החרם הצרכני על מוצרים ישראלים של קואופרטיב המזון המפורסם של שכונת פארק סלופ בברוקלין, מוסד צרכני ותיק שמשמש כבר עשרות שנים כסמל הסטטוס של האליטה הפרוגרסיבית בעיר, מדאיג מאוד בעלי חברות כחול-לבן. אחת מהן היא שרונה רומנו-לזר, בעלת ECO LOVE, חברה למוצרי טיפוח אורגניים, שמגלגלת מחזור מכירות של מיליוני שקלים בשנה, וארה"ב נחשבת לשוק מרכזי למוצריה.
"אנחנו בשוק מוחלט מהצעד הזה. החרימו את מוצרי הטיפוח האורגניים שלנו כי הם מיוצרים בישראל, ועוד איפה, בברוקלין שהיא שכונה יהודית מובהקת. ואם החנות הזו שיש לה הרבה קונים עושה עלינו חרם שיגלוש מכאן לעוד חנויות ועוד רשתות, זה יהיה אירוע מתגלגל שיכניס אותנו לבעיה", אמרה רומנו-לזר.
"מה זה נותן להם להחרים עסקים שעובדים בהם גם ישראלים וגם ערבים, שזה מה שקורה במפעל שלנו. הצעד הזה הוא הרי חוסר ההבנה של הסיטואציה במזרח התיכון", היא הוסיפה.
זו רוח ממדאני, למה את מופתעת?
"אני מניחה שבאווירה הפוליטית הנוכחית יש יותר חופש ונינוחות לעשות את זה, ולהחרים את ישראל בלי לקבל על הראש. ואם הגענו למצב הזה, אז זה גרוע מאוד. המותג שלנו נקרא 'אקו לאב', אנחנו בעד אהבה, שלום ואחווה. אנחנו מייצרים באופקים את הסבונים והשמפו, המדבקות מיוצרות בכרמיאל, הפקקים במודיעין, הבקבוקים בשוהם ועובדים אצלנו יהודים וערבים. אין אבחנה בין מגזרים, אז אני לא מבינה מה רוצים ממוצר שכל תכליתו להפיץ טוב מה זה תורם שמורידים אותנו מהמדפים?".
מה זה אומר מבחינתך בפן העסקי?
"כרגע זה אומר שאחת החנויות הכי חזקות שלנו בניו יורק לא לוקחת מאיתנו סחורה, והדאגה הגדולה שזה יתחיל להיות כמו מחלה מדבקת שפתאום עוד חנויות ועוד רשתות יגידו שהן לא מוכנות להחזיק מוצרים ישראלים.
"מסוף 2017 אנחנו מושקעים בארצות הברית וזו תקופה קשה לייצא לשם, גם כי שער הדולר מאוד נמוך וגם כי מאז מדיניות המכסים של טראמפ יש 15 אחוז מס על מוצרים שמיוצאים מישראל. עברנו מאפס מס ל-15 אחוז, אנחנו סובלים בכיס ואין שום תמיכה מהמדינה. פעם היו תוכניות תמיכה בייצוא, היום כל הכסף הולך לביטחון ואני לא באה בטענות על כך, אבל אנחנו היצואנים נשארים להתמודד עם זה לבד. איך אני יכולה להתמודד?".
אז מה אתם עושים?
"מנסים לגייס את הקהילה הישראלית והיהודית ולשלוח אותה לקנות מוצרים ישראלים. פועלים להגדיל מכירות ולהראות שהמוצרים נדרשים, במקום לייצר בלגן תקשורתי שרק יפגע בנו יותר".
המוצרים מזוהים כישראלים?
"רק בכיתוב על גבי הצד האחורי של המוצרים שאומר 'מייד אין ישראל', אבל הפרונט של המוצר זה ערכים של קיימות, בריאות, רכיבים טובים, בלי הבדל גזע מין מגזר לכולם, וזה בכלל לא בהלימה לערכים שלנו מה שקורה עם כל החרם הזה".
איך נודע לכם שהמוצרים ירדו מהמדפים?
"אף אחד לא דיבר איתנו בצורה רשמית. ראינו את מה שקורה דרך התקשורת וגם לקוחות כתבו לנו שמורידים את המוצרים. יש גם משפיעניות שהעלו פוסטים וחלקן גם כאלה שיצאו נגד המהלך ומנסות להשפיע לביטול שלו".
מהקואופרטיב אמרו לך פשוט להפסיק לשלוח מוצרים?
"אף אחד לא צריך להגיד לי כלום. אני מוכרת דרך מפיץ שמוכר לחנויות, והחנות הזו פשוט תפסיק להזמין ממנו ואנחנו לא לבד. הורידו מהמדפים עוד מותגים ישראלים, והם לעומתנו מותגים שיש להם כוח ובטח יהיה להם מה להגיד על זה. אנחנו גם מקווים שהקהילה היהודית והישראלית תזעק את זעקתה. מה שמדאיג אותנו הוא לא רק מה קורה בקואופרטיב אחד בברוקלין. כשחרם כזה מקבל חשיפה תקשורתית בינלאומית, החשש הוא מהמסר שהוא שולח לשוק כולו ולשותפים מסחריים נוספים".
ואכן בקרב הקהילה כבר נשמעים קולות שמתנגדים למהלך, וביניהם בלוגרים, משפיעניות, אנשי ציבור ורבנים, שטענו שיש בחרם צעד שמפלה את ישראל באופן ייחודי, יוצר אווירה עוינת כלפי יהודים ומזוהה עם תנועה שחלק ממבקריה רואים בה כאנטי-ישראלית ואף אנטישמית. חלק מהחברים איימו לעזוב את הקואופרטיב, והוגשו תלונות לרשויות זכויות האדם.
בפועל, זהו לא מאבק על כמה בקבוקי שמפו או צנצנות טחינה יימכרו בחנות אחת בברוקלין, אלא מיקרוקוסמוס שמעיד יותר מכל על הקרע העמוק שנוצר בארה"ב סביב ישראל, סביב הזהות היהודית והפוליטיקה הפרוגרסיבית. אבל את רומנו-לזר ואת שאר אנשי העסקים כל זה פחות מעניין. היא מבחינתה רוצה לשמור על המותג שלה, שבביסוסו בארצות הברית השקיעה זמן וכסף.
את חוששת לעתיד הכלכלי של החברה שלך בגלל הפגיעה בשוק האמריקני?
"למזלי השוק הישראלי יותר חזק מהותית מהשוק האמריקני, שבו אנחנו נמצאים אמנם בהרבה מאוד חנויות, אבל רק במגוון מצומצם של מוצרים. אני כן יכולה להפסיד כסף אם החרם יעמיק. השקענו שנים כדי להכניס מותג טיפוח ישראלי למדפים בארה"ב. עבור חברות ישראליות קטנות ובינוניות, החדירה לשוק האמריקני היא מהלך מורכב ויקר במיוחד שדורש שנים של השקעה, רגולציה, תקינה, בניית קשרים עם מפיצים ורשתות, יצירת אמון מול צרכנים והתמודדות מול תחרות עצומה. כל נקודת מכירה היא הישג שנבנה לאורך זמן. מעולם לא דמיינו שמוצרי שמפו, מרכך וסבון גוף יהפכו לחלק ממאבק פוליטי".
כאמור, בשבוע שעבר קואופרטיב המזון המפורסם של שכונת פארק סלופ בברוקלין, מוסד צרכני ותיק שמשמש כבר עשרות שנים כסמל הסטטוס של האליטה הפרוגרסיבית בעיר, אישר ברוב מוחץ חרם על מוצרים ישראליים. ההצבעה לוותה באווירה קשה כל כך, עד שההנהלה נאלצה להעביר את האסיפה הכללית לפורמט וירטואלי באפליקציית זום, לאחר שחברים יהודים הביעו חשש מפורש לביטחונם האישי אם ייאלצו להגיע פיזית למקום.
יותר מ-7,000 חברים מתוך כ-17 אלף חברי הארגון התחברו לישיבה המקוונת, שנמשכה כשלוש שעות. החרם עבר ברוב של 67% בעד, 31% נגד, ו-2% שנמנעו. הוא יחול על שורת סחורות המיוצרות בישראל ובהתנחלויות, ביניהן פלפלים, אפרסמונים, כמה מותגי טחינה, שמן זית, חומוס, מצות ומוצרי טיפוח לשיער.
כדי להבטיח את ניצחון המהלך, תומכי החרם העבירו רגע לפני ההצבעה הגורלית שינוי תקנוני שמבטל את הדרישה לרוב מיוחס של 75% ומאפשר להסתפק ברוב רגיל. גורמים שהתנגדו למהלך הביעו תסכול מכך שהוחלט לגשת ישירות להצבעה על החרם בלי לאפשר להם להשמיע את עמדתם קודם לכן.
בניגוד לסופרמרקטים מסחריים שנועדו לייצר רווח, מודל הקואופרטיב פועל במטרה לספק לחבריו מוצרים באיכות גבוהה במחירים מוזלים משמעותית. הצרכנים למעשה מחזיקים בבעלות משותפת על חנות המכולת שלהם ומפעילים אותה בעצמם. המודל מבוסס על השתתפות פעילה, וכל חבר בארגון מחויב לתרום כמה שעות עבודה חודשיות בתפקידים שונים במקום, כמו סידור מדפים, ניקיון או עבודה בקופה, בנוסף לתשלום דמי חברות.
המוסד הוותיק בשכונת פארק סלופ בברוקלין הוקם בשנת 1973 והפך במהלך השנים לאחד המוכרים מסוגו בארה"ב. המקום מזוהה לא רק עם תוצרת אורגנית אלא גם עם מעורבות פוליטית עמוקה של חבריו, והוא נושא עימו היסטוריה ארוכה של חרמות צרכניים על רקע סוגיות של איכות הסביבה וסכסוכים בינלאומיים.
