, ובמקביל לטפח את "הברית החזקה, המתמשכת והחיונית" עם ארה"ב.
העימות על איראן ועל הקידוחים בים הצפוני
הבעיה מבחינת וושינגטון אינה מסתכמת בציוצים ישנים. לפי דיווחים בבריטניה, מיליבנד היה מהשרים שהובילו בפברואר את ההתנגדות במועצה לביטחון לאומי למתן אישור מוקדם לארה"ב להשתמש בבסיסים בריטיים לצורך תקיפות באיראן. בין הבסיסים שנדונו היו "אי המפציצים" דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי ובסיס חיל האוויר פיירפורד באנגליה.
"אי המפציצים" דייגו גרסיה, שבלב הסכסוך בין ארה"ב לבריטניה
(צילום: שאטרסטוק)
ראש הממשלה לשעבר סטרמר דחה בתחילה את הבקשה האמריקנית לפעולות התקפיות מהבסיסים. לאחר שאיראן הגיבה ותקפה מטרות באזור, בריטניה אישרה לארה"ב שימוש מוגבל בבסיסים לצורך תקיפות שהוגדרו "הגנתיות" נגד יכולות שיגור איראניות. העיכוב הספיק כדי לעורר את זעמו של טראמפ, שאמר על סטרמר כי הוא "לא וינסטון צ'רצ'יל".
תחום חיכוך נוסף הוא האנרגיה. מיליבנד היה האדריכל הפוליטי של התחייבות הלייבור שלא להעניק רישיונות חדשים לקידוחי נפט וגז בים הצפוני. ב-2023 הוא האשים את ראש הממשלה השמרני רישי סונאק בניסיון להצית "מלחמת תרבות אקלימית בסגנון טראמפ". עבור נשיא אמריקני שהפך את הסיסמה "לקדוח, מותק, לקדוח" לאחד מסמליו, זו אינה נקודת פתיחה אידיאלית.
מתנגדיו של מיליבנד - בהם השמרנים, מפלגת Reform UK, חברות דלק וגם כמה מאיגודי העובדים - טוענים כי מדיניותו מסכנת מקומות עבודה, מגדילה את התלות בייבוא ופוגעת במשקי הבית. תומכיו מציגים תמונה הפוכה: לדבריהם, בתקופתו הוסר האיסור בפועל על הקמת טורבינות רוח יבשתיות, הואצו אישורים למיזמי שמש ורוח, והממשלה הבטיחה השקעות פרטיות של כ-100 מיליארד ליש"ט בטכנולוגיות נקיות. ה"גרדיאן" אף הגדיר אותו כאחד השרים היעילים בממשלת סטרמר.
"לא וינסטון צ'רצ'יל". נאום הפרידה של קיר סטרמר, אתמול
(צילום: Dan Kitwood/Getty Images)
בקרב כלל הבריטים הוא אינו פופולרי במיוחד. נתוני מכון הסקרים הבריטי YouGov מהרבעון השני של 2026 מראים כי 92% מהציבור מכירים אותו, אך רק 22% מחזיקים בדעה חיובית עליו. 47% אמרו שדעתם עליו שלילית ו-23% נותרו ניטרליים. למרות הנתונים האלה הוא דורג במקום השלישי ברשימת פוליטיקאי הלייבור הפופולריים - עדות גם למצבה העגום של הפוליטיקה הבריטית.
בתוך המפלגה המצב שונה לחלוטין. בסקר YouGov ממאי אמרו 77% מחברי הלייבור כי דעתם על מיליבנד חיובית. בסקר של חברת Survation עבור אתר LabourList הוא דורג במקום הראשון בין שרי הממשלה, עם מאזן אהדה של 70 נקודות. הוא נתפס בעיני פעילים רבים כאיש שמאל עקבי, בעל רעיונות ברורים, שלא נטש את עמדותיו גם כשהפכו אותו למטרה נוחה עבור הצהובונים.
הסנדוויץ' שהפך לסמל
מיליבנד נולד בלונדון ב-1969 למשפחה שהפוליטיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייה. אביו, ראלף מיליבנד, היה אינטלקטואל מרקסיסטי בולט. אמו, מריון קוזאק, הייתה חוקרת ופעילה פוליטית יהודייה שניצלה מהשואה בפולין. שני הוריו הגיעו לבריטניה כפליטים שנמלטו מרדיפות הנאצים. אחרי שלמד פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה באוקספורד וכלכלה בבית הספר לכלכלה של לונדון, הפך מיליבנד לאחד מיועציו הקרובים של ראש ממשלת בריטניה לשעבר גורדון בראון. הוא נבחר לפרלמנט ב-2005 וכיהן כשר האנרגיה ושינויי האקלים בשנים 2008-2010.
האח דייוויד. הוא כבר היה שר החוץ
(צילום: REUTERS/Jeenah Moon/File Photo)
ב-2010 התמודד על הנהגת הלייבור מול אחיו הבכור דייוויד, שנחשב למועמד המוביל ולנציג האגף המתון יותר במפלגה. אד ניצח בהפרש זעום, לאחר שקיבל תמיכה מכרעת מאיגודי העובדים. ההתמודדות יצרה מתיחות ממושכת בין האחים, ודייוויד עזב בהמשך את הפוליטיקה הבריטית. דייוויד מיליבנד כיהן כשר החוץ בשנים 2007-2010, וכעת גם אחיו הצעיר נכנס לאותו משרד.
חמש שנותיו של אד בראשות הלייבור התאפיינו במאבק מתמשך נגד הדימוי הציבורי שנוצר לו. הוא הוצג כחכם אך מוזר, רציני אך חסר כריזמה, וכמי שאינו מצליח להיראות טבעי מול המצלמות. הדימוי הזה התנקז לתמונה אחת שצולמה ב-2014: מיליבנד מנסה לאכול כריך בייקון, כשפניו קפואות בהבעה לא מחמיאה.
התמונה הפכה למם, והצהובונים השתמשו בה שוב ושוב כדי להציגו כאדם שאינו מסוגל לבצע אפילו פעולה יומיומית פשוטה. ערב הבחירות ב-2015 הקדיש לה "הסאן" את שערו. אין דרך לקבוע עד כמה התמונה השפיעה על ההצבעה, אך היא הפכה לאחד מהסמלים של מערכת הבחירות. הלייבור הובסה, דייוויד קמרון זכה ברוב שמרני ומיליבנד התפטר למחרת.
תמונת כריך הבייקון המפורסמת
(צילום: Jeremy Selwyn / Evening Standard / eyevine)
השער ב"סאן" על "תקרית הסנדוויץ'"
(צילום: The Sun)
בניגוד למנהיגים מובסים אחרים, מיליבנד לא עזב את הפרלמנט. הוא חזר לספסלים האחוריים, החל להגיש ב-2017 את הפודקאסט הפוליטי "Reasons to be Cheerful" ("סיבות להיות שמח"), ובהדרגה הציג לציבור דמות משוחררת ומשעשעת יותר מזו שנראתה בקמפיין. ב-2020 החזיר אותו קיר סטרמר להנהגת הלייבור, ואחרי ניצחון המפלגה ב-2024 הוא שב לממשלה כשר האנרגיה.
הזווית היהודית, וההצעה על סוריה
יהדותו היא חלק משמעותי מסיפורו האישי, אך אינה ההסבר המרכזי לביקורת הפוליטית עליו. מיליבנד, מנהיג הלייבור היהודי הראשון, מגדיר את עצמו "אתאיסט יהודי". בהודעתו הראשונה כשר החוץ הוא בחר לפתוח דווקא במשפחתו: הוריו, אמר, "הגיעו לבריטניה כפליטים יהודים מהנאצים, וראו במדינה מקלט ומגדלור במאבק העולמי בפשיזם". אמו, שניצלה כילדה בפולין, הלכה לעולמה במאי האחרון בגיל 91.
יחסו לישראל מורכב. כמנהיג הלייבור הוא הגדיר את עצמו ידיד ותומך של ישראל, הכיר בזכותה להגנה עצמית והתנגד לחרמות נגדה. במקביל הוא מתח ביקורת חריפה על פעילות צה"ל בעזה ב-2014, תמך בהכרה בריטית במדינה פלסטינית והאשים את ישראל בגרימת סבל והרס בהיקף בלתי מוצדק. מינויו צפוי לעורר חשש בקרב חלק מהארגונים היהודיים בבריטניה, לצד תקווה שהוא יפעל לקידום פתרון שתי המדינות. בהצהרתו הראשונה התחייב לפעול למען "שלום בר-קיימא בפלסטין ובישראל".
בשאר אסד. מיליבנד התנגד, בריטניה לא הצטרפה לתקיפות בסוריה
(צילום: Carlos Alvarez/Newsmakers/Getty Images)
גם החלטתו מ-2013 להוביל את הלייבור נגד הצעת הממשלה לאפשר פעולה צבאית בסוריה חוזרת כעת לרדוף אותו. ההצעה של דייוויד קמרון נפלה בפרלמנט ברוב של 285 מול 272, ובריטניה לא הצטרפה לתקיפות נגד משטר אסד בעקבות השימוש בנשק כימי. מתנגדיו של מיליבנד מציגים זאת ככישלון היסטורי שהחליש את ההרתעה המערבית. מיליבנד עצמו אמר גם ב-2024 שאינו מתחרט על הצבעתו.
כעת ייבחן מיליבנד לא על יכולתו לאכול מול המצלמות, אלא על יכולתו לתמרן בין העמדות שהשמיע במשך שנים לבין האינטרסים של בריטניה. הוא יצטרך לעבוד עם טראמפ, לשמר את התמיכה באוקראינה, להתמודד עם המלחמה באיראן ולנווט בין ישראל לפלסטינים - וכל זאת כשחלק מאנשי הממשל האמריקני כבר מאותתים שאינם מעוניינים להקל עליו.
