כשהראפר באד באני עלה על הבמה במופע המחצית של הסופרבול אמש (ראשון) בסנטה קלרה, קליפורניה, האחריות על כתפיו הייתה עצומה. הפורטו ריקני הצעיר, בניטו אנטוניו מרטינז אוקסיו, לא ייצג רק את עצמו, וגם לא רק את פורטו ריקו היקרה לו, אלא את הלטינים - אמריקאים באמריקה כולה. המופע בן 13 הדקות, בו קפצו להופעות אורח ריקי מרטין וליידי גאגא, היה כמעט כולו בספרדית, וחגג את המורשת והתרבות של פורטו ריקו.
הראפר הזמין אותנו למסע קצרצר בפורטו ריקו - והחזיק את היד שלנו בביקור המסחרר, שהחל בשדות קני הסוכר הציוריים והירוקים ועבר לרחובות מלאי האנרגיה. כמו בכל מופעי המחצית של הסופרבול, גם כאן יש סיפור. באד באני מספר סיפור שבו הוא חלק קטן מפסיפס שלם של אנשים גאים מרחבי אמריקה הלטינית, שהם לא פחות אמריקאים מאף אחד אחר. במופע, הוא שואף לתת להם קול, ולאחד אותם במסיבה ענקית.
למרות שבאד באני אמריקאי, כי פורטו ריקו היא חלק מארה"ב, הוא כנראה לא נחשב "מספיק" אמריקאי בשביל נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. "מופע החצי של הסופרבול היה נוראי לחלוטין, אחד הגרועים ביותר אי פעם!" כתב טראמפ הבוקר ברשת החברתית בבעלותו Truth . "זה לא הגיוני, וזה עלבון לגדולתה של אמריקה, ולא מייצג את הסטנדרטים שלנו של הצלחה, יצירתיות או מצוינות.ה'מופע' (המרכאות במקור) הזה הוא רק 'סטירה בפרצוף' למדינה שלנו", הוא כתב.
אפשר להניח שטראמפ לא אהב את ההכרזה של באד באני בטקס פרסי הגראמי, שהתרחש בראשון שעבר (1 בפברואר). בנאום הזכייה שלו בפרס האלבום הטוב ביותר, הפרס הגדול ביותר של האירוע - הכריז בראש ובראשונה - "ICE OUT", לקול מחיאות כפיים ארוכות. "אנחנו לא פראים", הצהיר באנגלית. "אנחנו לא חיות, אנחנו לא חייזרים, אנחנו אנושיים ואנחנו אמריקאיים. [..] כשאנחנו נלחמים, עלינו לעשות זאת באהבה".
המלחמה של באד באני ב-ICE אינה חדשה. בשנה שעברה, סירב באד באני להביא את מסע ההופעות שלו לארצות הברית בגלל חשש מ-ICE. בספטמבר הוא הסביר למגזין I-D שהוא לא רצה שסוכני ICE ישתמשו בהופעות שלו כדי לעצור את המשתתפים, ממוצא לטיני - אמריקאי. " ICE יכולים להיות בחוץ, וזה משהו שאנחנו דיברנו עליו והיינו מאד מודאגים ממנו", אמר.
הפך את הבמה לפוליטית
כשבאד באני הפך את מופע הסופרבול למופע הצדעה ואהבה לתרבות הלטינית, הוא הפך את הבמה הזו לפוליטית - כזו שמביעה מסרים של התנגדות לרוח שלטון טראמפ, שמבחינתו אמריקה היא בראש ובראשונה לבנה, ושנית - דוברת אנגלית. זאת תוך התעלמות מכך שספרדית היא שפה שמדוברת בידי אזרחים רבים מספור ברחבי ארצות הברית.
טראמפ, שאוהב פוטבול, התנגד לבחירה של המוזיקאי המצליח כבר מרגע ההכרזה בספטמבר. זאת למרות, שבאד באני הוא במובנים רבים ההתגלמות של אתוס ה"חלום האמריקאי". באמצעות יצירה עקבית ובלתי מתפשרת מאז שהיה בן 16, פילס לעצמו הראפר בן ה-31 את הדרך לפסגת עולם המוזיקה והדור החדש של הרגאטון. היתה זו דרך ארוכה: אוקסיו נולד לאמא שעבדה כמורה לאנגלית ואבא שעבד כנהג משאית, ועבד כאורז שקיות בסופרמרקט כדי להתפרנס. הוא היה אובססיבי למוזיקה מגיל צעיר והתחיל להפיק טראקים בגיל 16. עד מהרה הטראקים שהעלה לסאונדקלאוד הקפיצו אותו למעמד "מלך הטראפ הלטיני".
בששת האלבומים שהוציא לאורך השנים, ביסס את עצמו באד באני כמוזיקאי המואזן ביותר בעולם. השנה זכה בתואר המוזיקאי המואזן ביותר בספוטיפיי בשנת 2025, זאת השנה הרביעית ברצף
בששת האלבומים שהוציא לאורך השנים, ביסס את עצמו באד באני כמוזיקאי המואזן ביותר בעולם. השנה זכה בתואר המוזיקאי המואזן ביותר בספוטיפיי בשנת 2025, זאת השנה הרביעית ברצף. זו אינה מקריות. המוזיקה שלו, וגם הגישה שלו, נגישה. קל להתחבר אליו, ולרצון שלו לגרום לכולם להרגיש בבית במולדת שלו. זה בדיוק המסר שהוא העביר במופע הסופרבול.
המסר של האחדות בין כל אמריקה היה דומיננטי ורפטטיבי לאורך המופע הקצר. כשבאד באני הכריז באנגלית "שאלוהים יברך את אמריקה!", הוא עשה זאת לצד מצעד של דגלים של כל האומות באמריקה. יש בכך הגדרה מחודשת של מהי "אמריקה", ומיהו אמריקאי. באד באני מזכיר לנו שאמריקאים הם לא ישות אחד מונוליטית, הם לא מדברים רק אנגלית, והתושבים באורוגווי, בוליביה, קולומביה, ונצואלה או אל סלבדור לא פחות אמריקאים מכל אחד אחר. הוא מזכיר שהם חלק מארצות הברית, ואוהבים אותה לא פחות.
ניצן פינקוצילום: ערן אבן"הרגש היחיד שיותר חזק משנאה הוא אהבה", כך נכתב באנגלית על המסך באחד מרגעי השיא של ההופעה. זו אינה סיסמא ריקה. ואכן, המופע מלא באהבה - לפורטו ריקו באופן ספציפי, אבל גם לתרבות הלטינית - אמריקאית בכללותה. אותה תרבות שסובלת מרדיפות קשות על ידי סוכני ICE של טראמפ. וכך, במציאות בה ילדים אמריקאים שאינם לבנים מפחדים לצאת מהבית אם אין להם מסמכים שמעידים על אזרחותם, בימים בהם מפגינים ואזרחים שנקלעו למחאות, כמו רניי גוד ואלקס פרטי נורים על ידי שוטרי ICE, באד באני בא ואומר - אמריקה זו גם אני, ויותר מכך - כולנו. אנחנו גאים בתרבות שלנו, ואנחנו לא הולכים לשום מקום.
