ביום הכל-כך חשוב הזה, אני מבקש לפתוח דווקא בהערת פרוטוקול: יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, במהלך חצוף, גס רוח ומרושע, מהלך שממחיש לכל את הזדון ויצר הפלגנות של השלטון הנוכחי, הזמין לישיבה המיוחדת היום את כל סגל א' לבד משניים: נשיא בית-המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה. אוחנה פעל בהתאם לציפיות ממנו במערכת הביביסטית: עוד מעט יתייצב לפריימריז, ואם ינהג כמו שתפקידו הממלכתי מחייב הוא יעוף לסוף הרשימה.
אבל שניים יכלו לעשות את הנדרש מהם בלי להתאמץ יותר מדי: האחד הוא נשיא המדינה; השני ראש האופוזיציה. לא להחרים: לא חכם להחרים ביום של קונצנזוס. נשיא המדינה היה יכול להוציא, במקביל לדיון, הודעה קצרה. ניסחתי אותה בשבילו, בסגנון המקובל עליו: "ידידי יו"ר הכנסת אמיר אוחנה טעה כאשר נמנע מלהזמין את נשיא בית-המשפט העליון והיועמ"שית. אני בטוח שהוא מצר על הטעות".
הרצוג יעשה את המצופה מנשיא המדינה, בדרכו: יחכה עד שהנושא יתקרר, יוודא שמה שיאמר לא יפריע לאיש, ואז יאמר כמה מילים לפרוטוקול.
מלפיד נדרש מאמץ עוד יותר קטן. כל מה שהיה צריך לעשות הוא לפתוח את נאומו במילים הבאות: "כבוד הנשיא, עמיתים נכבדים. הרשו נא לי להוסיף לכל האישים שהוזכרו בצדק את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שמשום-מה לא נמצאים כאן". כמה קל; כמה פשוט; יש ראשי אופוזיציה שקונים את עולמם במשפט אחד; יש ראשי אופוזיציה שקונים במקום זה מחיאות כפיים מידיה של עידית סילמן.
הם חזרו, כל 20 החטופים החיים, והם עומדים על רגליהם: זאת תמצית היום. פצע ההפקרה לא הגליד, אבל הדימום פסק
הם חזרו, כל 20 החטופים החיים, והם עומדים על רגליהם: זאת תמצית היום, תמצית האופוריה, תמצית תחושת הרווחה, תמצית ההתרגשות למראה כל חיבוק, כל חיוך. פצע ההפקרה לא הגליד, אבל הדימום פסק. בשביל מיליוני ישראלים, גם בשבילי, זה עולם ומלואו.
שמחה - עם כוכבית. איתור החללים לא מתבצע בקצב שקיווינו לו. במקרה הטוב, הוא ידרוש כמה שבועות. במקרה הרע, הוא לא יושלם.
שנתיים, שעתיים, 20, סיכמו אתמול במנהלת החטופים. שנתיים מלחמה, שעתיים שחרור, 20 משוחררים.
טראמפ הוא נשיא אמריקאי שונה, בכל היבט; ההתמודדות שלו עם המזרח-התיכון ועם הסכסוך הישראלי-פלסטיני במרכזו שונה מכל מה שהגו ועשו קודמיו. במקום להתעסק בשורשי הסכסוך, במטענים הרגשיים, במטענים האתניים, הדתיים והאידיאולוגיים, בריב על טריטוריה, הוא מתחיל מהכסף. הכסף נמצא במדינות הנפט הערביות. הון עצום, מעבר לכל דמיון. למה לכם לבזבז אותו על טרור נגד ישראל, הוא אומר לשליטים שלהן, אתם מבזבזים מיליארדים וישראל רק מתחזקת. תנטרלו את הסכסוך, ורק תרוויחו.
גם עם ישראל הוא מדבר על כסף. אפשר להרוויח כל-כך הרבה בעסקים עם סעודיה, קטאר, האמירויות. במקום זה אתם מוציאים מיליארדים על ביטחון. לא חבל?
טראמפ התאהב בשלום, וזה טוב. הוא התאהב בפתרון הסכסוך שאיש לא פתר לפניו, וזה מרתק. בורותו, שטחיותו, גסותו, הן הנשק שלו. הנאום שלו בכנסת היה מביך, באורכו, בפטפטנותו, באמירות המרושעות שלו על קודמיו. טראמפ הוא גם המשיח שלנו וגם החמור. הוא היפוכו המושלם של ברק אובמה: אצל אובמה השליטה העצמית הייתה מופלאה; השפה עשירה ומדוייקת; כל מילה במקום, כמו בשיר. אצל טראמפ אין שליטה, השפה דלילה להביך, המילים הנכונות מוקפות בים של מילים מיותרות. אבל אובמה היה בסופו של דבר נשיא חלש, מורתע, שרק העמיק את הסכסוכים במזרח-התיכון ופגע ביציבות המשטרים בו. נדמה ששיטת טראמפ עדיפה.
הוא לא רק החזיר את החטופים: הוא סיים את המלחמה. נתניהו, שניסה להתכחש למציאות הזאת בהתחלה, נאלץ להודות בה בנאום שלו בכנסת. טראמפ כופה עליו לומר אמת לישראלים.
במבט קדימה, הוועידה שכינס טראמפ בשארם א-שייח נושאת בחובה פוטנציאל בממדים היסטוריים. פוטנציאל – עדיין לא מציאות. היא אות הפתיחה לתהליך שמכוון לא רק לשיקום רצועת עזה אלא לבניית קואליציה מזרח-תיכונית חדשה, בהנהגת טראמפ. ישראל תצורף בתנאי שתתנהג יפה. ימיה כבריון שכונתי מבורך, חיוני, מול איראן, מול חיזבאללה, היו קצרים. כספי הנפט הערבי והכוח הצבאי האמריקאי יעמדו ביסוד הקואליציה החדשה.
אבו מאזן הוזמן לאירוע. השליטים הערביים זקוקים לו, כדי להוכיח לדעת-הקהל שלהם שפלסטין לא נשכחה, לא נבגדה. כך יהיה גם בהמשך: הפלסטינים לא יבשלו את הארוחה הזאת, אבל הם יידרשו כדי לתת לה חותמת כשרות.
כאשר נתניהו שמע שאבו מאזן הוזמן הוא התחנן לנסוע; כאשר הבין שתמונה שלו עם אבו מאזן תפרק לו את הממשלה התחנן להישאר. החג גויס כבלת"ם: התברר שהוא לא ידע שמחר שמחת תורה. לא העירו אותו.
כל המחמאות שהורעפו על נתניהו לא שינו לרגע את תמונת המציאות כפי שטראמפ רואה אותה: ביבי בסדר, כי הוא קיבל בהכנעה את העסקה שאני, טראמפ, כפיתי עליו. ההתנהגות הפטרונית של טראמפ הבהירה: הוא לא יוכל לתמרן לזמן ארוך בין שתי קואליציות, זאת שאני מקים וזאת שמובילים סמוטריץ' ובן גביר. היום, אמר לי אמריקאי שמכיר את הנפשות הפועלות מקרוב, היה היום הטוב ביותר ביחסים בין טראמפ ונתניהו. בשארם ייזרעו המוקשים שבדרך.
