התרחיש שבו אלפי מחבלים היו פושטים על ישראל גם מצפון איננו דמיוני. עיקרי תוכנית חיזבאללה לכיבוש הגליל היו ידועים לצה"ל הרבה לפני 7 באוקטובר; כבר מ-2011 פורסמו חלקים מתוכה בכלי תקשורת לבנוניים, שסביר להניח שלא הפתיעו את חוקרי אמ"ן. אבל למרות זאת, בשבת הנוראית ההיא, צה"ל לא היה מוכן. לעומתו, 2,400 מחבלי כוח רדואן ו-600 מחבלי הג'יהאד האיסלאמי שחברו יחד היו ערוכים עם ציוד מלא ויעדים להתקפה, ורק חיכו להנחיה. אחריהם, בגל תקיפה שני, אמורים היו לפלוש עוד כ-5,300 מחבלי חיזבאללה מכוחות הסדיר והמילואים של ארגון הטרור. כל מה שמנע מהחזון של חסן נסראללה להפוך למציאות מסויטת הוא ככל הנראה טלפון אחד מטהרן.
יותר משנתיים חלפו מאז. התרחיש לא התממש, וחיזבאללה הובס. אבל בעוד שרבבות מילים נכתבו על המחדל בדרום, מחדל הגבול הצפוני נותר בערפל - על אף שפוטנציאל ההרס של מתקפת פתע ממנו, עד כמה שמדהים לומר, היה גדול עשרות מונים ממה שאירע בדרום. איש לא נתן את הדין על הפקרת הגליל ונקרא אל הרמטכ"ל לתת תשובות, והתחקירים שצה"ל ערך על אותם ימים שבהם פיקד על הגזרה אורי גורדין, לא פורסמו עד כה. התשובה מה היה קורה "היה ברור לכולם שאם מתחיל פה משהו, זה יהיה טבח המוני", אומר קצין מילואים. "ראינו מה חיזבאללה הכין לנו. היה לנו כאן נס משמיים".
תצוגת אמל"ח של חיזבאללה, אוקטובר 2024
(צילום: תומר שונם הלוי)
בשבועות האחרונים שוחחנו עם קציני צבא, חוקרי מודיעין ואנשי ביטחון שוטף שמכירים היטב את מה שהיה בגבול הצפוני עד 7 באוקטובר, בכתבה מקיפה שפורסמה ב"7 ימים" וחלק ממנה מתפרסם כאן בשילוב עדויות נוספות. המילה "נס" עלתה לא פעם, לא פעמיים, ולא בציניות. כשצוללים לעומק המחדל של אותו יום, בהחלט אפשר להבין למה. המחדל הזה עלה בהריסת חבל ארץ שלם, אחרי שכ-68,500 עקורים פונו ממנו במשך יותר משנה, ורק חלקם שבו אליו בניסיון לשקמו.
הקונספציה הצפונית
תוכנית הפלישה נרקמה בהכוונה איראנית שנים רבות לפני כן, אבל בישראל היו שבויים ב"קונספציה הצפונית": חיזבאללה מורתע, ואם יתקוף – תהיה לנו התרעה. יודעי סוד ספורים סמכו על מכשירי הקשר המעטים יחסית שהיו אז בידי חיזבאללה, והיו אמורים להתפוצץ בשעת המתקפה ואולי לצמצם את הצלחתה. האפשרות של מתקפת פתע נרחבת ללא מודיעין מקדים, כמו מדרום כך גם מצפון, לא הייתה על השולחן.
אבל, ב-7 באוקטובר תרחיש מתקפת הפתע כמעט קרה גם מצפון, כשסינוואר פתח במתקפה מבלי לתאם עם נסראללה. נסראללה הופתע, והצטרף למחרת באופן מוגבל בלבד. אם היה מחליט להפעיל בספונטניות את תוכנית הפלישה המלאה, ההתרעה שהייתה מקבלת ישראל הייתה לכל היותר קצרה למדי. כמויות הנשק שאחסן חיזבאללה לאורך הגבול הארוך פי 2 מגבול עזה, מטרים ספורים מיישובים ישראליים, בתוספת השטחים הסבוכים והמיוערים, הבטיחו שזה ייגמר באסון. למעשה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עצמו הודה, בריאיון ל-"7 ימים", שבמשך שעות ארוכות לא ידעו בקבינט המדיני-ביטחוני האם חיזבאללה מתכוון לפלוש גם, ולכן כוחות רבים הוסטו דווקא צפונה.
8 צפייה בגלריה
"בשונה מעזה, חיזבאללה יכל לצאת למתקפה גם בלי הכנות". תא"ל במיל' יובל בזק עם בנו גיא
(צילום: באדיבות המשפחה)
כאשר צה"ל תימרן לבסוף בלבנון, התגלו אינספור מתחמי תשתית מוכנים ועמוסים בכלי נשק ואמצעי לחימה לעייפה. את המוכנות הזאת של חיזבאללה ראיתי במו עיניי. קרוב לעשר פעמים יצאתי אל מעבר לגבול והצטרפתי לפעילות צה"ל. בכפר נאקורה למשל, כמעט לא היה בית ללא אמצעי לחימה. אפילו בבית מרקחת מצאו הלוחמים רקטות וטילי נ"ט. היקף אמצעי הלחימה שנתפסו עמד על כ-85,000 פריטים, וגורמים בצה"ל מבהירים כי מדובר רק ב"קצה הקרחון". עכשיו רק צריך לדמיין את כל החימוש הזה מובל על ידי אלפי מחבלים שחודרים לישראל. והמלאכה לא תמה: גם בשבועות האחרונים ממשיכים כוחות צה"ל לאתר ולהשמיד מתחמי אמל"ח ונשק, במרחק לא רב מהגבול.
"התרגלנו להגיד ולא לעשות"
בצה"ל רואים מנגד את המציאות בצורה הפוכה לגמרי מזו שמוצגת בפניכם כעת. גורם בכיר בפיקוד הצפון, לפני ובמהלך המלחמה, מדגיש כי "בניגוד לנרטיב המוטה המוצג בכתבה על מחדלים לכאורה בתפיסת ההגנה טרם המלחמה, המציאות בשטח הייתה שונה". הבכיר קובע בנחרצות כי אין כל בסיס לטענות על "מחדל" הנשענות על "תרחישים תאורטיים", וכי "לפני פרוץ המלחמה, צה״ל בנה תוכניות אופרטיביות להגנה ולהתקפה בהתאם למודיעין איכותי ואינטימי על חיזבאללה שהותאמו לאיומים וליכולות האויב. התוכניות תורגלו מספר פעמים לאורך שנת 2023 והופעלו בהצלחה במהלך הלחימה".
אלא שהדברים הללו רחוקים מלהיות הדעה הרווחת בקרב קציני עבר והווה בצה"ל. שוב ושוב, בשנים שקדמו לטבח 7/10, התריע תא"ל במילואים יובל בזק, כשהיה מפקד בכיר באוגדה 91, מפני העיוורון שצה"ל לוקה בו והאיום המוחשי שעומד לנגד העיניים. הוא כתב זאת שוב ושוב בניירות מטה שהפיץ לכל מפקד בכיר רלוונטי. ב-7/10 הוא קפץ לאוגדה 91 בבירנית וידע שאם חיזבאללה יצטרף למערכה, סיכוייו לצאת מהלחימה בחיים הם נמוכים. בשבת הארורה ההיא, לחם בנו גיא מול כוחות הנוחבה של חמאס בעוטף עזה ונהרג.
"זה נכון שהיו תוכניות לצה"ל, אבל אף אחת מהן לא הייתה מוכנה להתקפת פתע, בדיוק כמו שחשבו בפיקוד הדרום. ובצפון המצב היה עוד יותר גרוע", קובע בזק. לדבריו, "הטעות הגדולה היא שצה"ל מספר לעצמו שהיה לו מודיעין אם חיזבאללה היה זה שפותח במתקפה ולא חמאס. אבל כשאויב רוצה להוציא התקפת פתע, יש תמיד סיכוי שהוא יעשה את זה. בכל ההיסטוריה אנחנו רואים את זה. השונה בצפון הוא שמנקודת ההיערכות של חיזבאללה על הגבול, הוא היה יכול לצאת להתקפה בלי כל הכנות".
לטענתו, "אמ"ן התחייב להתרעה מוקדמת לפני המתקפה בדרום ובצפון, בדיוק כפי שהתחייב בשנת 1973. בפועל, לו היו מגיעות התרעות על כך שחיזבאללה מבקש לפתוח במתקפה, היו מגיבים להן באותה מידה כמו שהגיבו לאלה שהגיעו בדרום".
חודש בדיוק לפני הטבח, פיקוד הצפון קיים יום עיון מיוחד בנושא "היערכות למלחמה". באותה שנה חיזבאללה מתח את הגבולות שוב ושוב: מטען תופת בצומת מגידו, אוהלים בהר דב, ניסיון התנקשות ברמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון ועוד. ישראל לא עשתה דבר בתגובה, והסבירה כי "חיזבאללה מורתע".
זו הייתה הרוח ביום העיון ההוא, ורק בודדים השמיעו קול אחר. אלוף-משנה אורי דאובה, (אז מח"ט 300, היום תא"ל ומכהן כראש מטה פיקוד הצפון) התריע כי אם חיזבאללה יפלוש, הוא יצליח לפרוץ את כל קווי ההגנה. בשיחות שקיימנו בשבועות האחרונים עם קצינים שנכחו ביום העיון הם הודו כי איש מהנוכחים באולם לא נרעש מההצהרה הזו ולא הצטרף לדרישתו לגבש מענה לאיום. חודשים ספורים קודם לכן, ראש אמ"ן האלוף אהרן חליוה ביטל את חששותיו הדומים של מפקד אוגדת הגליל דאז שי קלפר, ואמר שאם לא תהיה התרעה, כל המטכ"ל יכול להתפטר.
גם סא"ל במיל' בנימין (בני) מאיר היה ביום העיון ההוא בפיקוד צפון. עד 2023 כיהן כקצין ההגנה המרחבית באוגדה 91 ומפקד המבצעים המיוחדים בפיקוד. הוא מתאר מערכת שהתקרנפה: "התרגלנו כמפקדים להגיד ולא לעשות. אם אתה רואה שאתה לא מצליח להשפיע, או שתשכב על הגדר ולא תזוז ממנה או שתתפטר. הבעיה היא שמפקדי האוגדות והחטיבות היו תחת הלך הרוח הצבאי שאמר: 'במשמרת שלך זה לא יקרה'. פשוט תגלגל את הבלוף הלאה".
קצין באוגדה 91 נזכר: "יצאתי מאוד נסער מיום העיון אז, ואמרתי לאחד החברים מהפיקוד שאכלנו אותה, שזה נראה רע מאוד. התפיסה הייתה שאין סיכוי להתמודד עם מה שמצפה לנו אם חיזבאללה יפעל, ולכן חייבים לעשות כל מה שאפשר כדי להימנע מהסלמה".
שלושה חודשים לפני המלחמה, עבדו במשרד מבקר המדינה על דוח חריף. המבקר מתניהו אנגלמן התריע בפני נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי על בעיות חמורות בכשירות הלוחמים ובציוד במוצבי גבול לבנון. בחלק החסוי, הוא גם מתח ביקורת על חוסר במודיעין. גם תמרור האזהרה המהדהד הזה נותר ללא טיפול.
גורמים רבים בצבא מאשימים את הממשלה בכך שבלמה אותם מלפעול, למשל נגד האוהלים בהר דב. אלא שסא"ל (מיל') בנימין (בני) מאיר אומר: "בשביל לסלק אוהל במרומי הר דב לא צריך דרג מדיני. זה אירוע שנגמר ברמת מג"ד ומח"ט. אבל כשאתה כמפקד פיקוד צפון ומפקד גדוד מסרס ומדכא וגורם לפחדנים להיות מקדימה, אותם מג"דים ומח"טים לא יוזמים, אלא מחכים שמישהו מלמעלה יבוא ויפתור להם את הבעיה".
כוחות מדוללים ויישובים חשופים
אל מול הכוחות שחיזבאללה יכול היה להזניק, נפרסו על קו הגבול כארבעה גדודים בלבד. מדובר בכ-3,500 חיילים על פני 130 ק"מ של גבול הררי. לשם השוואה, בעזה יש 59 ק"מ של גבול מישורי. אלא שבפועל, ב-7 באוקטובר היו הרבה פחות חיילים בשל חופשת החג. מי שהיו אמורות להתמודד עם הפלישה עד להגעת הצבא הן כיתות הכוננות. ובניגוד לדרום, בצפון רק למעטים הייתה גישה לנשק בחלק מהיישובים, שכן בעקבות גל גניבות, הנשקים הועברו לבסיסי החטיבות.
לא ברור עד כמה הבעיות הללו תוחקרו. תא"ל במיל' בזק, שהיה חבר בצוות המומחים בראשות האלוף במיל' סמי תורג'מן שבחן את איכות תחקירי צה"ל והפקת הלקחים מאירועי 7/10, חושף: "בוועדה עסקנו בכל התחקירים שהובאו בפנינו ולא עסקנו בצפון כמעט בכלל - חוץ מלהגיד שבצפון היינו מוכנים ובדרום לא. וזה קשקוש".
בזק מסביר מדוע תחקירים כאלה נדרשים גם בצפון: "הבעיות הן לא סימפטומטית אלא עמוקות, וצה"ל גורר אותן הרבה שנים. אם הוא לא יסתכל עליהן לעומק ויטפל בהן, הן לא ייפתרו. אם אתה רוצה להיערך למלחמה שתהיה, אתה צריך לייצר למידה של התהליכים והשגיאות שעשית בדרך, לשאול שלוש פעמים למה עשית אותן - ואיך הן לא יקרו שוב בעתיד".
תגובת דובר צה"ל
"המדיניות טרום השבעה באוקטובר בגבול לבנון תוחקרה במקצועיות וקפדנות. התפיסה המבצעית וההגנתית בגבול השתנו לחלוטין באופן דרמטי. בשבעה באוקטובר צה"ל כשל בדרום, ומתוך הכישלון והמחויבות להגן על אזרחי המדינה, בוצעו במקביל ללחימה בכל הגזרות תחקירים שהובילו לשינוים עמוקים בצה"ל. כיום פועלים בצה"ל בשיטה התקפית ויוזמת לגדיעת יכולות האויב בהתהוותן ולא בניסיון להבין את כוונותיו. מאמץ התחקור והפקת הלקחים בצה"ל נמשכים.
"כיום כמות הכוחות המגנים על גבול הצפון גדלה ביותר מפי 2 מבעבר, נוספה חטיבה בגבול, כוחות צה"ל נמצאים בחמישה מגינים בשטח לבנון ונבנו עוד מוצבים לאורך הגבול המבטאים את הגישה לפיה כוחות צה״ל מגנים לפני התושבים. בנוסף, נוספו מרכיבי הגנה נוספים לאורך הגבול ובישובי הצפון המגדילים את יכולות התצפית, האיסוף והתקיפה המובילים לשיפור ההגנה.
"בתחום ההגנה המרחבית בוצע שינוי מהותי ומרכיבי ההגנה בישובים גדלו משמעותית. כיתות הכוננות הפכו למחלקות ההגנה והוגדלה כמות האנשים במחלקות בכל ישוב, עשרות תושבים קיבלו נשקים ואמצעי לחימה משופרים, הועברו משאבים למחלקות ההגנה וכשירותן, הוכפלו מספר האימונים והתרגילים ונפתחו יחידות חדשות שמטרתן הגנה על תושבי הצפון".
