ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר בריאיון נרחב ל"אקונומיסט" שפורסם שלשום (שישי) כי בכוונתו להפסיק לחלוטין את התלות בסיוע הביטחוני שישראל מקבלת מארצות הברית - תוך עשור. לדבר, המהלך "כבר בתהליך".
נתניהו:"אני רוצה לעצור את הסיוע הצבאי האמריקני לישראל בעוד 10 שנים"
(צילום: מתוך The Economist)
בריאיון, שהתקיים במהלך ביקורו של נתניהו במאר-א-לאגו לפני כשבועיים, חשף לראשונה ראש הממשלה בפומבי כי לא יבקש חידוש מלא של חבילת הסיוע השנתית בסך 3.8 מיליארד דולר, שתגיע לסיומה ב-2028. "אני רוצה להפחית את הסיוע הצבאי בתוך 10 השנים הקרובות", אמר, והשיב בחיוב לשאלה אם הכוונה היא לאפס תלות. בשיחות בין נתניהו לטראמפ במאר-א-לאגו סוכם על הקמת צוותי משא ומתן שידונו בסיוע הביטחוני.
ראש הממשלה הסביר כי ישראל "הגיעה לבגרות" ופיתחה יכולות כלכליות מרשימות, כשהכלכלה צפויה להגיע להיקף של טריליון דולר בעשור הקרוב. "אנחנו רוצים להיות כמה שיותר עצמאיים", הדגיש נתניהו, והוסיף כי ימשיך "להילחם על נאמנות ותמיכת העם האמריקני" - אך עצמאות גדולה יותר תסייע גם במאבק ב"מלחמת התעמולה" נגד ישראל.
הסנאטור לינדזי גרהאם, יו"ר תת-הוועדה בסנאט האמריקני שאחראית על סיוע צבאי, קיבל בברכה את דברי נתניהו והכריז כי יגיש הצעה להאיץ באופן דרמטי את לוח הזמנים לסיום הסיוע. "הסיוע שסיפקנו לישראל היה השקעה מצוינת שחיזקה את צה"ל, שיתפה טכנולוגיה והפכה את הצבא שלהם ליעיל יותר - לטובת ארה"ב", כתב גרהאם ברשת X.
הוא הוסיף: "נראה שישראל מעוניינת לשנות את הדינמיקה הזו כי יש לה כלכלה משגשגת. אני מעריך בעלי ברית ששואפים לעצמאות רבה יותר, ולכן אין צורך לחכות 10 שנים". עוד אמר גרהאם כי סיום הסיוע יחסוך מיליארדים למשלם המסים האמריקני ויאפשר להשקיע אותם מחדש בצבא ארה"ב.
מה עומד מאחורי ההצהרה של נתניהו?
נתניהו לא אמר את הדברים בחלל ריק, אלא בצל החשש בישראל שבמצב הנוכחי בארה"ב טראמפ לא יוכל, ואולי גם לא ירצה, להעביר עוד הסכם סיוע ביטחוני נרחב כמו שהעביר הנשיא ברק אובמה בשנת 2016 - הסכם לעשר שנים שנכנס לתוקף ב-2018 ואמור לפקוע ב-2028.
נראה שנתניהו רצה להקדים תרופה למכה, שכן בתוך הציבוריות והחברה האמריקנית יש שני צדדים שמתנגדים להמשך הסיוע הביטחוני האמריקני לישראל. יש את השמאל הרדיקלי, כמו ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז, שמתנגדים לתת לישראל סיוע בשל תפיסות אידיאולוגיות של התנגדות לשימוש בנשק אמריקני לפגיעה באזרחים וכיבוש.
הצד השני הוא חברי "America First" ("אמריקה תחילה") בתוך תנועת ה-MAGA של תומכי הנשיא טראמפ, זרם בדלני שאומר: אנחנו לא צריכים לממן את הביטחון לאף אחד ואנחנו רוצים לקבל תמורות. ככה זה עם אוקראינה והסכם המחצבים, וככה זה עם אירופה, שארה"ב לא מוכנה לממן את הביטחון שלה בזמן שהיא משקיעה מעט מאוד בביטחון של עצמה, ובונה על כך שוושינגטון תגן עליה. לכן, ארה"ב דורשת מכל החברות בנאט"ו להגדיל את ההשקעה בביטחון.
3 צפייה בגלריה
טראמפ. לא ברור אם הוא בכלל יכול או רוצה לחדש את הסכם הסיוע
(צילום: AP Photo/Alex Brandon)
ישראל מקבלת כאמור סיוע צבאי אמריקני משנת 2018, בהיקף של 3.8 מיליארד דולר בשנה, כשבשנים האחרונות כמעט כל הכסף יוצא על רכש בתוך ארה"ב, דבר שגם מסייע לכלכלה האמריקנית. הגישה האמריקנית היא שהסיוע הצבאי לישראל מחזק בעקיפין ובמישרין גם את ארה"ב.
הרקע לדברי נתניהו בריאיון ל"אקונומיסט" הוא שבתוך המפלגה הרפובליקנית יש גורמים שסבורים כי ארה"ב לא צריכה "להציל את העולם". מי שמוביל את הקו הזה הוא סגן הנשיא ג'יי די ואנס, שאומר כי אם מדינות רוצות סיוע - זה צריך להיות במסגרת פרויקטים משותפים. זה למעשה מה שנתניהו אומר: ישראל לא רוצה עוד סיוע או נדבות אלא יותר שיתופי פעולה. שיתופי פעולה כבר נעשו בהסכם הנוכחי, למשל מערכת החץ וכיפת ברזל, שארה"ב הרוויחה מאוד מפיתוחן. זה הכיוון שנתניהו מוביל אליו: צמצום הדרגתי של הסיוע הצבאי והליכה לכיוונים של שיתופי פעולה בנושאים ביטחוניים, שטובים גם לישראל וגם לארה"ב.
הדבר משתלב היטב במסמך של דוקטרינת הביטחון הלאומי האמריקנית שפורסם בדצמבר, וקובע כי "ארה"ב צריכה לעשות קודם כל מה שטוב לארה"ב". ישראל טוענת מנגד שמה שטוב לארה"ב זה הביטחון של ישראל ולשתף פעולה עם ישראל. נתניהו בעצם מתאים את עצמו לדוקטרינה הזאת, תוך התחשבות בשינויים בתוך במפלגה הרפובליקנית. הדברים נאמרים גם מתוך חשש שיהיה קשה מאוד להעביר עוד הסכם כזה גדול בקונגרס במצב הנוכחי, שכן גם בתוך המפלגה הרפובליקנית וגם בקרב המפלגה הדמוקרטית יש התנגדות. תמיד היו בדלנים במפלגה הרפובליקנית, אלא שהכוח הזה הולך וגדל.
חשוב להדגיש שהסיוע הביטחוני לא צפוי לרדת מיד לאפס, אלא ילך ויצטמצם מצד אחד, ומצד שני ילך לכיוונים של פרויקטים ספציפיים ושיתופי פעולה לאורך זמן. נתניהו מדבר על הדרגתיות שכן בישראל תלויים עדיין בסיוע האמריקני. צה"ל זקוק לדולרים האלה ולא יכול מיד להיגמל מהם, אלא הוא חייב זמן הסתגלות. ככל שהצמצום יהיה מהיר יותר - כך הנטל עלול ליפול על אזרחי ישראל.
(צילום: ירון ברנר)
נקודה שחשוב לשים לב אליה היא שדווקא אצל טראמפ, שנתניהו טוען כי הוא החבר הכי טוב שהיה לישראל בבית הלבן, נתניהו מצהיר על כוונתו לצמצם לאפס את הסיוע הביטחוני. נשאלת השאלה איך זה שדווקא בממשל פחות אוהד כמו ממשל אובמה ניתן לישראל ההסכם הנדיב ביותר, ואיך זה שישראל מנדבת צמצום של הסיוע הביטחוני אחרי 7 באוקטובר והמלחמה בשבע חזיתות.
דווקא מול האיומים האלה היה סביר שישראל תבקש תוספת סיוע - כפי שהיא הגדילה את תקציב הביטחון - אך כנראה שנתניהו הגיע למסקנה שהסיכויים לקבל תוספת, או לכל הפחות את אותו הסכום, אינם גבוהים - והעדיף ללכת לקראת טראמפ. ייתכן שזה גם קשור לניסיון המר שהיה לישראל במאמצים להוריד את המכסים שטראמפ הטיל עליה.
יורם אטינגר, מומחה ליחסי ישראל-ארה"ב ומי שכיהן בתפקיד הציר בשגרירות ישראל בוושינגטון, מדגיש כי הסיוע האמריקני בגובה 3.8 מיליארד דולר בשנה מניב לאמריקנים תשואה גבוהה בהיקף חריג - וכי הוא מכפיל יצוא ותעסוקה בארה"ב. על פי אטינגר, בשנת 2018 ישראל הייתה המדינה הראשונה להשתמש ב-F-35 למשימות מבצעיות, בזמן שמומחים בארה"ב טענו שה-F-35 נועד לכישלון.
ואולם, "המעבדה הישראלית בתנאי-קרב" (יחד עם היצרנית "לוקהיד-מרטין") התגברה על תקלות קריטיות, שיפרה ביצועים ותרמה בשנת 2025 כ-40 מיליארדי דולרים יצוא, 72 מיליארד דולר תפוקה כלכלית שנתית והזמנות בצנרת של 173 מיליארד דולרים, בנוסף ל-290,000 עובדים בתהליך ייצור ה-F-35. התפוקה הכלכלית מביאה למיליארדי דולרים מהכנסות מס חברות ועובדים לאוצר של ארה"ב.
הסיוע גם חוסך לאמריקנים מיליארדי דולרים במחקר ופיתוח. "מדי יום ישראל מעבירה ליצרני המטוסים, ותריסרי מערכות לחימה נוספות בארה"ב, לקחי מבצעים, תחזוקה ותיקונים - שחוסכים לתעשיות הביטחוניות בארה"ב בין 10 ל-20 שנות מחקר ופיתוח שמשמעותם מיליארדי דולרים", הסביר אטינגר. "לדוגמה, עלות המחקר ופיתוח של F-35 היא 55 מיליארדי דולרים. תרומת ישראל לשדרוג מערכות הלחימה של ארה"ב תורמת לשדרוג התחרותיות בשוק הבינלאומי, ולהגדלת הייצוא והתעסוקה בארה"ב".
כך מרוויחה ארה"ב משיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל
חלון ראווה של מערכות לחימה אמריקניות: מלחמות ישראל ומאבקה בטרור מתעדות את העליונות של מערכות הלחימה האמריקניות בתחרות העולמית. מכת הפתיחה של ישראל באיראן ב"מלחמת 12 הימים" ביוני כללה 200 מטוסי F-35, F-16 ו-F-15, הדגישה את היתרון היחסי של מטוסי הקרב האמריקניים והביאה להגדלת הייצוא. התקיפות הללו גם חשפו את נקודות התורפה של מערכות ההגנה האווירית של רוסיה וסין, המוצבות ברחבי העולם, ובכך שינתה את מאזן הכוחות העולמי לטובת ארה"ב.
מרכז חדשנות לתורות לחימה של צבא ארה"ב: גיבוש תורות הלחימה של זרועות צבא ארה"ב (אוויר, יבשה וים) ממנף בשיטתיות את הניסיון הישראלי במלחמות ובמאבק בטרור. לדוגמה, הכוחות המיוחדים של ארה"ב (שפעלו באפגניסטן ופועלים בעיראק וסוריה) נהנים מניסיונה של ישראל בהתמודדות עם מכוניות תופת, מחבלים מתאבדים ומטעני חבלה. חיל האוויר של ארה"ב רואה בתמרונים משותפים עם חיל האוויר הישראלי במה לשיפור משמעותי של יכולות הטייס האמריקני.
מודיעין קריטי: מפקד המודיעין לשעבר של חיל האוויר האמריקני, גנרל ג'ורג' קיגן, טען שהיקף וחיוניות המודיעין שמספקת ישראל "שקול לחמישה CIA". תקציב שנתי של CIA אחד הוא כ-15 מיליארדי דולרים (תשואה של 4,00% על השקעה של 3.8 מיליארדי דולרים).
מיקום גיאו-אסטרטגי של ישראל: האדמירל אלמו זומוואלט, שהיה מפקד המבצעים של חיל הים האמריקני, והגנרל אלכסנדר הייג, שהיה מפקד כוחות נאט"ו ומזכיר המדינה, טענו שפעילותה הביטחונית של ישראל שקולה למספר נושאות מטוסים ואוגדות יבשה אמריקניות באזור קריטי לביטחון וכלכלת ארה"ב: בין הים התיכון לים סוף, האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי, ובין אירופה-אסיה-אפריקה.
אזור זה מהווה זירה של 48% מעתודות הנפט בעולם, מוקד הטרור האיסלאמי השיעי והסוני האנטי-אמריקנים, וצומת של נתיבי ספנות קריטיים בין אסיה למערב. ייצור נושאת מטוסים אחת עולה בין 10 ל-13 מיליארדי דולרים (תשואה של 340% על ההשקעה), ופריסת אוגדת יבשה אחת למזרח התיכון עולה מיליארד דולר.
ישראל מהווה את הבסיס הצבאי האמריקני הגדול בעולם שאין בו חיילים אמריקנים, וכל זאת בהשקעה שנתית של 3.8 מיליארדי דולרים, בהשוואה ל–35 מיליארדי דולרים ו-80,000 חיילים אמריקנים במערב אירופה, שאיבדה את הרצון לפעול נגד הטרור האיסלאמי.
מכפלן כוח הרתעה ייחודי עבור ארה"ב: ביוני 2025 ישראל שיתקה את מערכות ההגנה האווירית וחיל האוויר של איראן, וסללה את הדרך למתקפה אווירית של ארה"ב על מתקני גרעין באיראן ללא כל התנגדות. ב-2024 ישראל הכתה את חיזבאללה, תרמה רבות להפלת משטר אסד ואפשרה לארה"ב להפוך לגורם מרכזי בסוריה. ב-2007 ישראל השמידה את הכור הגרעיני בסוריה, וחסכה מהעולם את המחיר הנורא של מלחמת אזרחים גרעינית בסוריה. ב-1981 ישראל השמידה את הכור הגרעיני בעיראק, הצילה את בעלות הברית הערביות של וושינגטון ממלתעות סדאם חוסיין וחסכה מארה"ב מלחמת מפרץ גרעינית אפשרית ב-1991.
ב-1976 העניק "מבצע יונתן" (אנטבה) רוח גבית להחלטה על הקמת "כוח דלתא" (שביצע את הפעולה בוונצואלה נגד מדורו - א"י), ומהווה עד היום מקור השראה ליחידות הלוחמה בטרור של ארה"ב. ניצחון ישראל במלחמת יום הכיפורים ב-1973 שכנע את מצרים לעבור מהגוש הסובייטי לגוש האמריקני. ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים ב-1967 סיכל את הכתרת מצרים (בשיתוף פעולה עם ברית המועצות) למנהיגת העולם הערבי, כמו גם את הפלת כל משטרי הנפט הערביים הפרו-אמריקניים, בתקופה שבה ארה"ב הייתה תלויה בנפט המפרץ הפרסי.
בניגוד לבעלות ברית אחרות של ארה"ב, שהתייצבותן לצדה תלויה בזהות ממשלתן (שמאל או ימין), אמינות ישראל כבעלת ברית של ארה"ב מבוססת על קונצנזוס פרו-אמריקני מוצק של שמאל וימין, חילונים ודתיים. "שיתוף הפעולה בין ארה"ב לישראל מהווה רחוב דו-סטרי לתועלת הדדית, המניב את התשואה הגבוהה ביותר אי-פעם של השקעות אמריקניות", סיכם אטינגר.
