בתום יום סוער נוסף במליאת הכנסת, כשרבים מהח"כים כבר לא במשכן, אושר אמש (שני) בקריאה שנייה ושלישית התיקון ל"חוק החוזים", ובכך בוטלה "הלכת אפרופים" מלפני 30 שנה. מדובר באחד מפסקי הדין שסימלו יותר מכל את "המהפכה החוקתית" שבבסיסה האקטיביזם השיפוטי שהוביל נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק. התיקון לחוק עוסק בשינוי האופן שבו יפורשו חוזים בבית המשפט, ובמשקל שניתן לבדיקת לשון החוזה בעת הפרשנות.
ב-6 באפריל 1995, קבע נשיא העליון דאז ברק, בפסק דין שהפך לציון דרך משמעותי בעניין פרשנות החוזה במשפט הישראלי, תחת השם "הלכת אפרופים", כי הוראת חוק החוזים אינה מחייבת פרשנות של בדיקת לשון החוזה, ולאחר מכן, במקרה הצורך, בדיקת הנסיבות החיצוניות שבהן חובר - אלא - בירור באמצעות שני התהליכים במקשה אחת. כפי שקבע ברק, יש להתחקות אחרי "הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים בלא להיות מוגבלים לביטויים או לכינויים שהם השתמשו בהם. בעימות בין לשון החוזה לבין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה".
3 צפייה בגלריה
פסיקתו הפכה להלכה מחייבת - ובוטלה כעבור 30 שנה. נשיא העליון בדימוס אהרן ברק
(צילום: אורן בן חקון)
אותו פסק דין היסטורי, שהפך להלכה מחייבת, גרם לסערה במערכת הכלכלית בישראל, ומבקריו טענו כי הוא פוגע בעקרונות של ודאות מסחרית ומשפטית בהקשר לפרשנות חוזים. כעת, בהתאם להצעת התיקון לחוק שאושרה אתמול בכנסת, נקבע כי אופן פרשנות החוזה יהיה "ככל שיקבעו הצדדים".
הפסיקה ההיסטורית ומשמעות השינוי
פסק הדין של אהרן ברק ניתן אז בעקבות חתימה של משרד השיכון על חוזים עם קבלנים שונים, בהם חברת אפרופים, שבמסגרתם הובטחו תמריצים ובכללם התחייבות של המדינה לרכוש דירות שהקבלנים לא יצליחו למכור. בעקבות איחור של יותר מחודש בביצוע הבנייה על-ידי חברת אפרופים, החליטה המדינה לנכות אז מהתשלום 6% ממחיר הדירה.
החברה פנתה לבית המשפט בדרישה לקבל תשלום מלא, ובית המשפט המחוזי בירושלים נענה אז לתביעה בחיוב. המדינה ערערה לבית המשפט העליון, וההרכב שבראשו ישב השופט ברק קיבל את הערעור ברוב של שניים נגד אחד. הפסיקה קבעה אז שיש לפרש את החוזה על פי תכליתו - ולא על פי לשונו - ולכן התקבלה עמדת המדינה.
בשיאו של ניסיון העברת חוקי המהפכה המשפטית, ב-11 בספטמבר 2023, יום לפני דיון בבג"ץ על ביטול עילת הסבירות, הציג שר המשפטים יריב לוין את ההצעה לתיקון "חוק החוזים", שהוביל יחד עם יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, והציע כי אופן פרשנותו של חוזה וכן הראיות שיהיו קבילות לפירושו, יהיו נתונים להסכמת הצדדים, אלא אם אינם מיוצגים או שמדובר בחוזה אחיד.
3 צפייה בגלריה
"המהלך ימנע התדיינויות מיותרות ויפחית את העומס על בתי המשפט". לוין ורוטמן בכנסת
(צילום: אלכס קולומויסקי)
נקבע כי אם לא הסכימו הצדדים על אופן פרשנות החוזה יחולו הסדרי פרשנות שונים לפי סוג החוזה - חוזה עסקי יפורש על פי לשונו בלבד, וזאת אלא אם פרשנות כזאת תביא לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או אם מלשון החוזה עולה סתירה בין הוראות שונות בו.
לצד הכלל היסודי של פרשנות לפי הסכמה, מוצע לקבוע כיצד יפורש החוזה במקרה שהצדדים לא הסכימו על כך ביניהם. לפי המוצע, יהיו שני כללי פרשנות שונים: כלל אחד לחוזה עסקי, וכלל אחר לחוזים אחרים. בהתאם להפרדה בין סוגי החוזים - חוזה שאינו עסקי, חוזה עבודה, הסכם קיבוצי, וכן חוזה אחיד, אף אם נקבעה בו הסכמה אחרת, יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין.
השופט שאתגר את ברק - וטענת לוין: "בשורה היסטורית"
הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 3) אושרה בתמיכת 18 חברי כנסת, אל מול ארבעה מתנגדים ושני חברי כנסת שהתנגדו. עוד נקבע כי קביעת משקלם היחסי של לשון החוזה ונסיבות העניין, תתבסס, בין היתר, על השיקולים הבאים - יחסי הצדדים, ובכלל זה קיומם של פערי מידע או יחסי אמון מיוחדים; מידת המפורטות של החוזה, הניסיון המקצועי של הצדדים ומידת הייצוג המשפטי שקיבלו בעריכת החוזה.
הראשון שאתגר בפסיקותיו את "הלכת אפרופים" היה שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר, שנבחר לעליון כמומלצו של שר המשפטים דאז דניאל פרידמן. מדובר היה בפעם הראשונה זה שנים רבות שנבחר לעליון עורך דין שהגיע מהמגזר הפרטי, ועם בחירתו דנציגר קבע שכאשר לשון ההסכם ברורה וחד-משמעית, יש לתת לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם.
בדברי ההסבר להצעה שאושרה בכנסת, נכתב: "מטרתו של התיקון המוצע היא לקבוע כללי פרשנות מותאמים לחוזים עסקיים אל מול חוזים אחרים, בהתאם למגמה בפסיקה שהבחינה בין סוגי החוזים השונים, וזאת כדי להביא לוודאות רבה יותר בעולם העסקי ולסייע בהפחתת העומס בבתי המשפט".
יוזם התיקון לחוק, שר המשפטים יריב לוין, טען כי מדובר ב"בשורה היסטורית לעולם העסקי שתעניק לו ודאות". לדבריו, "הלכת אפרופים שקבע הנשיא בדימוס אהרן ברק יצרה מציאות של חוסר ודאות מוחלט בתחום פרשנות החוזים, ומצב שבו שופטים קבעו בדיעבד למה התכוונו הצדדים, בניגוד לאמור בחוזה, ולא פעם אף בניגוד למה שטענו הצדדים עצמם. הדבר גרם לחוסר ודאות ולריבוי התדיינויות, והביא לייקור עלויות עסקאות במשק ואף לקביעת תניות שיפוט מחוץ לישראל כדי לצמצם את חוסר הוודאות. המהלך גם ימנע התדיינויות מיותרות, ויפחית את העומס על בתי המשפט".
יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן מסר: "חוזה מושלם לא קיים וכנראה שגם חוק מושלם לא קיים. החרב של 'הלכת אפרופים' וצורות הביטוי השונות שלה, התנוססה מעל דיני החוזים במדינת ישראל במשך שנים רבות. גם כשניסו להסיר אותה בפעמים הקודמות, עומק הדיון, אורכו והירידה לפרטים, לא התקרבו למה שהתקיים בהצעה הזו, כולל שיתוף הציבור ושיתוף כל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים. עד היום בתי המשפט התערבו ושללו את החירות הבסיסית של הצדדים לחופש ההתקשרות וחופש החוזים. הוויכוח בין אמת ויציב ימשיך להתנהל, אבל הקביעה של הכנסת שהצדדים הם הריבון ולהם האפשרות להחליט, תיתן להם כוח, יכולת וסמכות לקבוע מה מערכת היחסים ביניהם".
