השבוע נעשתה היסטוריה בישראל: לראשונה מאז הקמתה, הוכרו מזרחים בידי ועדה ציבורית כקבוצת מיעוט הראויה למדיניות תיקון לשם הבטחת ייצוג הולם. הוועדה לעדכון דרכי גיוס, מיון והכשרה של דירקטורים בחברות ממשלתיות בראשות פרופ' אסף מידני בחנה לעומק את הקריטריונים לכהונה בדירקטוריונים ואת מאפייני "נבחרת הדירקטורים" וקבעה כי מזרחים סובלים מתת ייצוג בנבחרת זו, בדומה לקבוצות נוספות: נשים, ערביי ישראל, יוצאי אתיופיה וחרדים. בצעד אמיץ, המליצה הועדה לבחון את הדרכים לשלב יותר מזרחים ומזרחיות, בדגש על הפריפריה, לכהן כדירקטורים בחברות הממשלתיות.
מי שחוקרים את החברה בישראל מכירים היטב את נתוניה: מזרחים נמצאים בתת-ייצוג במערכות התרבות, האקדמיה, הכלכלה, מערכת המשפט ועוד. הזירה היחידה בה נראה שנוכחותם מיוצגת היטב היא בפוליטיקה. למרות נתונים מטרידים אלה, אין הכרה בקבוצה המזרחית כקטגוריה הראויה למדיניות קידום או העדפה מתקנת המופעלת בישראל בצורה מקיפה על קבוצות מיעוט אחרות. להיפך, השיח ההגמוני והמערכתי שולל כל עיסוק במזרחיות בהקשר זה – להבדיל מהקשרים פוליטיים-מפלגתיים. מי שניסו להעלות את הקטגוריה המזרחית כראויה ליחס מתקן הותקפו בטענה שהם "מעוררים את השד העדתי", "מחזירים אותנו אחורה" או סתם גזענים.
הקושי להכיר בכך שישנה קבוצה יהודית גדולה שנתקלת בחסמים ובתקרות זכוכית למרות שחבריה חיים ומתחנכים בישראל מזה כבר דור שלישי-ורביעי הוסבר בסיבות שונות, שכולן עוסקות בהכחשה המבקשת לכסות על פצע פתוח בחברה הישראלית. הכחשה זו נובעת מהסירוב לזהות את הקבוצה המזרחית למול זו האשכנזית, הנהנית מיתרונות מובנים ומערכתיים. החשש הוא שיוצהר בכך כי אשכנזים ככלל אינם ראויים למעמדם החברתי. מסקנה זו אינה מתחייבת. במקומה, ניתן להעריך שיש עוד רבות ורבים אחרים, מזרחים, מוכשרים וראויים, אשר בשל תפיסות סטראוטיפיות והעדר קשרים נחסמת בפניהם הגישה למנגנוני הצמיחה בחברה בישראל. הגיע הזמן להכיר בכך בכדי להתחיל בתהליך של ריפוי.
ד"ר סיגל נגר-רוןצילום: יעל צורהאומץ לעסוק בסוגיה נחשף בעיקר בתגובות הנסערות להמלצת הוועדה. מתקפה מרכזית עליה הייתה שהיא גזענית, מכיוון שהיא נוגעת למוצאם העדתי של אנשים. טענה פשטנית זו חוטאת למושג "גזענות", המכוון למצב בו ההתייחסות למוצא מיועדת להשפיל אדם, לייחס לו סטראוטיפ פוגעני ולצמצם את סיכוייו לשוויון הזדמנויות. המלצתה של הוועדה עושה בדיוק את ההיפך מכל אלה. היו שתקפו את ההמלצה בטענה שהכנסת הקריטריון המזרחי תפגע באיכות חברי הדירקטוריון. טענה ממוחזרת זו אף היא ניזונה מרעיון מעוות וגזעני בבסיסו, שלפיו "מגוון" פירושו "ירידה ברמה", לא כך היא.
הוועדה אינה מעמידה את המלצתה במנותק מהדרישות הרבות למקצועיות ומביקורתה הנוקבת על חוסר היעילות וחוסר ההסדרה שמגלם המצב הנוכחי, הפוגעים דווקא באיכות הדירקטורים. דרישתה היא להוסיף שיקול זה למניין השיקולים להעדפת מועמדת מומחית זו או אחרת. מזרחים רבים רכשו השכלה אקדמית ומומחיות בתחומי הכלכלה, המשפט והחברה. הם יוכלו לשרת היטב את החברות הציבוריות ולהביא זווית ייחודית מניסיון החיים שלהם כתוספת למומחיותם, ולא במקומה. ולאלה שיטענו כי המלצת הוועדה מיושנת - משום שכולם כבר "מעורבים" ולזהות עדתית אין משמעות בישראל - נשיב כי גם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הכירה לאחרונה בחשיבות שיקוף אי-השווין העדתי הנמשך והחליטה לפרסם נתונים בפילוח עדתי. ראשון הנתונים המפתיעים ששחררה לאחרונה מלמד שרק כ-12% מהאוכלוסייה היהודית היא ממוצא "מעורב". משמע, השבטיות העדתית בישראל חיה ובועטת.
פרופ' יפעת ביטוןצילום: דנה קופללסיכום, המלצת הוועדה, אף שאינה שגרתית מצטרפת לשגרת מורשת ההעדפה המתקנת שחוק החברות הממשלתיות עיגן לפני עשורים בנוגע לנשים, ובהמשך גם בנוגע לערבים ועוד. מעניין להיווכח כיצד שימוש במנגנון מבורך על קבוצות אחרות, מקפיץ את המתנגדים רק כשהוא מעז לגעת בקבוצה המזרחית. אנו מקוות שמוסדות אחרים כמו האקדמיה ומערכת המשפט יכירו במזרחיות כקטגוריה ראויה לייצוג הולם ויפתחו מדיניות מתאימה, בה בני ובנות העילית של קבוצה זו יקבלו הזדמנות אמיתית להשתתפות שוויונית במערך השירות הציבורי הבכיר של ישראל.
