איש לא צפה מצב שבמסגרתו יועץ משפטי לממשלה, שהממשלה הכריזה שאין לה אמון בו, ימשיך לכהן. כשממשלת נתניהו הראשונה סימנה באמצע שנות ה-90 ליועץ שלה מיכאל בן יאיר שהוא לא "בראש שלה", היא לא הדיחה אותו. לאחר שהבין והרגיש שאיש לא שועה לעצותיו הוא נטל את תיקו ועזב בטיעון שהמוסד חזק יותר מאשר העומד בראשו - ולכן עזב.
זה לא המצב היום. מאז שהחלה המהפכה המשפטית רואה עצמה היועמ"שית גלי בהרב-מיארה כשומרת החותם של שלטון החוק, כמייצגת האינטרס הציבורי וכשומרת הסף העליונה. היא יודעת שיש לה תחליף, אישית, אך הסיבות שבגללן היא נאלצת להישאר בתפקידה וללחום מעין מלחמת מאסף אינן משאירות בידיה אלא ברירה אחת - להיצמד, להישאר, לשמור ולהילחם מדי יום מלחמת חפירות על כל בדל של מה שמגדיר ומה שנותר ממדינת ישראל כמדינת חוק ודמוקרטיה ליברלית. היא יודעת שמי שייבחר במקומה, אם תעזוב, יהיה יועץ פוליטי של הממשלה ולא של הציבור.
במכתבה לממשלה, שעות ספורות לפני הדחתה, הבהירה בהרב-מיארה לאזרחי המדינה, לדרג הפוליטי ולשומרי הסף שעל הגנתם היא מופקדת, כמו יועצים משפטיים למשרדי הממשלה, הרמטכ"ל , המפכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד ונגיד בנק ישראל. היא הוסיפה: "אנו בייעוץ המשפטי לממשלה נמשיך לבצע את מלאכתנו בממלכתיות, במקצועיות, בענייניות וללא מורא. נמשיך לשתף פעולה עם הממשלה באופן שוטף בתחומים השונים לשם קידום מדיניותה ועמידת המדינה באתגרים הניצבים בפניה".
אבל בהרב-מיארה עלולה להיתקל בקשיי תפקוד שמוקדם לחזות. נתק מעמיק בין מוסד הייעוץ לבין הממשלה, שכבר החמיר במהלך השנה האחרונה והואץ לקראת ההדחה עצמה, כבר קיים. ברקע: פרימת תהליכי עבודת הממשלה התקינים בניגוד לקבוע בתקנון הממשלה, בדמות החלטות ממשלה רבות שמגובשות ומובאות להצבעה בתהליכי עבודה משובשים - לעיתים תכופות ללא תשתית עובדתית או משפטית - בהתעלם מעמדות גורמי המקצוע, במהירות, סמוך לפני ותוך כדי ישיבות הממשלה עצמן, באופן שאינו מאפשר את בחינתן כהלכה. ישנה גם השחיקה הקשה במושכלות יסוד - חברי ממשלה אינם מקבלים את התוקף המחייב של חוות דעת הייעוץ המשפטי.
כעת, בג"ץ צפוי להתכנס בהרכב מורחב כדי לבחון את חוקיות ההדחה, וההערכה היא שהוא יבטל את החלטת הממשלה - אחרי שכבר הורה על השהייתה. כתוצאה מההגנה הצפויה של בג"ץ על היועמ"שית במסגרת ביטול החלטת הממשלה נראה כי בהרב-מיארה תהיה תלויה בו עוד יותר כמי שיכתיב את הכרח הממשלה לכבד את החלטות הייעוץ - שבעבר היו מכובדות - מיד, בלי הצורך בשימוש בהגנתו. בית המשפט העליון מצוי אף הוא באחד משעותיו הקשות והמאתגרות. הפוליטיקאים - ובעיקר חברי הממשלה - משמיעים השכם והערב אמירות המכרסמות בלגיטימיות החלטותיו, עד כדי קריאות שלא לציית לפסיקתו.
כפי שהממשלה אינה מכירה בנשיאותו של יצחק עמית בטיעון שהוא נבחר תחת כידוני בג"ץ, כך יתייחסו גם ליועמ"שית. היא לא תזומן לישיבות הממשלה כאיתות "את לא קיימת עבורנו". אף על פי כן הודיעה בהרב-מיארה כי תמשיך לסייע לממשלה להגשים את מדיניותה, כל עוד היא נעשית במסגרת החוק, וחרף המסר המאיים שהעביר שר המשפטים יריב לוין לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון נעם סולברג: "הממשלה לא תוכל לקבל מצב בו בית המשפט יחליט מי ייצג אותה כיועץ משפטי לממשלה. אנחנו מצפים מבית המשפט לא להוביל את המדינה למשבר חוקתי".
בשבועות הקרובים נכונו לבהרב-מיארה כמה אתגרים שיגדירו את מרחב הפעולה והתימרון של המוסד שבראשו היא ניצבת: חוק הפטור מגיוס; אישור או לא של מינוי דוד זיני לראשות השב"כ, השנוי במחלוקת מקצועית וציבורית עזה; מינוי נציב שירות המדינה; וכמובן, התמודדות עם אחד מהאירועים המדממים וחוצי האמון הציבורי במערכת המשפט - המשך משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. המשפט הזה, שהוא בין המחוללים העיקריים של המהפכה המשפטית, צריך להיפסק. לקריאה זו, שבה החל נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, הצטרפוף גם נשיא המדינה יצחק הרצוג ובכירים נוספים.
תוצאת המשפט המתמשך כבר לא חשובה, והצדדים הניציים במדינה לא יכירו בתוצאתו כך או אחרת. בהרב-מיארה סירבה לפניית בית המשפט לערוך הליך של גישור במטרה להגיע להסדר טיעון. יש לה טעמים חשובים לכך. אך בכל זאת, לגישור פלילי יש דינמיקה משלו - חתירה לקיצור הליכים, הגברת השמע ההדדי, הפגנת רצון טוב גם בפני הציבור במהלך מלחמה מדממת וגם מלחמה פנימית. עולם המשפט משופע במוחות יצירתיים מבריקים לרעה, אך גם בכאלה שיוכלו לרבע את המעגל.
