הודעת הפסקת האש בלבנון, התמקמות כוחות צה”ל ב"רצועת הביטחון החדשה", הקו הצהוב הלבנוני, והדיון שניצת בעקבותיה, האם זו הידרדרות ביטחונית או דווקא הזדמנות, היו עבור רבים מאיתנו סוג של דה ז'ה וו לימי רצועת הביטחון.
נדמה שלא היה בצה"ל שלט שמזוהה יותר עם הלחימה בלבנון מזה שהיה תלוי כמעט בכל מוצב בעומק לבנון: "המטרה: הגנה על יישובי הצפון".
אני זוכר כמפקד פלוגה באמצע שנות התשעים את האמונה החזקה שהאמנו, אני ולוחמיי, לפני מבצע "נושק קו אדום" בגזרה המערבית ליד העיירה רשף: שעות של הליכה בסבך ומארבים מקפיאים של 48 שעות נחשבו להגנה הטובה ביותר על שתולה וזרעית, שאורותיהן נצצו הרחק מאחורינו.
רבים טענו אז, ואף שכנעו, שכוחות צה"ל טבעו בבוץ הלבנוני ועסקו בעיקר בהגנה על עצמם מפני מטענים וירי נ"ט. היו שטענו שכל כוונתו של חיזבאללה היא רק להסיר את "הכיבוש", ושאם ישראל תיסוג, לא תהיה עוד כוונה ולא יהיה באמת איום על יישובי הצפון.
המציאות שוב טפחה על פנינו
חיזבאללה בנה תוכנית לכיבוש הגליל, והקים מערך חסר תקדים עם יכולות אדירות לפגיעה ביישובי הצפון ובעורף מדינת ישראל. הוא הרחיק עשרות אלפי אזרחים מהצפון ועדיין משבש את החיים באזור. יש אכזבה מובנת בקרב רבים מתושבי הצפון, שציפו שהמערכה הנוכחית, העוצמתית והמחירים ששילמו, יביאו לשינוי אמיתי וליציבות ביטחונית ארוכת שנים. דבר שטרם קרה.
הפסקת האש היא גם הישג עבור חיזבאללה ואיראן, שהצליחו לשמר את הקשר בין שתי הזירות ואת המחויבות לפרוקסי הנאמן, שעל אף מצבו הקשה פתח בהתקפה על ישראל עם ההתנקשות במנהיג איראן, חמינאי. צעד שנתפס כפזיז, אך התברר כמהלך מחושב שנועד לשנות את הסטטוס קוו הקשה שנכפה עליו, כשישראל ממשיכה לתקוף אותו בכל שטח לבנון גם לאחר הפסקת האש.
אולם, אסור לטעות בתמונת המצב: בשנתיים האחרונות צה"ל פגע קשה מאוד בחיזבאללה והקטין דרמטית את האיום על הצפון. למרות הניסיון של הארגון להציג תדמית של ניצחון, מדובר בארגון חבול ומוכה כפי שלא היה מעולם. הוא עדיין מחזיק יכולות משמעותיות, אבל הפער בין הדימוי שהוא משדר למצבו האמיתי גדול מאוד.
לצד ההישג של חיזבאללה, ולמרות העובדה שהצליח לשמר את יכולת הירי לעבר ישראל עד הדקות האחרונות שלפני הפסקת האש שנכפתה, יש כאן גם הזדמנות אמיתית לשיפור ההגנה על יישובי הצפון ולביצוע צעד משמעותי נוסף בדרך להחלשת חיזבאללה ואף לפירוקו.
לכן אזור החיץ החדש הוא צעד נכון. אבל צריך להיזהר מלהתאהב בו או לקרוא לו “רצועת ביטחון”. זהו אזור חיץ מפורז, שנועד בעיקר להרחיק איום של חדירה קרקעית וירי נ"ט, לשפר את ההגנה על יישובי הצפון ולאפשר לצה"ל לפעול בעומק לבנון. הוא גם קלף מיקוח משמעותי לכל הסדר עתידי.
הוא לא יביא ביטחון מלא
למרות הקונצנזוס סביב הצורך בו, הוא לא יביא ביטחון מלא. כטב"מים, רקטות וירי תלול מסלול ימשיכו להגיע גם מצפון לליטני. ככל שהשהות בו תתארך, גם החסרונות ילכו ויגדלו.
לכן הוויכוח האמיתי אינו אם להחזיק בעוד גבעה או בעוד כפר. השאלה המרכזית היא מהו היעד האסטרטגי של ישראל.
והיעד הזה חייב להיות ברור: פירוק הזרוע הצבאית של חיזבאללה.
לא החלשה זמנית, לא הרחקה של כמה קילומטרים מהגבול ולא עוד סבב שבסופו נחזור ל”שקט ייענה בשקט”. חיזבאללה צריך לאבד את היכולת הצבאית שלו לאיים על מדינת ישראל ועל יישובי הצפון.
ועדיין, חשוב להישאר מפוכחים: זה לא יעד שניתן להשיג במבצע אחד. פירוק חיזבאללה הוא מערכה ארוכה של שנים. היא חייבת לשלב לחץ צבאי מתמשך עם מערכה מדינית, פגיעה במערכים שלו בביירות ובעומק לבנון, פגיעה בקווי האספקה מאיראן דרך סוריה, בידוד מדיני, סנקציות כלכליות וניסיון לנתק אותו מהאינטרסים של מדינת לבנון.
פירוק חיזבאללה הוא מערכה ארוכה של שנים. היא חייבת לשלב לחץ צבאי מתמשך עם מערכה מדינית, פגיעה במערכים שלו בביירות ובעומק לבנון, פגיעה בקווי האספקה מאיראן דרך סוריה, בידוד מדיני, סנקציות כלכליות וניסיון לנתק אותו מהאינטרסים של מדינת לבנון
כאן טמונה ההזדמנות הגדולה ביותר שנוצרה כעת. עצם פתיחת המשא ומתן הישיר בין ישראל ללבנון היא מכה קשה לחיזבאללה. הארגון, שעד לא מזמן אישר כל מכולה בנמל ביירות וכל מטוס אזרחי שנחת בשדה התעופה, רואה לפתע את מדינת לבנון מתנערת ממנו ומנהלת שיח ישיר עם ישראל.
עצם הבקשות, כמעט על סף התחינות, של לבנון להגיע להסדר עם ישראל הן תוצאה ישירה של הישגי צה”ל והפגיעה הקשה בחיזבאללה. כך נוצרה האפשרות לשיח ישיר.
חיזבאללה הוא לא רק זרוע צבאית. הוא גם ארגון חברתי ופוליטי שבמשך שנים בנה לעצמו תדמית של “מגן לבנון”. לכן, כדי לפרק אותו, צריך גם לבודד אותו בזירה הפנים לבנונית ולנצל את המומנטום של רבים בלבנון הרואים בו, היום יותר מתמיד, גם לאור כמיליון הפליטים וההרס העצום בדרום לבנון, “מחריב לבנון”.
מעורבות אמריקאית עמוקה יותר בהסדר היא הזדמנות עבור ישראל. במקום לחזור למודל הכושל של יוניפי”ל, עם חיילים אינדונזים ונפאלים ועם צרפת כמתווכת ראשית, צריך לבנות מנגנון אחר, כזה שיישען על מעורבות אמריקאית, על אינטרס לבנוני מובהק להיחלשות חיזבאללה ועל חופש פעולה ישראלי מלא אם הארגון ינסה להשתקם.
וזה אולי העיקרון החשוב ביותר: הפסקת האש אינה בהכרח הפסקת הלחימה. גם אחרי הפסקת האש בנובמבר 2024 ישראל המשיכה לתקוף בכל רחבי לבנון כאשר זיהתה ניסיונות שיקום והתעצמות. גם בעזה ישראל חזרה להילחם, למרות התחזיות שהפסקת אש במעורבות אמריקאית תסיים את המלחמה לצמיתות. ישראל חייבת לשמר לעצמה את העיקרון שלפיו צה"ל ימשיך ליזום, לפעול ולתקוף בכל מקום בלבנון שבו יתגלו ניסיונות שיקום, הברחה או בניין כוח של חיזבאללה.
אשר בן לולוישראל לא צריכה לבחור בין הסדר לבין כוח. במקרה הלבנוני, רק כוח יאפשר הסדר, ורק הסדר שיישען על כוח יחזיק מעמד.
כן למו”מ עם מדינת לבנון. הסכם שלום הוא הישג בכל קנה מידה מדיני וביטחוני, אבל הסכם כזה חסר כל ערך אם לא ייווצר מנגנון אמיתי שבו צבא לבנון, ששולט בפועל בדרום לבנון, מפרק את חיזבאללה. במקביל, אסור לישראל למהר ולסגת מאזור החיץ או לאפשר לתושבי דרום לבנון לחזור לקווי המגע. זהו קלף המיקוח הביטחוני המרכזי של ישראל. רק כאשר יוכח מעבר לכל ספק שחיזבאללה אינו נוכח עוד בדרום לבנון, ושלא קיימת אפשרות ממשית לשיקום כוחו באזור, יהיה נכון לשקול נסיגה. אם זה לא יקרה, ישראל חייבת להמשיך לעשות את מה שהיא עושה בשנתיים האחרונות, לפעול בעצמה באופן יזום, מבוסס תחבולה ומודיעין, ולפגוע בחיזבאללה בכל מקום ובכל זמן. מדינת ישראל חייבת להבטיח ביטחון מלא ליישובי הצפון, המבוסס על העיקרון שלפיו בין האיומים לבין התושבים יחצצו תמיד לוחמי צה״ל.
אשר בן לולו הוא תא"ל (במיל'), לשעבר מפקד חטיבה בגבול לבנון וראש מטה פיקוד צפון, וכיום מנכ"ל חברת "אשבל" לניהול פרויקטים אסטרטגיים
