ביקש או לא ביקש? זו השאלה. האם נתניהו ביקש מטראמפ במהלך פגישתם האחרון בבית הלבן ללחוץ על הנשיא הרצוג כדי שיעניק חנינה לראש הממשלה, או שמא היתה זו יוזמתו של נשיא ארה"ב אשר החליט על דעת עצמו לצאת באופן פומבי בצורה אגרסיבית למדי כדי לדרוש מהנשיא הרצוג שיעניק חנינה לראש ממשלת ישראל.
1 צפייה בגלריה
קבלת פנים לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בבנתב"ג
קבלת פנים לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בבנתב"ג
(צילום: Chip Somodevilla/Getty Images)
לכאורה אין שום סיבה להאמין להכחשה שיצאה מלשכת ראש הממשלה. ברור שזה אינטרס מובהק של ראש ממשלת ישראל שיופעל לחץ על הנשיא הרצוג – כדי שתוענק לו חנינה בהקדם. ככל שהתהליך אורך זמן ושהחלטת הנשיא הרצוג נדחית – כך הנזק שנגרם לנתניהו הולך וגדל. במידה שההחלטה תתקבל לאחר סיום פרק מתן העדות שלו בבית המשפט הרי שכבר לא יעמוד לו התירוץ של חנינה והפסקת המשפט כדי לחסוך בזמנו היקר של ראש הממשלה ובינתיים הנזק בבית המשפט הולך ונמשך כאשר העדויות הולכות ומסבכות את נתניהו.
בהכירנו את דונלד טראמפ הוא בהחלט מסוגל להוציא התבטאויות מהסוג הזה באופן ספונטני, ביוזמתו האישית ומבלי שנתניהו ביקש ממנו. יש לזכור שגם נתניהו וגם טראמפ הם אנשים שמוכנים לכופף את האמת למען האינטרסים שלהם ושניהם כבר הוכיחו שהאינטרסים האישיים שלהם גוברים על האינטרסים של מדינותיהם, ארה"ב וישראל.
בשלב זה, עצם העובדה ששניהם חשודים באותה מידה ואנחנו הציבור הרחב לא מהססים להטיל בהם אשמה או דופי, כבר מצביעה על מה אנחנו חושבים על איכותם המוסרית של שני האישים הללו. בהיבטים לא מעטים חיינו נמצאים בידיהם והם אלה שמחליטים כיצד ייראה עתידנו.
האירוע בכנסת שבו טראמפ דרש חנינה לנתניהו מהרצוג בא אחרי נסיעה ב-8 עיניים שלהם מנתב"ג (עם שרה ומלניה) לירושלים. שם לא היתה בדיוק הכחשה מי יזם את אזכור החנינה אלא הכחשה בחצי פה. אין סיבה להניח שהמצב כעת שונה. זו אותה סיטואציה בדיוק: הם נפגשים בארבע עיניים ופתאום טראמפ יוצא בהצהרה לחנינה לנתניהו שמופנית באופן די תוקפני כלפי הרצוג.

האם הרצוג יעמוד בלחץ

השאלה הנוספת היא האם הרצוג יעמוד בלחץ והאם זה משפיע עליו באיזו צורה או שמדובר סתם בדיבורים, בכותרות או ביצירת מצג שאחר כך יאפשר לנתניהו להגיד: דורשים עבורי חנינה והנשיא הרצוג לא מוכן, כי הוא מכור לדיפ סטייט. נתניהו במצב של ווין ווין: אם יקבל חנינה הוא ירוויח - אם לא יקבל הוא יוכל לטעון שהוא נרדף על ידי הדיפ סטייט ואפילו הרצוג לא נענה לבקשת ידידה הטוב ביותר של ישראל בבית הלבן.
עולה שאלה נוספת: מה ההגיון בהתקפה של טראמפ על הנשיא הרצוג? האם היא בכלל עוזרת לנתניהו ומכאן גם התשובה לשאלה האם נתניהו הוא זה ש"חימם" את טראמפ לפני ההתקפה.
לכאורה ניתן לטעון שאין הרבה הגיון בהתקפה של טראמפ על הרצוג שמציגה אותו ככלי ריק: אדם שסמכותו היחידה היא להעניק חנינה והציבור בישראל צריך לבייש אותו שהוא אינו מעניק לנתניהו את החנינה או במילים אחרות שהוא לא נענה בחיוב לדרישה של נשיא המעצמה הגדולה בעולם.
המתנה הכי טובה לנתניהו תהיה שהנשיא הרצוג יגיד כן לחנינה ובג"ץ יפסול אותה. זה יהיה הפרס הכי טוב כי זה יגרום להנעת מצביעים בבחירות ועשוי להחזיר הביתה חלק מאותם חמישה מנדטים אבודים של הליכוד שסביבם יתנהלו הבחירות הקרובות
אולי נתניהו וטראמפ חשבו שהרצוג הוא נשיא חלש שיילחץ מהתקפה כזאת וימהר להעניק חנינה. אולי דווקא ההתקפה הזאת מחזקת את הרצוג להראות שישראל אינה רפובליקת בננות שנכנעת לכל גחמה של נשיא ארה"ב?
זה מביא אותנו למחשבה שהמתנה הכי טובה לנתניהו תהיה שהנשיא הרצוג יגיד כן לחנינה ובג"ץ יפסול אותה. זה יהיה הפרס הכי טוב כי זה יגרום להנעת מצביעים בבחירות ועשוי להחזיר הביתה חלק מאותם חמישה מנדטים אבודים של הליכוד שסביבם יתנהלו הבחירות הקרובות. בליכוד כבר נעשו סקרים פנימיים שמה שמעניין את הציבור הליכודי זה עניין הדיפ סטייט: סירוב של הרצוג להעניק חנינה או פסילת חנינה של בג"צ היא כאמורה המתנה האולטימטיבית שנתניהו יכול לקבל ממש כמו פרשת הפצ"רית.
בסביבת טראמפ מודעים היטב לתהליך החנינה בישראל: אנשיו של קושנר שאלו בעבר את סביבת הנשיא מה התהליך והתבשרו שזה תהליך שלוקח בין 3 ל-6 חודשים ואי אפשר להקדימו. לכן, ההתקפה של טראמפ דווקא עכשיו מעלה את כל השאלות לעיל.