המשטר באיראן מתנדנד. אפשר להבחין בכאוס, אפשר להבחין בבלבול ובחוסר שליטה של השלטון המרכזי במה שקורה בפרובינציות, אבל עדיין המשטר מצליח לתפקד ולהילחם, במידה רבה מפני שאנשי משמרות המהפכה נטלו למעשה את השליטה במדינה ואת הכוונת הלחימה לידיהם. לכן גם המשטר ותגובותיו הם קיצוניים יותר, ואין כמעט סימנים של נכונות להיכנע ולהתפשר עם דרישות ארה"ב. אלה הן החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שהמערכה הצבאית המשותפת לארה"ב וישראל מתנהלת על פי התוכנית שהוכנה מראש, ולעיתים אף מקדימה את לוח הזמנים.
נתניהו: לאיראן אין יותר אפשרות להעשיר אורניום ולייצר טילים בליסטיים
(צילום: לע"מ)
מטרות המלחמה של ישראל וארה"ב הן זהות פחות או יותר: למנוע מאיראן יכולת להשיג נשק גרעיני, רצוי לתמיד, ולמנוע ממנה יכולת לפתח ולייצר טילים בליסטיים וכטב"מים בכמויות ובתחכום ששום מערכת הגנה לא תוכל להתמודד איתם. אלו שתי הסכנות הקיומיות שהמלחמה הזו נועדה לסלק לפחות לשנים, גם אם המשטר הנוכחי יישאר על כנו.
אבל יש גם תחומים שבהם היעדים והנכונות של ארה"ב וישראל להשקיע מאמץ בהשגתם אינם זהים. ישראל עובדת חזק על החלשת המשטר כדי לאפשר את הפלתו על ידי העם האיראני. טראמפ לא רואה בהפלת המשטר מטרה עיקרית; הוא מוכן להסתפק בשינוי האישים שעומדים בראש המשטר גם אם הם אייתוללות (כמו שעשה בוונצואלה). לכן פיקוד המרכז האמריקאי (סנטקו"ם) אינו מרכז מאמץ צבאי בעניין ומשאיר את התחום ל-CIA.
התחום שמעניין את טראמפ הוא סיכול המאמץ האיראני לייצר משבר אנרגיה עולמי באמצעות חסימת מיצרי הורמוז ופגיעה במתקני הייצור והזיקוק של הנפט והגז במפרציות הערביות. הכוונה האיראנית היא לגרום לעלייה גדולה במחירי הנפט בעולם, מה שיביא לעליית מחירי דלק בארה"ב ויביא גם את בעלות בריתה של ארה"ב – במזרח התיכון, באירופה ובייחוד באסיה – לדרוש ממנה להפסיק את המלחמה כדי שמשבר האנרגיה לא יגרום למיתון עולמי. לפי כל הסימנים טראמפ נחוש להשיב מלחמה, כלומר לפתוח את מיצרי הורמוז, כשם שישראל נחושה להמשיך ולהכות בכל בסיסי הכוח ומנגנוני הביטחון שמגינים על המשטר, כדי להחליש אותם במידה שתאפשר לעם האיראני - כנראה בסיום המלחמה – לצאת לרחובות ולהפיל אותו.
הגביע הקדוש של המלחמה
צה"ל לא מנסה ישירות להפיל את המשטר כי זה קרוב לבלתי-אפשרי לעשות את זה באש בלבד ולישראל אין תוכנית לשלוח לוחמים לרחובות טהרן. אבל ישראל עושה הכל, בכל מיני ערוצים, כדי שהעם האיראני ירצה ויוכל לקחת את גורלו בידיו. זה הגביע הקדוש של המלחמה הזו. מפני שאם המשטר ייפול, ינוטרל ויתנוון גם מערך השלוחים של איראן ובראשם חיזבאללה.
3 צפייה בגלריה
ארה"ב לקחה על עצמה את מצרי הורמוז. עשן עולה ממתקני נפט בטהרן לאחר תקיפות צה"ל ב-8 במרץ
(צילום: Majid Saeedi/Getty Images)
צריך לתת קרדיט לאיראנים. הם הפיקו לקחים מ"עם כלביא" והתכוננו היטב למלחמה הנוכחית. הם חזו כנראה שנערוף להם את ההנהגה ונפגע בכל שכבות הפיקוד והשליטה ולכן פיזרו גיאוגרפית את הנכסים הצבאיים שלהם, ונתנו סמכויות למפקדים מקומיים לקבל החלטות על סמך הנחיות מקדימות.
המאמץ העיקרי השני שלהם היה להכניס לתת-קרקע את כל מה שחשוב להם. החל במעבדות גרעין ובעיקר טילים בליסטיים ומשגריהם, כטב"מים, ואפילו סירות תוקפות מהירות שנמצאים כעת עמוק, עשרות מטרים מתחת לסלע. הם גם חילקו את אירן ל-31 פיקודי טילים בליסטיים, שלמפקדיהם ניתנה עצמאות החלטה ושיגור. איראן גם תיכננה מראש לסגור את מיצרי הורמוז ולגרום למשבר אנרגיה עולמי אם ארה"ב תתקוף.
אז מה נעשה בכל אחד מהתחומים? בתחום פרויקט הגרעין הצבאי התוכנית שמשותפת לישראל ולארה"ב תכליתה לפגוע בכל מרכיבי תוכנית הנשק הגרעינית: החל בהשמדת "מעגל הדלק" (אורניום מועשר), ועבור לעריפת מוקדי ידע – כלומר מדענים ומהנדסים. בעניין הזה יש הצלחות טובות, אבל עדיין יש כנראה תוכניות להמשיך ולפגוע במערך הזה, שגם אותו – כמו את מערך הטילים – האיראנים הורידו אל מתחת לאדמה. המרכיב היחיד שעדיין בטווח הישג ידו של המשטר הם כ־408 קילוגרמים של אורניום מועשר לרמה של 60%, שאם יעשירו אותו באמצעות צנטריפוגות מעטות יחסית אפשר לייצר מכמות זו בין 8–10 פצצות אטומיות פשוטות – מה שמכונה "פצצות מלוכלכות" – בתוך שבועות ספורים. החומר הבקיע הזה מאוכסן או קבור בשלושה אתרים תת-קרקעיים. כל עוד יש לאיראנים סיכוי להגיע אל האורניום הזה, הם עלולים לייצר לעצמם חסינות בדומה לחסינות שנהנית ממנה כעת צפון-קוריאה.
במערב מתחבטים בשאלה אם אפשר ואיך להוציא את החומר הזה או את רובו מידי המשטר. אחת האפשרויות המדוברות הוא מבצע קרקעי על ידי כוחות מיוחדים. זו אופציה שביצועה יצריך כוח עצום: יותר מאלף לוחמים על הקרקע באיראן; ציוד מכני כבד כדי לפתוח את המנהרות שהאיראנים פקקו בבטון ובערימות עפר; כמה ימים של עבודה; הגנה על הכוח מפני האיראנים שיתקפו אותו; ודאגה לאספקה שוטפת. מבצע קשה ומסוכן מאוד.
אפשרות אחרת היא לקבור את המאגרים האלו באמצעות הפצצות מהאוויר וסתימת המנהרות באופן שגם האיראנים יתקשו לגשת אליו. אלא שאז צריך לוודא שהפצצות לא פוגעות במיכלים עצמם ולא גורמות לזיהום רדיואקטיבי של מרכזי אוכלוסין באזור.
האפשרות השלישית, הרצויה, היא שבסוף המלחמה יגיעו להסכמה שהאיראנים יוציאו מרצון את האורניום המועשר משטחם. בכל מקרה המלחמה לא יכולה להסתיים כל עוד למשטר הנוכחי יש גישה לאורניום המועשר לרמה גבוהה או לחלקו.
שאלה של מזג אוויר
בתחום הטילים הבליסטיים והכטב"מים נעשית עבודה שיטתית ויסודית בכמה ערוצים. ערוץ אחד הוא ההגנתי, שנועד לצמצם שיגורים לעורף הישראלי באמצעות תקיפת המשגרים, הטילים, ואתרי האכסון התת-קרקעיים שלהם. המאמץ של חיל האוויר לחסום את פתחי המנהרות האלה התחיל ממש מיד אחרי מכת הפתיחה של המבצע, עוד לפני שהושגה עליונות אווירית בשמי איראן. וגם עכשיו צריך לדאוג שהמנהרות האלו יישארו פקוקות, ולכן לחזור ולפקח עליהן כל הזמן.
3 צפייה בגלריה
סנטקום לא צבר מספיק לוחמים. "אי הנפט" חארג
(צילום: 2026 Planet Labs PBC/Handout via REUTERS )
"ציד המשגרים" מתבצע בעיקר על ידי כטב"מים (בחיל האוויר קוראים להם כטמ"מים – כלי טיס מאוישים מרחוק). הם נמצאים 24/7 מעל אזורי השיגור, וזו הסיבה שחיל האוויר איבד כבר יותר מעשרה כטמ"מים. גם מזג האוויר הוא גורם משמעותי: מזג אוויר חורפי וסוער מקשה על חיל האוויר שלנו לאתר משגרים, ומקל על השיגורים. לכן בימים של מזג אוויר גרוע באיראן, וכך גם בלבנון, אנו צפויים לכמות שיגורים רבה יותר.
הערוץ השני הוא השמדת מערך הייצור של הטילים, המשגרים והכטב"מים באיראן. זה מערך עצום שמפוזר ברחבי המדינה. תעשייה מאוד מפותחת ומתוחכמת שפגיעה בה החלה השבוע ותימשך. חיל האוויר ואמ"ן יזדקקו לפחות לעוד כשבועיים כדי להגיע להישג מספק.
הערוץ השלישי הוא מערך ההגנה האווירית הרב-שכבתי שפועל במסגרת חיל האוויר. המערך הזה השתפר מאד בביצועיו עקב ליווי התעשיות, ועדיין משתפר תוך כדי לחימה, כולל היכולת ליירט כטב"מים מלבנון, שהייתה בעיה לא פתורה לפני כשנתיים. הסטטיסטיקה מספרת את הסיפור: אחוזי היירוט של טילים ב"עם כלביא" היו יותר מ-85 אחוזים; כעת הם יותר מ-90 אחוזים. ב"עם כלביא" היו 36 אתרי הרס שבהם נהרגו אזרחים ישראלים, ב"שאגת הארי" רק שני אתרי הרס. אחת הסיבות לכך היא שהאיראנים החליטו הפעם לוותר על שיגור הטילים בעלי ראש קרב שנושא מאות קילוגרמים של חומר נפץ, ומעדיפים לשגר טילי מצרר, שמפזרים חימושי משנה וגורמים נזק ולעיתים גם אבידות על פני שטח נרחב. בטהרן, אומרים גורמים מהימנים, חיככו ידיים השבוע בסיפוק כששמעו על מות הזוג משה ז"ל ברמת גן. זה מעודד אותם להמשיך. לצה"ל עדיין אין פתרון מובנה מיטבי לעניין הזה של הטילים הפזירים, אבל עקומת שיגורי הטילים ליממה התקבעה על כ-20.
החלשת המשטר האיראני, שהיא מאמץ עיקרי חשוב של צה"ל והמוסד במלחמה, מתבצעת בכמה ערוצים מודיעיניים ומבצעיים, ביניהם עריפה מתמשכת של מפקדי מנגנוני הביטחון ובכירי ההנהגה הפוליטית, ופגיעה במפקדות הבסיג' ומשמרות המהפכה גם בפריפריה. חיל האוויר לא מחמיץ שום הזדמנות לפגוע במטרה שהשמדתה יוצרת אפקט תודעתי, שמעיד שהמשטר לא מסוגל לתפקד. גורמים בישראל אומרים שיש כבר תוצאות: כאוס, בלבול בהנהגה המדינית, וגם עריקות בעיקר בקרב אנשי הבסיג'. לצד החלשת המשטר מתנהל מאמץ לארגן את האופוזיציה ואת האוכלוסייה שמתנגדת למשטר כדי שתצא לרחובות. להערכת גורמים יודעי דבר המאמצים הללו מתחילים לשאת פרי, אף כי קשה להתנבא מתי זה יקרה. כנראה לא לפני שהלחימה העצימה תסתיים.
אם היה מדובר בסיום המלחמה על פי "שעון ישראל", ייתכן שבתוך שבועיים אפשר היה לסיים, אלא שהבעיה של חסימת מיצרי הורמוז והפגיעה של האיראנים במתקני האנרגיה במדינות המפרץ הסוניות, זו מטלה שהאמריקאים נטלו על עצמם. המאמץ לפתיחת המיצרים ייקח עוד לפחות שלושה שבועות. הסיבה פשוטה: סנטקו"ם לא צבר עדיין מספיק לוחמי מרינס וספינות צי באזור כדי לממש את אחת מדרכי הפעולה האפשריות: השתלטות על חארג, "אי הנפט" האיראני, כמנוף לחץ; השתלטות על חופי המיצר והאיים שבתוכו; או ליווי שיירות של מיכליות. הבעיה העיקרית היא מחסור בספינות ובמסוקים היכולים לאתר ולנטרל מוקשים. אתמול הודיעו מדינות אירופה, ביניהן אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה, והולנד, ועימן גם יפן, שייענו לקריאתו של טראמפ וישתתפו לצד ארה"ב במאמץ לפתיחת מיצרי הורמוז.
במקביל למערכה באיראן, זירת לבנון תמשיך להוות מאמץ משני של צה"ל במטרה לפרק את חיזבאללה מנשקו, אבל באמצעות הפעלת מנופי לחץ תודעתיים וכלכליים על העדה השיעית, על ממשלת לבנון ועל העם בלבנון, ולא באמצעות תמרון צבאי עצים. התמרון הקרקעי מיועד ליצור אזור חיץ מדרום לליטני, בדומה לרצועת הביטחון שהייתה אחרי מלחמת לבנון הראשונה. ממשל טראמפ לא מאפשר לנו להתקדם מעבר לקו זה וגם צה"ל מבקש להתמקד באיראן, בידיעה ששינוי משטר בטהרן יביא לקיצו של חיזבאללה.
בשורה התחתונה: בשתי הזירות, איראן ולבנון, יש כבר הישגים יפים, אבל כדי שמטרות המלחמה יושגו ברובן וההישגים יהיו בני-קיימא לשנים ארוכות, נדרש עוד זמן שבו אנחנו נמשיך כנראה לרוץ לממ"ד.
