נשיא לבנון, ג'וזף עאון הוא המנהיג הערבי היחיד (לפי שעה, לפחות) שפרסם גינוי חריף למתקפת הטרור בחוף בונדי, סידני, אוסטרליה. "הזכות לחיים הינה ערך עליון" כתב עאון, המכהן במקביל כמפקד הבכיר של צבא לבנון ומלווה מארמון הנשיאות של בעבדה את מאמצי הצבא הלבנוני נגד חיזבאללה. הנשיא עאון גם קרא לקהילה הבינלאומית "להעניק טיפול שורש אמתי ויסודי לסיבות לטרור, ולמבצעיו". לבנון, הוסיף מיד, נלחמת בקיצוניות ומתנגדת לטרור. בחיזבאללה קלטו את הרמז השקוף מדי.
אלא שנשיא לבנון הוא חריג. מלכים, נשיאים וראשי ממשלות בעולם הערבי אמנם שומרים על שתיקה אבל מקפידים לעקוב. מי יבטיח שאירוע מהסוג הזה, לא יתרחש במדינותיהם? נכון, חשוב להזכיר, אין היום תיירים ישראלים במדינות ערב, להוציא את מרוקו ואיחוד הנסיכויות. אבל העיניים חייבות להישאר פקוחות- יהודים באים ונכנסים בדרכונים זרים לכל אחת ממדינות העולם הערבי. אפילו איראן, עד כמה שיישמע מוזר, פרסמה גינוי תקיף לפיגוע באוסטרליה. אבל אף גורם רשמי לא אמר מילה. כמובן, בהודעה מטהראן לא ניזכרה זהותם של הקורבנות היהודים והישראלים, מה בכל זאת רצה המנהיג חמינאי? טהראן שואפת להפגין אהדה לממשלת אוסטרליה לשמור על קשרים.
בעוד המנהיגים הערבים שותקים, כלי התקשורת - עשרות ערוצי טלוויזיה מובלים בידי אלג'זירה הקטארי ואל ערביה הסעודי - מלאים פרטים על נסיבות האירוע המתועב. אלג'זירה העוינת את ישראל בדרך כלל, יצאה הפעם מגדרה. חמישה כתבים דיווחו מסביב לשעון , תפסו את הוריו של "הגיבור", אחמד אל-אחמד, ואלערביה, ביחד עם ערוץ הבית אלחדת" , בעקבותיהם.
צפיתי בחלק גדול מהשידורים. הרושם המידי, בעיניים ישראליות, שפחד אמיתי תקף את מנגנוני הביטחון בכל אחת ממדינות העולם הערבי. מי יוכל לערוב או להתחייב שפיגוע נגד "יעדים יהודיים" שנמצאים ב-20 מדינות העולם הערבי, לא יתרחש בקרוב? נשיא סוריה, אחמד שארע אמנם שותק, אבל סביבתו רוחשת פעילות כשכסאו לא יציב והוא שולט במחצית שטחה של סוריה הגדולה.
לא מתביישות להושיט יד
אני זוכרת פיגועים קודמים נגד ישראלים ויהודים. אף פעם לא מצאתי הזדהות זריזה וחזקה כל כך בתקשורת הערבית, בקרב אינטלקטואלים ערבים ודוברי משרדי החוץ, שמתריעים, כל אחד במדינתו, על סכנת הטרור. כאילו מדינות בעולם הערבי התעוררו בבת אחת לצלצולי הטרור. לא לשכוח: רצח יהודים עלול לחבל במענקי הסיוע האמריקני למדינות הנזקקות בעולם הערבי. קחו את לבנון, סוריה, מצרים וירדן – מדינות שיושבות על סף העוני ולא מתביישות להושיט יד לקרנות סיוע אמריקניות. הנשיא טרמפ, בחמת זעם, עלול לטרפד או לעצור את הכספים.
בתקשורת הערבית הכתובה והאלקטרונית לא מתעסקים רבות בסיפורם המחריד של האב ובנו, סאג'ד בן 50 ונאפיז כרם בן ה-24 שיצאו לפני 3 שבועות מפקיסטן, עצרו בפיליפינים, ונחתו באוסטרליה ב-28 בנובמבר. מנגנוני מודיעין בודקים האם קיבלו הנחיות במנילה, היכן הטמינו עבורם את כלי הנשק, ומי נתן את ההוראה.
במכונית שחנתה סמוך לחוף הים של בונדי נמצאו 2 דגלי דאעש. בחיפוש בבית מגוריו של האב נחשף מאגר כלי נשק. זה מקרה נדיר שבו האב והבן יוצאים ביחד לבצע פיגוע רצחני. הניסיון השחור מלמד, כי לא מגייסים בני משפחה. המקרה של אב שמצרף אליו את בנו, בידיעה ששניהם עלולים למצוא את מותם או להיעצר, נדיר מאוד.
השאלה המרתקת לא פחות, מי הבטיח פיצוי כספי? מי שילם עבור כרטיסי הטיסה? האם, במקביל, גויסו טרוריסטים נוספים? איפה התבצעו אימוני ההפעלה? מי הצביע על חוף בונדי כעל יעד "מיוחד" לפיגוע? מי הדריך את האב והבן מפקיסטאן להגיע דווקא לנקודה הזאת, וידע שיהיו בה יהודים שיציינו הדלקת נר ראשון של חנוכה?
סמדר פרי צילום: יריב כץכל אלה שאלות שיתפצחו בימים הקרובים. אפשר בהחלט לקבוע שהעולם הערבי התעורר בזינוק. אבל בלי אשליות: זה לא שהעולם הערבי התאהב בבת אחת בישראל. החשבונות הישנים לא נמחקו. נתניהו נשאר נתניהו, ובעולם הערבי מלגלגים על ההערה שבה יצא לשבח את "המציל היהודי" ומאז מתעלם, בעקשנות, מהגיבור האמיתי אחמד אל אחמד. אל אחמד לא צריך את נתניהו. לחשבונו הפרטי כבר נאספו יותר ממליון וחצי דולר. עכשיו הוא רוצה להביא לאוסטרליה את שני אחיו, מבלגיה ומרוסיה, למצות את הילת הגיבור שנקשרה, בצדק, סביב ראשו.
