שבועיים בלבד חלפו מאז דחף יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה את ח"כ איתמר בן גביר בבית החולים קפלן. בשל האלימות ה"מפתיעה" שהפגין כמעט נשכחה סיבת נוכחותו שם: הוא הגיע לבקר עציר מנהלי, פעיל חמאס מקדאד קוואסמה, ששובת רעב. ועדת האתיקה של הכנסת עוד לא קמה, אבל אפשר להיות סמוכים ובטוחים שהביקור המתוקשר הזה ייכנס לרשימת הסיבות שבגינן ידרשו מפלגות הימין לפסול את מועמדותו של עודה מלרוץ לכנסת ה-25. ועדת הבחירות תפעל מן הסתם כפי שפעלה בעבר, ותפסול אותו כפי שפסלה את היבא יזבק, חנין זועבי, עזמי בשארה ואחרים לפניו. וגם הפעם, ניתן להעריך, בג"ץ יבוא לעזרת עודה ויאפשר לו להתמודד.
אם ההתנהגות הבעייתית הייתה רק מנת חלקם של קומץ ח"כים שפעם אחר פעם מערערים על זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית וחלקם אף תומכים במידה כזאת או אחרת בעצירים המואשמים בעבירות טרור - ניחא. הבעיה היא שיש מי שמביט בדחיפה של עודה את בן גביר ומפנים את המסר. השנה קרה משהו שקל יותר להדחיק מאשר להתמודד איתו: בפרעות תשפ"א במהלך מבצע "שומר החומות" עברה הבעיה מהנבחרים אל הבוחרים, שרבים מהם החליטו לשרוף את המועדון.
כמו בכל סוגייה אסטרטגית, גם כאן יש מי שמציעים לשפוך כסף. "אם רק היינו מתייחסים לאזרחים הערבים אחרת", הם אומרים, "אם רק נעניק להם הזדמנות ונטפח את התשתיות – הכול היה בסדר". אפילו במסגרת תרגיל העורף הלאומי שמתקיים השבוע הציגה המשטרה תרחיש של הפרת סדר "משני הצדדים", כדי לטשטש את הזיכרון הטרי לגבי מי בעצם פרץ במסע אלים בתוך גבולות המדינה במקביל למערכה צבאית מול ארגון טרור חיצוני.
טאטוא הפרעות מתחת לשטיח לא תפתור אותנו מהתמודדות עם השנאה היוקדת ליהודים ולציונות שתשוב ותתפרץ – במרווחים מתקצרים והולכים - כפי שהיא מתפרצת נגדנו כבר מאה שנה
אבל האמת היא שפרעות תשפ"א הוכיחו שלמצב הסוציו-אקונומי אין קשר לאלימות. הלבה לא התפרצה בגלל עוני, מגפת פשיעה או היעדר תשתיות. היא התפרצה בגלל שנאה יוקדת של ערבים ליהודים. פורום קהלת בדק את כתבי האישום שהגישה הפרקליטות נגד משתתפי הפרעות וגילה אמת מטרידה: במחוזות חיפה והצפון הוגשו כ-80 אישומים, אך רק לשישה מהמעורבים היה רישום פלילי קודם. נאשמים בפרעות בעכו, אלו שביצעו לינץ' במור ג'אנאשוילי ושרפו למוות את אבי הר אבן, הם לכאורה אזרחים נורמטיביים – אחים סיעודיים, תלמידי תיכון מצטיינים, קרובי משפחה של מנהיגי ציבור מקומיים בעיר.
עקיבא לםדניס ויסלפועדויות של יהודים שחזרו על עצמן מלוד ומעכו הזכירו עדויות של יהודי חברון, ירושלים ויפו 100 ו-90 שנים קודם לכן: השכנים הלא-יהודים סימנו לפורעים את המטרה, ואלה עשו כמיטב יכולתם להסב את מירב הנזק. מי באבן, מי בשריפה, מי בירי ומי בתקיפה. הבוגדנות של השכנים ערערה לחלוטין את יסודות הדו-קיום השברירי ממילא.
הצבת מראה מעוותת שמצביעה על סימטריה דמיונית בין מעשי היהודים והערבים במאי האחרון היא מפלטו של הפחדן המסרב להסתכל לאמת בעיניים. המשטרה יכולה להתכונן בשבוע העורף הלאומי לאלימות והפרות סדר שמגיעות "משני הכיוונים", שב"כ יכול לתדרך שהאיום הגדול בהר הבית מגיע מצד מתפללים יהודים ואפשר להאשים את ח"כ בן גביר בכך שנוכחותו בבית החולים גרמה לפרובוקציה. תירוצים תמיד אפשר למצוא, אבל טאטוא הפרעות מתחת לשטיח לא תפתור אותנו מהתמודדות עם השנאה היוקדת ליהודים ולציונות שתשוב ותתפרץ – במרווחים מתקצרים והולכים - כפי שהיא מתפרצת נגדנו כבר מאה שנה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
