ד"ר רמה שוורץ, מומחית בכירה ברפואת ילדים וברפואה דחופה בילדים מהמרכז הרפואי שניידר - מחלוצות תחום הגנת הילד בישראל - הלכה לעולמה אתמול (יום א') בגיל 60, לאחר מאבק במחלת ה-ALS. הלווייתה נערכה היום (ב') בבית העלמין באור יהודה. ד"ר שוורץ הותירה אחריה בעל - ד"ר דגן שוורץ, רופא בכיר במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים בילינסון - שלושה ילדים (שתי סטודנטיות לרפואה שהלכו בעקבותיה ובן חייל) ונכד ראשון שנולד רק לפני כשלושה חודשים.
4 צפייה בגלריה
ד"ר רמה שוורץ ז"ל, מומחית ברפואת ילדים ורפואה דחופה בילדים במרכז הרפואי שניידר, נפטרה מ-ALS
(צילום: דוברות שניידר)
"היא הייתה אחד האנשים הכי טובים, שנראה לי שכבר לא קיימים הרבה כאלה", ספדה בתה תמר בשיחה עם ynet, "גם בתוך המחלה, תמיד אנשים רצו לבוא ולדבר איתה ושהיא תקשיב להם. היה לה חיוך ומבט שגם כשהיא לא יכלה לדבר, נתנו הרבה נחמה להרבה אנשים. הייתה לנו, ויש לנו ממש הזכות להיות הילדים שלה, ואם נצליח להיות רבע ממה שהיא הייתה, זה כבר יהיה המון. כואב מאוד מה שאנחנו מפסידים בהמשך - הסבתא שיכלה להיות, וגם בשביל אבא שלי. כל סוף חופש גדול הייתה מתבאסת יותר מאיתנו שהיינו חוזרים לבית הספר, תמיד הייתה אומרת לנו שילדים זה הכי קל. היא מאוד אהבה להיות אמא".
הבת תמר: "הייתה לנו, ויש לנו ממש הזכות להיות הילדים שלה, ואם נצליח להיות רבע ממה שהיא הייתה, זה כבר יהיה המון. כואב מאוד מה שאנחנו מפסידים בהמשך"
רמה נולדה בירושלים בשנת 1965 ולמדה בבית חינוך. בגיל 18, לפני גיוסה לצה"ל, עשתה שנת שירות והתנדבה בקומונה בעתלית. בצבא שירתה כפקידת מבצעים בחיל השריון. לאחר שחרורה החלה בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנתה הרביעית ללימודים החלה לעבוד כאחות במחלקת ילדים בבית החולים הדסה, שם פגשה לראשונה את דגן, לימים בעלה, שהחל באותה תקופה התמחות ברפואת ילדים. "בעבר סטודנטים לרפואה היו יכולים במהלך השנים הקליניות לעבוד כאחים ואחיות, ושם נפגשנו", סיפר ד"ר דגן שוורץ בשיחה עם ynet. בני הזוג התחתנו בשנת 1991, ובתם הבכורה נעמי נולדה בשנת 1995.
מקצוענית, צנועה, מלאה בחמלה
את הסטאז' עשתה ד"ר שוורץ בבית החולים שערי צדק, ומיד לאחר סיומו נסעה עם משפחתה לארה"ב לתקופה של ארבע שנים וחצי, שם התמחתה ברפואת ילדים בבית החולים MetroHealth בקליבלנד. בשנת 1999 חזרה המשפחה ארצה, וד"ר שוורץ השלימה תקופה נוספת בהתמחות במחלקת ילדים בשניידר, ולאחר מכן החלה התמחות-על ברפואה דחופה בילדים.
4 צפייה בגלריה
ד"ר רמה שוורץ ז"ל במרכז התמונה. לצדיה, בנותיה שלומדות רפואה: מימין תמר ולשמאלה נעמי. התמונה צולמה ליד הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, לשם הגיעה ד"ר שוורץ להרצות על התעללות בילדים
(צילום: באדיבות המשפחה)
ד"ר שוורץ עבדה למעלה מ-20 שנה כרופאה בכירה במחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד) בשניידר, שם ספדו לה: "ד"ר רמה שוורץ הייתה מחלוצות תחום הילד בסיכון בישראל, שימשה כיו"ר הוועדה להגנת הילד במשך למעלה מעשור ופעלה בכל דרך לקדם העלאת מודעות לחשיבות מניעת ואיתור מצבי מצוקה ופגיעות בקרב ילדים. ד"ר שוורץ טיפלה באלפי ילדים מרחבי הארץ והעולם, במקצועיות, צניעות, אכפתיות, חמלה ומסירות. הייתה מוערכת ואהובה מאוד על ידי הקולגות שלה בבית החולים ומחוצה לו והשאירה חותם על כל מי שפגש בה. אנחנו משתתפים בצערה של המשפחה על מותה בטרם עת".
הבעל ד"ר דגן שוורץ: "באיזשהו שלב אפילו להקליד בטלפון הפך להיות מורכב והיא נאלצה להפסיק. המחלה פגעה לה בדיבור, היא הרגישה שהיא כבר לא מסוגלת לתקשר עם הילדים ועם הורי הילדים"
בעלה מספר: "היא הייתה בן אדם מאוד מסור, מאוד אמפתי, מאוד אוהב אנשים, מאוד יסודי ומקצועי, ועם הרבה יושרה, כמו סרגל. אם זה מה שצריך לעשות, שום דבר לא יגרום לה לסטות ימינה או שמאלה, ואני חושב שזה מה שקנה לה הרבה מאוד הערכה של סטודנטים וקולגות". למרות העבודה האינטנסיבית, בני הזוג שוורץ לא ויתרו על רגעים יחד בחיק המשפחה: "אהבנו מאוד לטייל יחד בהרים, היינו עושים טיולים בטבע. דאגנו לעשות את הטיולים ולבלות עם המשפחה הקרובה".
"ניסינו המון טיפולים"
לפני כשלוש שנים אובחנה ד"ר שוורץ עם ALS - מחלה ניוונית של תאי העצב המוטוריים במוח ובחוט השדרה, הגורמת לאובדן הדרגתי של שליטה בשרירים. "הסימפטום הראשון היה כשהיא נתנה הרצאה בבית הספר לרפואה בתל אביב בנושא התעללות בילדים באוקטובר 2022", נזכר דגן. "היא אמרה לי שהרגישה שהקול שלה קצת שונה. שמנו את זה אז בצד, אבל בדיעבד זה היה הסימן הראשון. אחרי חודש היא אמרה שהרגל שלה טיפה חלשה, ואז התחלנו את מסע הבירורים. עשינו מיליון בדיקות, זה היה החשד אבל קיווינו שזה לא זה. באפריל 2023 הבנו סופית שזו האבחנה".
"זה היה מאוד לא פשוט, אבל היא הייתה לוחמת. לוחמת כילדה, לוחמת כאמא, כרופאה", מוסיף בעלה, ומספר על המסע המתיש והמתסכל אחרי גילוי המחלה: "עשינו הכול, היינו בחו"ל, ניסינו המון טיפולים וניסויים, התייעצנו עם חצי עולם, נסענו לבוסטון פעמיים - אבל בדיעבד שום דבר לא באמת עזר". ביולי 2023, בעקבות התקדמות המחלה, נאלצה להפסיק לעבוד. "היה לה מאוד קשה. בחודשים הראשונים היא עוד הייתה נותנת ייעוצים טלפוניים או בכתב בנושאים שקשורים להגנת הילד, אבל באיזשהו שלב אפילו להקליד בטלפון הפך להיות מורכב והיא נאלצה להפסיק. המחלה פגעה לה בדיבור, היא הרגישה שהיא כבר לא מסוגלת לתקשר עם הילדים ועם הורי הילדים".
ד"ר שוורץ הותירה אחריה שלושה ילדים שממשיכים את דרכה: נעמי (31), סטודנטית לרפואה שצפויה להתחיל בקרוב סטאז'. לפני כשלושה חודשים נולד בנה הבכור - נכד ראשון לרמה ודגן. בתה תמר (27) גם היא סטודנטית לרפואה. הבן אורי (20) חייל ומתכנת בצבא. "היא מעולם לא דחפה אותנו ללמוד רפואה", סיפרה תמר. "ראינו כמה היא אוהבת את העבודה שלה. כששאלתי אותה אם היא לא מתבאסת ללכת לעבודה, היא הייתה אומרת שכשהיא מתבאסת היא רוצה ללכת לעבודה. היא ואבא שלי מעולם לא ניסו או רצו במיוחד שנלך ללמוד רפואה, אבל האהבה שלהם למקצוע הייתה ממש מדבקת".
"אנחנו הקול של הילד"
זמן קצר לאחר שסיימה התמחות-על, החלה ד"ר שוורץ לשמש כיו"ר הוועדה להגנת הילד בבית החולים שניידר. "היה לה ברור מראש שזה לא יהיה קל מבחינה נפשית ורגשית, אבל היא הרגישה שמישהו צריך לעשות את זה, והיא הייתה כל כולה בזה", אומר ד"ר דגן שוורץ.
אפרת הראל, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית בשניידר ומרכזת הוועדה להגנת הילד בבית החולים, מספרת כי "ד"ר רמה שוורץ הייתה חלוצה בתחום של התעללות והזנחת ילדים, מהרופאים הראשונים שלמדו את הנושא והתמחו בו. התפקיד הזה היה מאוד משמעותי בעבודה שלה. מה שמאוד אפיין אותה זו רמת הרצינות שבה עשתה כל דבר, בהמון צניעות ומקצועיות. כל דבר נבדק לעומק - עד שלא היה לנו את כל המידע, לא היה שום מצב שבו ההורה או המשפחה תויגה, סומנה או קיבלה יחס אחר".
אפרת הראל מבי"ח שניידר: "היא לקחה על עצמה פרויקטים שהיו בדמה ונפשה ורצה איתם הכי רחוק שאפשר, כמו מניעת טלטול תינוקות. היא יכלה להתווכח עם המשטרה ולהכריח אותם לחקור, היא לא בחלה בשום אמצעי כדי להגיע לממצאים אמיתיים"
לדבריה, "רמה הפכה כל אבן בארץ ובעולם כשהיה צריך שיהיה לנו את כל הבדיקות וכל הממצאים כדי לדעת להגיד מה קרה לילד. הרבה פעמים תפסתי אותה כסנגורית של התינוק, שמגיע עם שבר ולא יכול להסביר את עצמו. היא אמרה לנו ש'אנחנו הקול של הילד', והחובה שלנו לגלות מה הוא עבר".
הראל מציינת כי ד"ר שוורץ הייתה מרצה נערצת בקורסים בנושא. "היא לקחה על עצמה פרויקטים שהיו בדמה ונפשה ורצה איתם הכי רחוק שאפשר, כמו מניעת טלטול תינוקות. היא יכלה להתווכח עם המשטרה ולהכריח אותם לחקור, היא לא בחלה בשום אמצעי כדי להגיע לממצאים אמיתיים".
המורשת להעלאת המודעות
השתיים הכירו בבית החולים שניידר לפני יותר מעשור והפכו מקולגות גם לחברות קרובות. "רמה הייתה חברה טובה, אישה חכמה, אישה חרוצה שעבדה ימים כלילות, היא לא ויתרה, לקחה על עצמה הכל, כל שעה ביום ובכל מצב", היא מספרת. גם לאחר שחלתה, המשיכה לעבוד. "לאט לאט הגיעה פחות לבית החולים ויכלה פחות לתפקד, והיה שלב שבו איבדה את הקול, אבל היא אמרה 'תסמסו לי'. היא לא הפסיקה, לא עזבה אותנו כל עוד היא יכלה. היא הייתה אישה יקרה, אדם טוב לב, וחברה טובה, ושותפה הכי מושלמת שיש לעשות את התפקיד הזה. היא מאוד חסרה. כבר הרבה זמן היא חסרה, אבל היום זה סופי".
4 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: דגנית בן ניסן, פסיכולוגית אחראית במכון להתפתחות הילד; עידית רונן, אחות בהנהלת האחיות; ד"ר רמה שוורץ ז"ל ואפרת הראל, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית
(צילום: דוברות שניידר)
ד"ר עומר ניב, סגן מנהלת המרכז הרפואי שניידר, שעבד לצידה של ד"ר שוורץ במחלקה לרפואה דחופה, נפרד: "היא תחסר לנו ולילדי ישראל מאוד. היא הייתה גורם מאוד חשוב גם בחינוך וגם בהעלאת המודעות להתעללות והזנחה בילדים. רמה הייתה בן אדם שכולו טוב לב וחמלה. היה לה לב ענקי. יש הרבה רופאים טובים, ויש הרבה אנשים טובים, אבל היא פשוט הייתה כולה טוב לב".
ד"ר ניב מציין כי ד"ר שוורץ הייתה "מהאימהות המייסדות של תחום ההגנה על שלום הילד במדינת ישראל. למרות שהיא עשתה את זה שנים, ולמרות כל הניסיון שהיה לה, כל מקרה היא הייתה לוקחת ללב. היא חיה את זה. היא הייתה יורדת לפרטים כי הייתה אומרת שאנחנו מפספסים כל כך הרבה ילדים. אם היה דבר אחד שהיא הייתה רוצה מהכתבה הזו, זה שנעלה את המודעות לנושא".
