כארבע שנים לאחר שיוסף יוספיה ז״ל נרצח ביריות מחוץ לדירתו ברמת גן בידי אביו של חתנו, סלומון מדמון, גזר היום בית המשפט המחוזי בתל אביב מאסר עולם על מדמון ופיצוי כספי בסך 150 אלף שקלים. מדמון הורשע ברצח בנסיבות מחמירות, לצד עבירות נשק ואיומים.
הכרעת הדין של מדמון, בחודש יוני
(צילום: ליאת לרנר)
לפי כתב האישום שבו הורשע מדמון, הרקע לאירוע היה המשבר ביחסים בין בנו לבין ובתו של הנרצח, שבעקבותיו עזבה האישה את ביתם ועברה להתגורר עם ילדיהם בבית הוריה ברמת גן. באישום תואר כי מדמון הנאשם התקשה להשלים עם הפרידה, והפנה את כעסו כלפי יוספיה. במהלך הימים שקדמו לרצח שלח לו הודעות וואטסאפ, שבהן בין היתר כתב: "כל הכבוד אתה מתפלל...הורס משפחות נשבע בקברות הורי. אתה תשלם".
בהמשך גמלה בליבו ההחלטה להמית את יוספיה, ובבוקר 18 ביוני 2022 הוא נסע מביתו בפתח תקווה לחדרה, קיבל מחברו אקדח, מחסנית ותחמושת, ומשם המשיך ישירות לביתו של יוספיה. השניים נפגשו בלובי הבניין ועלו יחד במעלית לקומה השישית, שם ירה מדמון שישה כדורים בפניו ובפלג גופו העליון של יוספיה, שמת במקום. לאחר הירי כיוון, לפי כתב האישום, את האקדח גם לעבר בתו ואשתו של יוספיה, שפתחו את דלת הדירה לאחר ששמעו את קולות הירי.
הרכב השופטים, בראשות השופט יוסי טופף והשופטים עודד מאור ומעין בן ארי, תיאר כבר בפתח הכרעת הדין את הפרשה כ"טרגדיה משפחתית שבה סב אחד נטל את חייו של הסב האחר", והוסיפו כי "שש יריות פילחו את חלל האוויר ואת הרקמה המשפחתית העדינה, והותירו אחריהן גופה מוטלת שותתת דם ושתי משפחות מרוסקות”.
בהכרעת הדין נקבע כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר שמדמון פעל לאחר תכנון מוקדם והליך ממשי של שקילה. השופטים דחו את גרסתו של מדמון כי פעולותיו נבעו משכרות, וקבעו כי התנהלותו לפני האירוע, במהלכו ולאחריו, ובהן הנהיגה, השגת הנשק, תפעולו, הירי, הדיווח למשטרה וההתנהלות מול השוטרים, אינן מתיישבות עם אובדן שליטה או שלילת מודעות.
יוספיה ז"ל ומדמון בבית המשפט
(צילום: מאיה כהן )
עוד נקבע כי הגרסאות השונות שמסר מדמון היו רצופות סתירות, וכי עדותו בבית המשפט "לוקה באמינותה ובמהימנותה". בית המשפט כתב כי המאשימה "הניחה מסה ראייתית מספקת" להרשעה, בעוד שההגנה לא הצליחה לעורר ספק סביר.
השופטים כתבו בגזר הדין כי ״יוסף היה איש משפחה אהוב - בעל, אב לארבעה וסב לנכדים. הוא נרצח אך משום שתמך בבתו לאחר שנישואיה לבנו של הנאשם נקלעו למשבר, ולא פעל למנוע את פרידתם, כפי שציפה ממנו הנאשם. מדמון והמנוח לא היו זרים זה לזה. הם היו מחותנים וסבים לנכדים משותפים. קשר הנישואין בין ילדיהם, שחיבר בין שתי המשפחות, הפך עם התערערותו לרקע למעשה שבו סב אחד נטל את חייו של הסב האחר״.
בגזר הדין תואר: ״עם שובו של המנוח מתפילה בבית הכנסת, ירה לעברו הנאשם שש יריות מטווח קצר, בקומת מגוריו של המנוח ובמרחק צעדים ספורים מפתח דירתו. המקום שבו אמור היה המנוח לחוש מוגן מכול הפך לזירת מותו. מעשהו של הנאשם הפך משבר זוגי לאסון משפחתי ובין-דורי, והותיר את בני משפחת המנוח כשחייהם השתנו לבלי הכר. אין בכוחו של גזר הדין להשיב את המנוח לחיק משפחתו או לאחות את השבר; ואולם, עליו ליתן ביטוי הולם לקדושת החיים שניטלו, לחומרת המעשה ולעוצמת האסון שהמיט הנאשם על בני משפחת המנוח״.
השופט מאור הדגיש בגזר הדין: "ישנם מקרים שבהם ניצב בית המשפט בפני מעשה שאין בכוחו של ההיגיון האנושי ליישבו. כזה הוא המקרה שלפנינו - סבא שרצח סבא אחר. ניתן לייחס את הרקע למעשה לקושי להשלים עם פרידת כלתו מבנו, ואולם אין בכך הסבר שיש בו כדי להניח את הדעת. בני המשפחות ימשיכו מן הסתם לשאת עמם את השאלה הקשה מכולן - למה? זוהי שאלה שבמקרים כאלה אין למשפט תשובה עליה.
"המשפט אינו יודע לפענח את נבכי נפשו של אדם, להשיב את הגלגל לאחור, לרפא את השבר או להעניק נחמה. תפקידו צנוע יותר: לברר את העובדות, לקבוע אחריות ולהשית עונש ראוי. בכך ממלא המשפט את ייעודו, אך אין בידו לה עניק מענה מלא לטרגדיה האנושי שנפרשה לפניו".
אשתו של הנרצח, ליבי, אמרה אחרי הכרעת הדין: ״אני שמחה שהצדק נעשה אחרי ארבע שנים, ומאוד קשה עדיין, איבדנו אדם יקר מאוד. אני מקווה שאנשים יפתחו את העיניים יותר טוב כשהם מחתנים את הילדים שלהם, כי לא ידענו איזה מפלצת עומדת בצד השני. הוא חסר לנו כל יום וכל לילה, ואני ממש נשארתי לבד בלעדיו ואני מקווה שבאמת תמיד הצדק יצא לאור״.
בנו של יוסף, דיוויד, אמר כי ״היום סיימנו ארבע שנים מאוד קשות. אנחנו מרגישים שנעשה איתנו צדק. זה לא יחזיר את אבא שלי, אבל הניצחון בסופו של דבר הוא שלי ושל האחיות שלי ואנחנו בחרנו בחיים, ואנחנו ניצחנו. אבא שלנו רואה מלמעלה, ואנחנו בטוחים שהוא איתנו, הוא שמח איתנו. אמא שלנו החזיקה אותנו מלוכדים, כל הקרדיט זה היא״.
התובעת בתיק, עו״ד ליהי מלצמן מפרקליטות מחוז תל אביב, מסרה: "גזר הדין נותן ביטוי לחומרתם הרבה של מעשיו של מדמון, שבמסגרתם הוא הצטייד בנשק, הגיע לביתו של יוספיה ז"ל ונטל את חייו בירי סמוך לפתח דירתו, לאחר תכנון מוקדם, תוך שהותיר אחריו שתי משפחות שנושאות עמן את השלכות הטרגדיה.
"אנו מקווים כי גזר הדין יעניק לבני משפחתו מידה מסוימת של נחמה לאחר שנאלצו להתמודד עם אובדן קשה מנשוא וללוות את ההליך המשפטי לכל אורכו. גם אם אין בכוחו של העונש להשיב את שאבד, מיצוי הדין במקרים של רצח הוא ביטוי למחויבותה של מערכת אכיפת החוק להגן על קדושת החיים, ולהעביר מסר ברור: מי שבוחר לשלול את חייו של אדם אחר, יישא במלוא האחריות למעשיו ויישב במאסר למשך שנים ארוכות".
