בניגוד לטענת פרופ' הוסטובסקי ברנדס ופרופ' רוזנאי במאמר שפורסם כאן, ברעיון החוקה הרזה אין הכרעה ערכית נגד הערכים הליברליים, אלא רק בעד ערכי היציבות וההסכמה הרחבה.
JPPI (המכון למדיניות העם היהודי) מקדם את המיזם "חוקה רזה לישראל" - חוקה בסיסית פרוצדוראלית שתישען על הסכמות חוצות מחנות. היא תייצב את הממשל, תחזק את אמון הציבור ברשויות, תנמיך את להבות הקיטוב החברתי ותעצור את ההתדרדרות לסף מלחמת אזרחים. מדובר ב"כללי משחק" משטריים יציבים, שלא ניתן לשנותם ברוב קואליציוני מזדמן. השריון יחסן מרפורמות חד צדדיות שעלולות לקרוע את החברה (כמו ב-2023) וגם יפחית את המוטיבציה לרפורמות כאלה, מפני שהכללים שישוריינו יהיו מקובלים על רוב הקשת הפוליטית.
החוקה תהיה "רזה" משום שלא תכלול נושאי זהות וזכויות אדם המצויים במחלוקת עמוקה. אלא שהוסטובסקי ברנדס ורוזנאי טוענים כי "שריון כללי המשחק משמעותו הכרעה ערכית שלא יעוגן עקרון השוויון... שלא תהיה הגנה חוקתית לזכויות חברתיות וכלכליות, או לחופש הביטוי וחופש הדת, ושאפשר לשכוח מתחבורה ציבורית בשבת או מנישואים אזרחיים".
הסכמה על שריון כללי משחק משטריים היא אומנם הכרעה ערכית. אך בכל הכבוד, הכותבים טועים בזיהוי הערכים הרלוונטיים להכרעה זו, וכן בראייתה כפוגעת בסיכוי לעיגונם החוקתי של ערכים נוספים בעתיד. זוהי הכרעה ערכית המקדמת, בעדיפות עליונה, את ערך היציבות של הממשל והחברה ואת ערך ההסכמה הרחבה בין המחנות הפוליטיים העיקריים. אכן, מניעת מלחמת אזרחים היא הכרעה ערכית כזו, וכמוה גם חיזוק אמון הציבור במוסדות. בנוסף, יקודמו עוד ערכים חשובים כמו הגינות ממשלית, יעילות מוסדית, וריסון ריכוזי כוח בכל רשויות השלטון.
כל ההכרעות הערכיות החיוניות הללו, שיתלוו לכינון החוקה הרזה, לא ינקטו עמדה ביחס לערכים אחרים, שהיו ושיישארו שנויים במחלוקת ציבורית עזה, בראשם ערכים ליברליים מרכזיים - שעבורי הם ציפורי נפש ממש - כמו השוויון, חופש הדת (לרבות החופש מדת), וחופש הביטוי.
הקואליציה שהעבירה את חוק היסוד ב-1992 (בהובלת הליכוד) יכלה להכניס את כל הערכים הליברליים באופן חד צדדי. אך היא העדיפה, באחריות ובממלכתיות, הסכמה רחבה שתכלול גם חלק מהמפלגות השמרניות
חשוב להזכיר: ערכים אלה לא הוכנסו ל"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" בשעתו בדיוק בשל אותה מחלוקת מבעבעת. הקואליציה שהעבירה את חוק היסוד ב-1992 (בהובלת הליכוד) יכלה להכניס את כל הערכים הליברליים באופן חד צדדי. אך היא העדיפה, באחריות ובממלכתיות, הסכמה רחבה שתכלול גם חלק מהמפלגות השמרניות. העובדה שכל ממשלות הימין מאז לא ביטלו או תיקנו את חוק היסוד (שאיננו משוריין), היא תוצאת אותה מתינות פוליטית ותבונה הסטורית.
החוקה הרזה לא תנקוט עמדה ביחס לערכים הליברליים, וכינונה גם לא יגרע מהאפשרות לעיגונם החוקתי בעתיד. בשנים הקרובות ממילא אין סיכוי להשגת הסכמה חוצת מחנות לכך. בלי הסכמה רחבה לא ניתן משפטית, ולא ראוי דמוקרטית, לכפות שריון חוקתי של ערכים שבמוקד המחלוקת מפני רוב קואליציוני רגיל. ואם אי פעם תושג ההסכמה, החוקה הרזה תאפשר שריון חוקתי שלהם ברוב המתאים שהיא עצמה תגדיר מלכתחילה - אף זאת בהסכמה רחבה.
בית המשפט העליון פירש את "כבוד האדם" ככולל את עיקרי הערכים הללו, והגן עליהם גם ברמה התת-חוקתית מאז קום המדינה. זהו סטטוס-קוו שהחוקה הרזה תשמר
בינתיים, ההגנה על הערכים הליברליים תישאר חזקה. בית המשפט העליון פירש את "כבוד האדם" ככולל את עיקרי הערכים הללו, והגן עליהם גם ברמה התת-חוקתית מאז קום המדינה. זהו סטטוס-קוו שהחוקה הרזה תשמר.
המסקנה: מי שיתנגד לחוקה הרזה לא יקדם את הערכים הליברליים, אלא רק יכריע ערכית בעד המשך הכאוס השלטוני והחברתי הקיים. זוהי תוצאה גרועה גם לשיטת הוסטובסקי ברנדס ורוזנאי, שמצדדים ב"חוק-יסוד: החקיקה שיבטיח כללי משחק ברורים".
רענן גלעדיבגופים שהקים JPPI לקידום החוקה הרזה - קבוצת המחקר והוועדה הציבורית המייעצת, מומחים מגוונים מכל חלקי החברה. בהם דמויות כמו השופט בדימ' פרופ' אליקים רובינשטיין ופרופ' ידידיה שטרן (נשיא JPPI והוגה המיזם), שהשוויון ויתר הערכים הליברליים יקרים לליבם. חזקה שלא יסכימו לפגיעה בהם.
רענן גלעדי הוא שופט בדימ', עמית בכיר ב-JPPI, מרכז הפרויקט "חוקה רזה לישראל"
