בהפגנת הימין בכיכר הבימה בשבוע שעבר, בעת הדיונים על תקציב המדינה, עסקו המשתתפים בעיקר בחלקה של רע"מ בקואליציה. אחד המפגינים שהתראיין לטלוויזיה, בחור בשם קובי, אמר: "אני כאן בגלל התנועה האסלאמית. אני לא אוהב הפגנות, אבל הפעם זה מפחיד. אין לי בעיה שרע"מ יהיו בממשלה, אבל הם לשון המאזניים עכשיו". ח"כ פטין מולא (הליכוד) הגדיל לעשות וקבע שמנסור עבאס "לוקח כסף והורג את החיילים שלנו".
לרגע היה נדמה שחזרנו במכונת זמן לימי אוסלו בשנות ה-90. יו"ר האופוזיציה גם אז, בנימין נתניהו, ניהל קמפיין שהתבסס על תחושת הנרדפות ההיסטורית של העם היהודי, שלפיו בכל דור ודור עומדים עליו להשמידו. האויבים היו יאסר ערפאת ומשתפי הפעולה שלו מתוך עמנו, יצחק רבין ושמעון פרס.
בשיאו התגודדו עשרות אלפים בהפגנה בכיכר ציון בירושלים, שבה נישאו במקביל תמונות של ערפאת ורבין במדי ס.ס משל היו צמד הפועל בשיתוף פעולה להשמדת ישראל. אחרי הרצח, בתשדירי הבחירות של 1996, הוצגו ערפאת ופרס אוחזים יד ביד והכיתוב היה: "השילוב הזה מסוכן לישראל".
להפגנה בשבוע שעבר בכיכר הבימה הגיעו לפי הדיווחים כמה אלפי משתתפים בלבד אף שמטה הליכוד השקיע מאמצים רבים בארגונה. דברי הנואמים היו מתלהמים אבל זו הייתה, כפי שהגדיר אותה נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", "אחת ההפגנות המאופקות ביותר שראינו בשנים האחרונות". נדמה שבשנה האחרונה התהפכו היוצרות: מפגיני בלפור דמו לתומכי הליכוד הסוערים של פעם, ומפגיני כיכר הבימה התנהלו כמו זקני מפא"י בעבר. היעדר הלהט בימין שיבש את הניסיון להפוך את השתתפות רע"מ בקואליציה למנוף שימנע את אישור התקציב ויפיל את הממשלה.
עבאס הצליח לבלום את המתקפות של הימין הרבה בזכות הנוכחות הטלוויזיונית שלו, שבה הוא משדר שמדובר באדם נעים ורק דיבור. גם את השאלות הקשות ביותר הוא הדף בחיוך ביישני
למה זה קרה? ההסבר שלפיו נתניהו הכשיר את הלגיטימציה של רע"מ על ידי המו"מ שניהל עמה בעצמו, אינו מספיק. זהו טיעון ששייך לאונות ההיגיון, בעוד שתעמולה פוליטית מסתמכת בעיקר על מחוזות הרגש. יכול להיות שניתן לתלות את הכישלון בהוצאת ההמונים לרחובות בסיבה אחרת. הימין פשוט לא הצליח לשווק את ח"כ מנסור עבאס כתאומו הסיאמי של יאסר ערפאת, "האיש עם השערות על הפנים" כפי שכינה אותו מנחם בגין, עם דמותו עטויות הכאפיה והאקדח חגור למותניו.
עבאס, כמי שעומד בראש הזרוע הפוליטית של התנועה האיסלמית, לכאורה היה צריך להתאים לתיאור הדמוני הזה. רע"מ נמנית על המפלגות הערביות הקיצוניות ביותר, שנפסלה כמה פעמים בוועדת הבחירות המרכזית, בשותפויות פוליטיות שונות, בטענה שהיא שוללת את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. בג"ץ פסל את ההחלטות האלו בנימוקים משפטיים אבל המשקע הציבורי כלפיה נותר בעינו.
רע"מ שינתה אסטרטגיה במהלך שרשרת מערכות הבחירות בין 2019 ל-2021, ושילובה בקואליציה התאפשר הודות להצהרתה שלפיה לא תעסוק בשלב זה בסוגיות מדיניות, אלא בנושאים אזרחיים בלבד. לכן הימין מפיץ ללא הרף הצהרות ותצלומים של אנשי רע"מ הקושרים אותם לכאורה לחמאס, מה שאמור להוביל לחיבור הטבעי שעשה ח"כ פטין, שלפיו המיליארדים שהוקצו לחברה הערבית בתקציב המדינה ישמשו בסוף לטרור.
אבל תעמולה לא נשענת רק על השקפות עולם, אלא מתבססת גם על הקרנה פיזית של מראה. ח"כ עבאס הצליח לבלום את המתקפות של הימין הרבה בזכות הנוכחות הטלוויזיונית שלו, שבה הוא משדר שמדובר באדם נעים ורק דיבור, רופא שיניים חביב - שזה אכן מקצועו. בראיונות שלו היה אפשר להתרשם משפת הגוף הנינוחה שלו ומהאופן שבו הוא הדף את השאלות הקשות ביותר בחיוך ביישני.
ד"ר ברוך לשםגם ערפאת העניק בתקופת אוסלו ראיונות לטלוויזיה הישראלית כדי לרכך את ההתנגדות אליו. הוא השמיע טקסטים מרוככים אבל עיניו התרוצצו כל העת מסביב בערמומיות ופניו הזיעו ממאמץ לשכנע את בן שיחו בכנות דבריו. אכן, כל שהצליח לעשות היה לשכנע את הצופים הישראלים שדבריו אינם כנים.
הימין לא הצליח לגרום לאף אחד מאנשי ימינה ותקווה חדשה להתנגד לתקציב (מלבד עמיחי שיקלי), דבר שהיה מביא להפלת הממשלה. כדי להשיג את המטרה הזו היה צריך להציף את הרחובות במפגינים רבים ונסערים כפי שעשה בשנות ה-90. לצורך זה נדרש היה ערפאת ולא עבאס.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
