ביום שלישי הקרוב תגיע לנקודת הכרעה מערכת הבחירות הסוערת ביותר שידעה ניו יורק זה עשרות שנים. העדות לכך הגיעה כבר בהצבעה המוקדמת: בסוף השבוע הראשון שלה שיעור ההשתתפות היה גבוה פי חמישה מזה של הבחירות הקודמות ב-2021. בשער "ניו יורק פוסט" השמרני דחקו ביום שלישי האחרון בקוראים ללכת להצביע, עם כותרת ענק שבה נכתב: "שבוע אחד להציל את ניו יורק".
מחולל הדרמה הוא אדם אחד – הדמוקרט הצעיר זוהראן ממדאני, שכמוסלמי סוציאליסט ואנטי-ציוני הצליח לנפץ את כל התחזיות ולסחוף אחריו קהל עצום, למרות – ואולי דווקא בזכות – עמדותיו החריגות בנוף הפוליטי האמריקני. מולו מתמודדים מושל ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו, שרץ כעצמאי לאחר שממדאני הביס אותו במפתיע בפריימריז הדמוקרטיים, וכן קרטיס סליווה, המועמד הרפובליקני הקבוע שסיכוייו אפסיים.
12 צפייה בגלריה
הוא בא לשנות, ולא רק את ניו יורק. זוהראן ממדאני
(צילום: ANDRES KUDACKI / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
12 צפייה בגלריה
מושל ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו. איש הממסד הישן, שרוצה קאמבק אבל התקשה לאחד את מחנה אנטי-ממדאני
(צילום: John Lamparski / AFP)
בישראל אולי קשה להבין איך מרוץ לראשות עיר מצליח להצית כזו תשוקה, ואיך תפקיד שעוסק בפועל בפינוי אשפה, תאורת רחוב וגודש בכבישים הופך לנושא שמעסיק את העולם כולו. אבל ניו יורק מעולם לא הייתה "עוד עיר". היא עדיין "בירת העולם", שער הכניסה הראשי לארצות הברית, הבית של וול סטריט וברודווי, עיר שכל החלטה בה – מתוכנית דיור ועד הצהרה מדינית – מהדהדת הרחק מעבר לנהר ההדסון. התוצר המקומי שלה מוערך בכ-1.3 טריליון דולר, ובאזור המטרופוליני בכ-2.1 טריליון. אילו הייתה מדינה עצמאית, הייתה מדורגת סביב המקום העשירי בעולם, לצד איטליה וקנדה. זה מה שצריך לדעת לקראת הבחירות שמסעירות את אמריקה.
מה אכפת לי, היושב בציון, ממה שקורה בניו יורק?
כאמור, מה שקורה בניו יורק לעולם לא נשאר רק בניו יורק. למרות שראש העיר לא קובע מדיניות חוץ, הכוח שלו בעיצוב האווירה הציבורית והמדיניות המקומית עצום. השיטה האמריקנית בנויה כך שהעומד בראש מכתיב את הלך הרוח, וגם בלי להורות דבר – המערכת למטה סופגת ופועלת מעצמה ברוח הדברים. ראש עיר עוין או מתריס יכול להשפיע על השקעות, על קמפיינים חינוכיים, ועל תדמיתה של ישראל בזירה הציבורית האמריקנית.
ניו יורק, נזכיר, היא ביתה של הקהילה היהודית הגדולה בעולם – כ-1.6 מיליון תושבים יהודים – ושל הקהילה הישראלית הגדולה מחוץ לישראל. היא משמשת עבור רבים "הבית השני" של ההייטק, התרבות והיזמות הישראליים. לכמעט לכל ישראלי יש בה קרוב משפחה, דוד או דודה שמקבלים בשבילו משלוחים מאמזון. עוד לפני שבוטלה חובת הוויזה, נהרו לכאן מאות אלפי ישראלים מדי שנה – לראות את "מלך האריות" בברודווי, לעלות לתצפית באמפייר סטייט ולעשות שופינג שכבר מזמן אינו מציאה באאוטלט של ג'רזי גארדן.
העימות הסוער בבחירות: "נמצאת פה אישה שהטרדת מינית"
(צילום: מתוך X )
חברות שהוקמו בידי ישראלים בעיר ייצרו בשנת 2024 תפוקה כלכלית של כ-19.5 מיליארד דולר. כאן פועלים מרבית הארגונים היהודים והקרנות הפילנתרופיות היהודיות, כאן נחתמות העסקאות הכלכליות בין ארה"ב לישראל, וכאן, אולי יותר מכל מקום אחר, נבחנים מדי יום יחסי ישראל והתפוצות.
אז מה מונח על הכף מבחינת ישראל?
לא מעט. ממדאני, שהציב את המאבק בישראל במקום מרכזי בקמפיין, מבקש להפוך את ניו יורק לסמל של סולידריות עם הפלסטינים ולקרוא תיגר על קשריה הממוסדים עם ישראל, אך אם ייבחר כוחו בפועל יהיה מוגבל. הוא הבטיח למשל לעצור את ראש הממשלה בנימין נתניהו ברגע שידרוך על אדמת ניו יורק, לכאורה כדי לציית לצו המעצר הבינלאומי נגדו, אך מדובר בהבטחה פופוליסטית שלא תהיה לו כנראה יכולת לממש, כיוון שארה"ב לא מכירה בסמכות בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
ממדאני מבטיח להסיר השקעות עירוניות באג"ח ובחברות ישראליות ולבטל את המועצה הכלכלית ניו יורק-ישראל, שהקים ראש העיר היוצא אריק אדמס בשיתוף הנספחות הכלכלית בראשות הציר הכלכלי דאז, ענת כץ, כדי לחזק את שיתוף הפעולה בתחומי הטכנולוגיה והביטחון. הוא הבטיח לקדם יוזמה בשם "Not On Our Dime", הצעת חוק לשלול מעמד פטור ממס מעמותות ניו-יורקיות שתורמות לגופים הפועלים מעבר לקו הירוק, מהלך שעלול להשפיע בפועל כמעט על כל הארגונים היהודיים הפילנתרופיים הגדולים בארה"ב. בעיר שבה קרנות הפנסיה משקיעות כ-291 מיליון דולר בחברות ישראליות, מדובר בהצהרות בעלות משמעות כלכלית ממשית.
12 צפייה בגלריה
הפגנה פרו-פלסטינית באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. ממדאני מבטיח חרם על ישראל, וגם "לעצור את נתניהו"
(צילום: David Dee Delgado / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בנוסף, ממדאני התחייב להקל על הפגנות פרו-פלסטיניות ולעדכן את ההגדרה העירונית לאנטישמיות כך שלא תכלול אנטי-ציונות כמו בהגדרת IHRA, בנימוק שההגדרה הנוכחית "מסכנת את חופש הביטוי". אם ייבחר, ההשפעה המרכזית שתהיה לו כנראה היא על השיח הציבורי שיוכל לקדם: כשממדאני מדבר נגד הגדרת האנטישמיות של ה-IHRA או תומך בהפגנות אנטי-ציוניות, הוא מעצב שפה חדשה שמקבלת לגיטימציה ברחובות ניו יורק – ומשם ברחבי ארה"ב.
איך קרה שישראל והמלחמה בעזה השתרבבו כה עמוק בקמפיין?
עוד לפני טבח 7 באוקטובר, היחסים עם ישראל הפכו למבחן זהות פוליטי כמעט בכל מחנה בארה"ב. מאז פרוץ המלחמה התחדד הקיטוב בין הדמוקרטים לרפובליקנים בשאלה הזו, ובניו יורק שהייתה מוקד מרכזי של הפגנות נגד ישראל היא זכתה לבולטות רבה. ממדאני תקף שוב ושוב את מדיניות ישראל, תמך בשביתות הסטודנטים הפרו-פלסטיניות והגן על פעילים שנעצרו. הוא מסרב להכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, וכשנשאל על כך השיב כי היא "צריכה להתקיים כמדינה דמוקרטית עם זכויות שוות לכל". סקר של "ניו יורק טיימס" מצא כי רוב תושבי העיר תומכים בעמדותיו כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכמחצית סבורים שהוא "מציג את הגישה הטובה ביותר" לנושא. בקרב צעירים עד גיל 29, התמיכה בעמדתו מזנקת ל-66%.
אבל הנתון הזה בטח שונה בקרב יהודים, לא?
הקהילה היהודית עצמה חצויה. לפי סקרים מסוף אוקטובר, בין 20% ל-40% מהיהודים והישראלים בעיר תומכים בממדאני – בעיקר צעירים המזדהים עם מחנה השמאל הליברלי – בעוד המבוגרים יותר תומכים ברובם בקואומו. גם ארגונים יהודיים פרוגרסיביים ואנטי-ציוניים תומכים בממדאני ומממנים מודעות עבורו, בעוד ארגונים ממסדיים יותר כמו הוועד היהודי-אמריקני (AJC) והפדרציות של ניו יורק (UJA) – מזהירים מפניו.
מחזר אחרי היהודים: ממדאני בברכת "שנה טובה"
(צילום: מתוך X)
יהודים צעירים רבים רואים בממדאני אלטרנטיבה ל"פוליטיקה הישנה של פחד". הפסנתרן הישראלי שי ווזנר, לדוגמה, סיפר כי הצביע לממדאני משום שהוא "קול נחוש גם אם לא מושלם", והוסיף: "אני לא צריך שראש העיר יהיה ציוני, אני צריך שהוא ינהל עיר".
קשה להתעלם מהעובדה שהבחירות הללו הן מיקרוקוסמוס של מאבק רחב יותר במפלגה הדמוקרטית: בין מחנה המרכז הוותיק, שמזוהה עם דמויות כמו קואומו וביידן, לבין דור חדש של סוציאליסטים דמוקרטיים המוביל קו אנטי-ישראלי מובהק. ממדאני הוא סמל לדור הזה – וזה מה שהופך את הבחירות ליותר מסיפור מקומי של עיר אחת.
מה אומרים הסקרים, ומה הרוב הדרוש לניצחון?
כל הסקרים חוזים לממדאני ניצחון ברור. לפי הסקרים האחרונים שפורסמו ממדאני זוכה לבין 43% ל-51% מהקולות. יריבו המרכזי קואומו ניצב הרחק מאחוריו עם בין 26% ל-32%, וסליווה הרפובליקני מקבל בהם רק 14% עד 21%.
בניו יורק אין דרישה לניצחון ברוב מוחלט: כל מה שנדרש הוא לגרוף את מספר הקולות הגדול ביותר, גם אם מדובר בשליש בלבד. המנצח ייכנס לאחוזת גרייסי – מעונו הרשמי של ראש העיר על גדת האיסט ריבר – כבר בבוקר ה-1 בינואר 2026, לקדנציה של ארבע שנים.
מי המועמדים?
זוהראן קוואמה ממדאני, בן 34 בלבד, מתמודד מטעם המפלגה הדמוקרטית – אחרי שניצח בניגוד לכל התחזיות בפריימריז ביוני האחרון, אז עוד היה מועמד אלמוני כמעט. בכירי הממסד הדמוקרטי אמנם הסתייגו ממנו תחילה בשל עמדותיו, אבל רובם התייצבו מאחוריו בהדרגה, גם אם הסתייגו מעמדותיו נגד ישראל. אם ייבחר יהפוך לראש העיר הצעיר ביותר בתולדות ניו יורק, והמוסלמי הראשון בתפקיד.
ממדאני נולד באוגנדה להורים הודים מוסלמים: אביו הוא פרופ' מחמוד ממדאני, שמלמד כיום באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ואמו היא הקולנוענית עטורת הפרסים מירה נאיר. בגיל 7 עבר עמם לארה"ב, וגדל בהארלם ובוושינגטון הייטס, למד בבתי ספר יוקרתיים והקים את סניף "סטודנטים למען צדק בפלסטין" בקמפוס של בודואין קולג'. ממדאני הודה כי הושפע רבות מהוריו ומהשיח הפוליטי בבית, ואף עזר לכתוב את מאמריו של אביו, חוקר בולט בתחום הקולוניאליזם ומבקר חריף של ישראל באקדמיה האמריקנית. אמו סירבה לאורך השנים להקרין את סרטיה בפסטיבלים ישראליים.
לפני כניסתו לפוליטיקה ניסה את מזלו כראפר בשם Mr. Cardamom (על שם התבלין האהוב עליו, הל), עבד כמדריך נוער בסיכון והתמחה על סטים של סרטיה של אמו. ב-2020 נבחר לאסיפה המדינתית של ניו יורק (הקונגרס המקומי) מטעם קווינס, והפך במהרה לאחד המחוקקים הבולטים שם מטעם השמאל הפרוגרסיבי. הוא מהבודדים בפוליטיקה האמריקנית שמעזים להגדיר את עצמם בגלוי כ"סוציאליסטים" – מונח שנחשב שם עד היום כמעט טאבו – ומזוהה כגרסה הגברית של חברת הקונגרס אלכסנדרייה אוקסיו-קורטז או כברני סנדרס הצעיר. שניהם התגייסו למענו בקמפיין.
כמחוקק מקומי בניו יורק קידם ממדאני הצעות חוק להקפאת שכר דירה לארבע שנים, לסבסוד התחבורה הציבורית, לחינוך חינם בגנים ובמכללות ציבוריות. במקביל, כתומך מוצהר בתנועת החרם על ישראל (BDS), יזם ניסיונות חקיקה כושלים נגדה ואף נעצר ימים ספורים לאחר טבח 7 באוקטובר, בהפגנה מחוץ לביתו של הסנאטור היהודי-דמוקרטי צ'אק שומר, כשקרא לו "שותף לרצח עם".
היריב המרכזי שלו הוא אנדרו קואומו בן ה-67. קואומו, איש המפלגה הדמוקרטית, הובס על ידי ממדאני בפריימריז הדמוקרטיים ובחר להמשיך להתמודד במרוץ כמועמד עצמאי, תחת הסיסמה "להחזיר את השפיות לניו יורק".
קואומו כיהן מושל ניו יורק במשך עשור, עד 2021, והוא בנו של המושל המנוח מריו קואומו. הוא התפטר מהתפקיד בעקבות טענות שהטריד 11 נשים – טענות שהכחיש ושלא הבשילו לכתב אישום – וכעת מקווה לעשות קאמבק. בתקופת הקורונה נחשב לגיבור בזכות תדרוכיו היומיים לציבור, אך מעמדו התרסק כשנחשף שממשלו הסתיר נתונים על מקרי מוות בבתי אבות. דו"ח רשמי תיאר בלשכתו אווירה "רעילה ומפוחדת" של נאמנות עיוורת ונקמנות כלפי עובדים.
בעיני רבים קואומו מייצג את הפוליטיקה הישנה והממסדית של העיר, ונהנה מתמיכתם של מיליארדרים כמו מייקל בלומברג, ביל אקמן, רון לאודר וקהילות יהודיות ממוסדות. קואומו הוא תומך מובהק של ישראל, ואמר שאם ייבחר יבקר בה עוד לפני ההצבעה, אם כי בצל הסחף נגדה בדעת הקהל הסתייג לאחרונה מהתמיכה שהביע בראש הממשלה נתניהו: אשתקד, למשל, הוא הציע להצטרף לצוות ההגנה המשפטי של נתניהו, בעקבות צו המעצר שהוציא נגדו בית הדין האג. קואומו מציב את המאבק באנטישמיות כחלק מרכזי מהמצע שלו.
המועמד השלישי הוא קרטיס סליווה בן ה-71, מייסד ארגון השמירה האזרחי האהוב על תושבי העיר "Guardian Angels" ופרשן רדיו ותיק, שמייצג את המחנה הרפובליקני הזעיר בעיר שצבועה כחול עמוק. סליווה, שוויתר על הכומתה האדומה המזוהה איתו מארגון השמירה "כדי להיראות ראוי יותר ללשכת ראש העיר", מסרב לפרוש מהמרוץ למרות לחצים כבדים – מהבוסים בתחנת הרדיו שלו, ממפלגתו, ואף מהנשיא בבית הלבן. בינו לבין טראמפ שוררת יריבות ותיקה (טראמפ לעג לחיבתו לחתולים ולמראהו – "לא בדיוק חומר לפריים טיים"), אך סליווה נהנה מסימפטיה בקרב הבייס הרפובליקני בעיר. "זכיתי ביושר בזכות לעמוד על הבמה הזאת ולהתמודד", הצהיר בעימות בחירות. "אפרוש רק אם משאית תדרוס אותי ותהפוך אותי לבליטה בכביש".
למרות שאין לסליווה סיכוי לנצח, הוא "גוזל" כ-15% מהקולות, בעיקר מצביעים לבנים ותיקים ועובדי ציבור מאוכזבים – מה שמקשה על קואומו לאחד את מחנה "האנטי-ממדאני".
למה כולם מדברים על ממדאני?
כי הוא תופעה. בתוך חודשים בודדים הפך מחבר אסיפה מדינתית אלמוני לכוכב פוליטי שממלא כיכרות, מסכים ופידים. קמפיין הרשת שלו נראה כמו שילוב של מערכוני "ארץ נהדרת", סאטירה פוליטית וטרנד טיקטוק, עם סיסמאות של צדק חברתי ושפה ישירה לצעירים. 90 אלף מתנדבים רשומים בקמפיין, מתוכם כ-40 אלף שהצטרפו אחרי הפריימריז. בסופי שבוע אפשר לראות ברחובות ברוקלין ובאסטוריה, שכונת מגוריו, אלפי פעילים מחלקים פלאיירים, מזמזמים שירים שנכתבו בהשראתו ומצלמים סרטוני תמיכה.
12 צפייה בגלריה
ממדאני בעצרת תמיכה עם אלכסנדרייה אוקסיו-קורטז וברני סנדרס, בכירי המחנה הפרוגרסיבי שהתייצבו לצדו
(צילום: REUTERS/Eduardo Munoz)
ממדאני מציג את עצמו כמי שמאתגר את האליטות הכלכליות והפוליטיות, אך יריביו טוענים שהוא דמגוג חסר ניסיון, "נפו-בייבי", שמדקלם סיסמאות בלי להבין את מורכבות הניהול של עיר בסדר גודל כזה. בעימותים הטלוויזיוניים התחמק משאלות מקצועיות, ולעיתים הסתפק בתשובה חוזרת כי "לא גיבש דעה" בסוגיות ליבה שעל פתק ההצבעה. הסקרים נותנים לו כאמור יתרון יציב, אך ברובם הוא לא חוצה את רף ה-50% – מה שמעיד כי רוב תושבי העיר עדיין לא בטוחים שהם רוצים לראותו בלשכת ראש העיר.
איזה סוג של ראש עיר צפוי להיות ממדאני אם ינצח?
כנראה מתון יותר מכפי שנדמה. מאז ניצחונו בפריימריז הוא מנהל קמפיין "התמתנות" זהיר, בעצת ברק אובמה וראש העיר המוסלמי של לונדון סאדיק חאן. הוא פונה אישית ליריביו הפוליטיים, נפגש עם מנהיגים עסקיים וראשי הקהילה היהודית, שולח מכתבים ביידיש ומאחל שנה טובה בעברית.
ממדאני מבטיח להתמקד כראש עיר ביוקר המחיה שם: להקפיא את שכר הדירה, לסבסד תחבורה ציבורית וחינוך, להעלות מיסים על עשירים ולנהל מדיניות סביבתית שאפתנית הכוללת איסור שימוש בגז בבניינים חדשים, מעבר מלא לחשמל עד 2035 ומס פחמן עירוני על תאגידים.
איך האנטישמיות הפכה לסוגיה מרכזית?
עוד לפני המלחמה נרשמה עלייה עקבית באירועי שנאה בעיר – רובם נגד יהודים – אך בסוף 2025 דווח לראשונה דווקא על ירידה של 26% בתקריות. אף על פי כן, הזיכרון הציבורי מההפגנות הפרו-פלסטיניות בקמפוסים, שבמהלכן דווח לא אחת על התנכלויות לסטודנטים יהודים או ישראלים, והאירועים האלימים ברחובות – עדיין חי ובועט. קואומו מתאר את ממדאני, שתומך במפגינים האנטי-ישראליים, כ"סכנה ליהודים" ומבטיח "להחזיר את ניו יורק להיות עיר של ביטחון לכל אזרחיה".
12 צפייה בגלריה
יריבו מתאר אותו כ"סכנה ליהודים", תומכיו: "זה קמפיין געוואלד פוליטי". ממדאני
(צילום: REUTERS/Eduardo Munoz)
ממדאני, מנגד, טוען שהוא מואשם בשנאת יהודים רק בגלל היותו מוסלמי, ושאנטישמיות לא תיפטר רק באמצעות משטרה אלא בחינוך, בשיח ובשוויון. הוא הציג יוזמה להגדיל פי שמונה את תקציב התוכניות לחינוך נגד שנאה, לצד חיזוק תשתיות בבתי כנסת ובמוסדות קהילה. תומכיו מזכירים כי סביבו כוורת יועצים יהודים, בהם גם בראד לנדר, החשב הכללי של העיר, וחבר הקונגרס ג'רי נדלר, שכרתו איתו ברית פוליטית. בעיני תומכיו, ההאשמות באנטישמיות הן "קמפיין געוואלד" פוליטי.
מי זאת ג'סיקה טיש ואיך היא קשורה?
טיש בת ה-44, מפכ"לית משטרת ניו יורק ובת למשפחת טיש – אחת השושלות היהודיות הבולטות והעשירות בארצות הברית – הפכה לדמות מפתח במערכת הבחירות. ממדאני, שבעבר קרא לקצץ בתקציב המשטרה, הפתיע כשאמר בעימות האחרון כי ישאיר אותה בתפקידה אם ייבחר. ההצהרה הזו, שנשמעה כמסר מרגיע לבוחרים היהודים, פורשה גם כניסיון לאותת מתינות ולהתקרב לממסד העירוני.
טיש, יהודייה שומרת מסורת ובוגרת הרווארד, נחשבת לדמות מוערכת בקהילה היהודית בזכות עמדתה התקיפה נגד אנטישמיות וניסיונה במאבק בפשיעה. בטקס כניסתה לתפקיד ענדה מגן דוד ואמרה כי "הזהות היהודית שלי איננה תפקיד שאפשר להוריד ולשים, היא מי שאני". באירוע של הליגה נגד השמצה השנה אמרה כי "העיר שלנו לא תחזור לאחור, לא במשמרת שלי".
12 צפייה בגלריה
יהודייה שומרת מסורת בראש משטרת ניו יורק. ג'סיקה טיש, שהפכה לדמות מפתח בבחירות
(צילום: עיריית ניו יורק)
משפחת טיש, שמחזיקה בהון מוערך של כ-10 מיליארד דולר, היא בין התורמות הגדולות לפדרציות יהודיות ולמוסדות ישראליים, וגם תרמה כ-1.2 מיליון דולר לקואומו בבחירות הנוכחיות. קואומו וגם ממדאני כאמור הצהירו כי ישמחו להשאירה בתפקיד אם ייבחרו.
כמה כוח באמת יש לראש עיר ניו יורק?
פחות ממה שנהוג לחשוב. אף שראש העיר שולט בתקציב עתק של כ-116 מיליארד דולר – כמעט כמו זה של מדינת ישראל – סמכויותיו כפופות לממשל המדינתי באלבני. הוא אינו רשאי להעלות מסים, לגייס הלוואות החורגות ממסגרת התקציב, או לשנות את מדיניות התחבורה הציבורית ללא אישור המדינה. גם העלאות המס שמציע ממדאני – תוספת של 2% למס הכנסה מעל מיליון דולר והעלאת מס החברות ל-11.5% – אינן בסמכותו, ודורשות את אישור בית המחוקקים ואת חתימת המושלת הדמוקרטית קת׳י הוקול, שאמנם תומכת בממדאני אבל כבר הודיעה כי תתנגד לכך.
לצד זאת, יש תחומים שבהם כוחו של ראש העיר כמעט בלתי מוגבל: משטרה, חינוך, דיור ציבורי ובריאות עירונית. משטרת ניו יורק היא הגדולה בעולם, עם כ-36 אלף שוטרים ותקציב העולה על 11 מיליארד דולר. ראש העיר ממנה את המפכ"ל, מגדיר את מדיניות האכיפה, קובע סדרי עדיפויות ויכול להורות אם לפנות הפגנות בקמפוסים או להימנע מכך. זו גם הסיבה שמדיניותו של ממדאני מעוררת עניין מיוחד: הוא התחייב לקצץ בשעות הנוספות לשוטרים, לפרק את היחידה המפזרת הפגנות, ולהעביר חלק ממשימות החירום לצוותי בריאות הנפש. קואומו וסליווה, לעומתו, מבטיחים להגדיל את מצבת השוטרים ולהחזיר את מדיניות "אפס סובלנות".
מה לגבי דיור, תחבורה ויוקר המחיה?
אלו סוגיות הבחירות המרכזיות. ניו יורק סובלת ממחסור היסטורי בדירות ומעלייה שנתית של כ-3% בשכר הדירה, עם שיעור דירות פנויות הנמוך ביותר זה 60 שנה. לפי התחזיות, עד שנת 2030, תידרש העיר להוסיף כחצי מיליון יחידות דיור חדשות רק כדי לעמוד בביקוש.
12 צפייה בגלריה
ממדאני מבטיח לניו יורקרים תחבורה ציבורית בחינם, אבל כוחו מוגבל
(צילום: Editorial credit: Flystock / Shutterstock.com)
ממדאני מבטיח להקפיא את שכר דירה לארבע שנים עבור יותר משני מיליון תושבים בדיור מפוקח – תוכנית שעשויה להיתקל בהתנגדות משפטית אך זוכה לאהדה ציבורית עצומה. הוא גם מתכנן לגייס 70 מיליארד דולר באג"ח עירוניות לבניית דיור ציבורי, אך הסכום חורג בכ-30 מיליארד ממגבלת החוב העירונית וטעון את אישור המדינה, כך שספק אם יתממש. קואומו מציע פרויקטים משותפים עם הסקטור הפרטי (PPP), בעוד סליווה מתנגד לבנייה צפופה ומעדיף להשיב לשוק אלפי דירות ריקות.
גם בתחום התחבורה, כוחו של ראש העיר מוגבל. רשות התחבורה המטרופולינית (MTA), שמנהלת את הסאבווי והאוטובוסים, כפופה למדינה, ולראש העיר השפעה על ארבעה בלבד מתוך 23 חבריה. ממדאני מבטיח להפוך את הנסיעה באוטובוסים לחינמית – אך ב-MTA הדגישו כי אין לו סמכות לכך, והזהירו מפגיעה באיכות השירות. לפי נתוני הרשות, כ-44% מהנוסעים ממילא "מתפלחים" ואינם משלמים על הנסיעה.
הנסיעה ברכבת התחתית חזרה לכ-70% מהיקף הנוסעים שלפני הקורונה, אך ויכוח חריף ניטש סביב "מס הגודש" החדש במרכז מנהטן: סליווה, כמו ממשל טראמפ, דורש לבטלו ("הורג את העסקים הקטנים"), קואומו תומך בהמשך אך מציע הקלות לתושבי החוץ, וממדאני תומך גם הוא – כחלק מתוכנית למימון ציבורי רחב יותר לרכבות ולנסיעות חינם לנוער.
ומה עם הגירה ומהגרים?
זו אחת הסוגיות הנפיצות במערכת הבחירות. ניו יורק מטפלת כיום בכ-32 אלף מהגרים חדשים, ומאז 2022 טיפלה בלמעלה מ-239 אלף בקשות מקלט – אתגר תקציבי ותפעולי חסר תקדים. מקלטים מאולתרים בבתי מלון, עומס במערכות החינוך, הבריאות והרווחה, ועלות שנתית שמוערכת ביותר משני מיליארד דולר. ממדאני תומך בהמשך מדיניות "עיר המקלט" שמונעת שיתוף פעולה בין רשויות ההגירה הפדרליות למשטרה, ומבקש להעניק ייצוג משפטי חינם לכל מי שעומד בפני גירוש. לדבריו "מהגרי העבודה הם הלב הפועם של העיר הזאת", והוא מבקש להעניק להם גישה מלאה לשירותים עירוניים.
12 צפייה בגלריה
פשיטה נגד מהגרים בניו יורק. תהיה "עיר מקלט" מול מבצע הגירוש של טראמפ?
(צילום: מעמוד ה-X של השרה לביטחון המולדת בארה"ב קריסטי נואם)
סליווה, לעומתו, דורש משאל עם שיכריע אם להמשיך במדיניות ההגנה על מהגרים, וקואומו מציג קו ביניים: מתנגד למדיניות ההפרדה והגירוש ההמוני של טראמפ, אך גם מותח ביקורת על "הכאוס שיצרו מדיניות המקלטים המקומיות". הוא תומך בהידוק שיתוף הפעולה עם הממשל ובקביעת מכסות הגירה מאוזנות, כדי למנוע, לדבריו, "משבר עירוני שמקורו בכשל לאומי".
מה תפקידו של טראמפ בבחירות?
רוחו של הנשיא מרחפת מעל המירוץ כמו ענן נמוך מעל קו הרקיע של מידטאון. הנשיא, שהינו יליד קווינס, לא מפסיק להתערב במה שהוא מכנה "הקרב על העיר האדירה ביותר באומה שלנו". הוא הבטיח שלא ייתן לה "ליפול לידיים של הקומוניסט הקטן שלי", כפי שהוא מכנה את ממדאני. גם את יריביו, קואומו וסליווה, לא חסך מלשונו: "לוזרים", "כושלים" ו"אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם המשוגע הרדיקלי שונא היהודים הזה שרוצה להשתלט על ניו יורק".
12 צפייה בגלריה
טראמפ. מכנה את ממדאני "קומוניסט קטן" ומאיים לשלול תקציבי סיוע
(צילום: REUTERS/Kevin Lamarque)
לאחרונה הורה טראמפ להקפיא 18 מיליארד דולר שיועדו לפרויקטי תשתית בעיר, בטענה שהם "מנוהלים בידי גורמים פרו-DEI רדיקליים" (כוונתו לתוכניות "גיוון והכלה" שנגדן מנהל טראמפ מלחמת חורמה). ממשלו אף ניסה לבטל את תוכנית מס הגודש ולבחון מחדש תקציבי ביטחון עירוניים. טראמפ הבהיר כי אם ממדאני ייבחר, יישקל קיצוץ נוסף במימון הפדרלי לעיר.
שלושת המועמדים נאלצים לצעוד בין הטיפות: סליווה, כמצופה, תומך במפלגה הרפובליקנית שלו ואומר שהעיר צריכה "להסתדר עם טראמפ במקום להילחם בו"; קואומו מבטיח לשמור על יחסים תקינים אך "לא להתכופף"; וממדאני מדגיש כי לא ינהל "מדיניות של פחד", אך גם לא ייכנע, לדבריו, ל"בריונות פוליטית מוושינגטון". קואומו הבטיח לו: "טראמפ יפיל אותך על הטוכעס".
ומה קרה לראש העיר המכהן, "יקיר הקהילה היהודית"?
אריק אדמס, שנבחר ב-2021 וטיפח תדמית כידיד מובהק של ישראל, נאלץ לפרוש מהמרוץ בסוף ספטמבר בעקבות שורת חקירות על גיוס תרומות לא חוקיות והטבות, בהן שדרוגי טיסות בחברת טורקיש איירלינס. הפרשות ערערו את אמינותו ופגעו אנושות ביכולתו לגייס כספים. עם פרישתו, הביע תמיכה בקואומו – אך רבים מתומכיו הצעירים, בעיקר מהקהילות השחורה וההיספנית, עברו דווקא לממדאני. למרות התדמית הפרו-ישראלית שלו, קשריו המתהדקים עם הנשיא טראמפ – כולל החנינה בפועל שקיבל ממנו – יצרו לו דימוי של פוליטיקאי מתנדנד בין מחנות.
למה לצפות בבוקר של ה-5 בנובמבר?
אם הסקרים יתממשו, ניו יורק תתעורר כבר בבוקר שלמחרת יום הבחירות עם ראש עיר צעיר, מוסלמי, אנטי-ציוני מוצהר – ואהוד על דור חדש שמאס בפוליטיקה הישנה. עבור ישראלים ויהודים בעיר זו תהיה תקופה של הסתגלות, ואולי גם של שיח מחודש על זהות, נאמנות ומשמעות הקשר לישראל. או כפי שסיכם דרור, ישראלי מברוקלין: "אני לא חושש מממדאני, אני חושש ממה שגרם לו להיבחר. כי אם עיר כמו ניו יורק מעדיפה את הסמל על הניסיון, זה אומר משהו גם עלינו".
