הקולות המחוזרים ביותר בבחירות הקרובות יהיו, ככל הנראה, של אנשי המילואים. הם אמנם מגיעים מכל קצוות האוכלוסייה, מרקע שונה ומחזיקים בדעות פוליטיות מנוגדות, אך מאז טבח 7 באוקטובר סדר העדיפויות של רבים מהם השתנה. מדובר בקבוצה של יותר מ-300 אלף בני אדם, חלקם הגדול בעלי קריירות והורים לילדים, שבזמן שנקראו אל הדגל והתייצבו למאות ימי מילואים - הם ראו במקביל כיצד רבבות חרדים צעירים משתמטים משירות. החוויה הזו הפכה את סוגיית השוויון בנטל מסיסמה פוליטית לדרישה קיומית ובלתי מתפשרת, ולכולם ברור שב-27 באוקטובר יהיה לה משקל מכריע על תוצאות הבחירות.
בסקר ynet ו-"ידיעות אחרונות", שערך מכון דיאלוג מקבוצת אמנת בקרב מדגם ארצי מייצג של 509 משרתי מילואים, השיבו כ-70% מהנשאלים שהתנהלות הממשלה בנושא גיוס החרדים משפיעה במידה רבה או רבה מאוד על החלטת ההצבעה שלהם. רק כ-14% ציינו כי הסוגייה משפיעה עליהם במידה מועטה או כלל לא. אז מה היו מצפים המילואימניקים לראות?
מה חושבים המילואימניקים?
גלריה
בקרב המילואימניקים יש מנצח אחד. נתניהו ואיזנקוט
(צילום: REUTERS/Nir Elias, REUTERS/Ronen Zvulun)
ממצאי הסקר הגדול
מבחינת המנדטים, המפלגה שזוכה לשיעור התמיכה הגבוה ביותר במדגם היא ישר! של גדי איזנקוט, עם כ-19% מהמשיבים. כ-16% עדיין לא החליטו למי יצביעו. הליכוד זוכה לכ-13% מהקולות, ביחד של נפתלי בנט לכ-10%, ישראל ביתנו לכ-8% ועוצמה יהודית לכ-7%. בית ציוני-המילואימניקים של חילי טרופר ויועז הנדל זוכה לכ-5% מהקולות, ועוקפת במעט את "הציונות הדתית" של בצלאל סמוטריץ' (כ-5%) ואת "הדמוקרטים" בראשות יאיר גולן (כ-4%). המפלגות החרדיות, אצל המילואימניקים, לא עוברות את אחוז החסימה. וכך נראית תמונת המנדטים, אילו הייתה מבוססת רק על קולות אנשי המילואים - איזנקוט בראש, בפער משמעותי מהליכוד:
לפי הסקר, כ-63% מהמילואימניקים תומכים בגיוס גורף של חרדים לשירות צבאי או לאומי, כ-28% במתווה הכולל פטור מוגבל ומצומצם - ורק כ-6% תומכים בהמשך המצב הקיים. התמיכה בגיוס גורף בולטת במיוחד בקרב משיבים חילונים, שבהם היא מגיעה לכ-78%, ויורדת בהדרגה ככל שרמת הדתיות עולה.
גם ביחס לגיוס ערבים קיימת תמיכה בשינוי המדיניות, אך היא מתונה יותר. כ-42% מהמשיבים תומכים בגיוס גורף של ערבים לשירות צבאי או לאומי, כ-21% תומכים במתווה של פטור מוגבל ומצומצם, וכ-23% מעדיפים את המשך המצב הקיים.
נתון נוסף שצריך להדאיג את הליכוד: רק 34% מהמילואימניקים שהצביעו למפלגה ב-2022 אמרו כי יצביעו לה שוב בוודאות, בעוד 17% השיבו שאינם יודעים - וכרבע הודיעו שיעברו למפלגות האופוזיציה, מהם 11% לאיזנקוט - שנהנה גם מתמיכה משמעותית בקרב מצביעי המחנה הממלכתי (כ-46%) ויש עתיד (כ-40%). נתון אחר, שידאיג את נפתלי בנט, הוא שרק כ-23% מהמילואימניקים שהצביעו יש עתיד אמרו שיצביעו למפלגה המאוחדת שהקים עם יאיר לפיד. עם זאת, בנט נהנה גם הוא מתמיכת מצביעי המחנה הממלכתי, עם כ-17% מהקולות. כחול לבן של בני גנץ, יש לציין, זוכה רק ב-2% מקולות המילואימניקים שהצביעו למחנה הממלכתי.
הבטחות של מפלגות להטבות ולתגמולים למשרתי מילואים משפיעות גם הן על שיקולי ההצבעה, אך במידה נמוכה יותר מאשר שירות החרדים. כ־42% מהמשיבים אומרים כי הבטחות כאלה משפיעות עליהם במידה רבה או רבה מאוד, כ-25% מציינים השפעה בינונית, וכ-27% מדווחים על השפעה מועטה או על היעדר השפעה. לצד זאת, רק כ-28% מהמשיבים העריכו כי הממשלה מטפלת בצורכי המילואימניקים במידה רבה או רבה מאוד, לעומת כ-39% שהעריכו שהטיפול הוא בינוני – וכ-33% שהעריכו שנעשה במידה מועטה או כלל לא.
הסקר נערך על ידי מכון המחקר והסקרים של דיאלוג, הפועלת בתחום יותר מ-20 שנה ומתמחה במחקרי דעת קהל, ניתוח נתונים ובניית מדגמים ומתודולוגיות מחקר. איסוף הנתונים התבצע ב-19 באוגוסט באמצעות הפאנל האינטרנטי של המכון. טעות הדגימה של הסקר היא 4.4%. הסקר נערך בקרב 509 משרתי מילואים, שכ-37% מהם שירתו בין 21 ל-100 ימים, כ-35% שירתו בין 101 ל-300 ימים וכ-28% דיווחו על יותר מ-300 ימי מילואים.
שיחה פתוחה
הקולות שמאחורי הנתונים הללו מרתקים עוד יותר: הסקר המקיף משרטט את המגמה הכללית, אך כדי להבין את הסערה שמתחוללת באמת מתחת לפני השטח כינסנו עשרה נציגי ארגוני מילואים לשיחה פתוחה. הם מגיעים מכל קצוות החברה הישראלית: דתיים וחילונים, תושבי הפריפריה והמרכז, לוחמות ולוחמים. באמצעות סדרה של עשר שאלות, ביקשנו לשמוע מהם על הנושאים הבוערים ביותר שיקבעו עבורם איזה פתק לשים בקלפי. למרות השוני הגדול, הקונצנזוס ברוב השאלות היה כמעט מוחלט.
מימין למעלה: גלעד רנד, קארין אברהמי, אביב עזרא, הדר זכריה, ליאור מאיר. מימין למטה: מיכל ברקאי ברודי, רושל מושייב, עפרה ליפשיץ, עוז בן נון ושגית בכנר
(צילום: ריאן פרויס)
כך למשל, כשנשאלו מי מאמין שחובת השירות חייבת להתרחב לכלל הציבור בישראל, הסכימו כל העשרה. אלא שלטענת תשעה מהם, יהודים מחויבים לשירות ביטחוני, ומי שאינם יהודים מחויבים לשירות לאומי. רס"ב במיל' ליאור מאיר, בן 34 מתל אביב ולוחם בפלס"ר 205, היה היחיד שחשב שגם לא-יהודים צריכים לשאת בנטל הביטחוני. "הם כבר נמצאים בצה״ל במספרים הולכים וגדלים, והם עושים את העבודה כמו כל אחד אחר״, טען נציג שדולת המשרתים. ״יש בקו״ם, שהתפקיד שלו הוא למיין - צבא, מג"ב, משטרה כחולה, בתי חולים, שירות לאומי, כבאות וכן הלאה״.
עפרה ליפשיץ (50) מראש צורים שבגוש עציון, אשתו של רמ"ט חטיבה 5 אלוף-משנה במיל' אורי, אמרה מנגד כי לא-יהודים צריכים להיות מחויבים בשירות אזרחי או לאומי - וחידדה: "כרגע אנחנו צריכים לעסוק בהגדלת הכוח הצבאי שלנו, והשירות הלאומי לא יכול לשמש פתח לחרדים שיברחו לשם. המגזר היחידי שהוא פוטנציאל להגדלת הכוח הלוחם ולא שותף לזה הוא החרדי״.
היא הגיעה למפגש ישירות מהבקו״ם, אחרי שליוותה את בתה ביום הגיוס. ״היא יוצאת מבית המדרש לשירות עם חצאית - ובעיניי זה קידוש השם״, סיפרה בגאווה. עפרה, נציגת פורום שותפות לשירות, מאמינה כי ״כלל אזרחי המדינה צריכים לשרת. שירות צבאי צריך לכלול את שבטי ישראל. לצבא אנחנו לא יכולים לקבל כל אזרח במדינה״.
רס״ר במיל׳ עוז בן נון (28) מירושלים, לוחם ביחידה מיוחדת, הוסיף: "כל האזרחים צריכים לעבור דרך צה״ל, אבל חד-משמעית הוא לא יוכל לקלוט קולקטיבים שלמים. זה לא יעבוד״. מיכל ברקאי ברודי (44) מירושלים, אשתו של סרן במיל' יניב שמשרת באית"ן, חידדה כי "אנחנו לא אומרים שבאופן גורף שלא רוצים ערבים בצבא - אבל בניגוד לחרדים, יש פה התנגשות זהותית. ערבים-ישראלים נושאים גם זהות פלסטינית, וזה מורכב גם עבורם וגם עבור צה"ל אם הם ישרתו בתפקידים ביטחוניים רגישים".
שאלה נוספת הייתה מי מרגיש שאחרי כמעט שלוש שנים של לחימה, שירות המילואים לא יכול להמשיך להיות שגרת החיים של המשפחות ושל המשרתים. כל העשרה הסכימו. "אנחנו מקבלים מעטפת לשירות של 55 ימי מילואים, אבל אנחנו עומדים כבר על יותר מ-100 ימים. לא יכול להיות שאומרים לנו 'אין כסף׳, אבל ממשיכים לקרוא לבעלים שלנו״, אמרה שגית בכנר, אשתו של קא״ב במיל׳ מתן בכנר, פרמדיק בחטיבה 55 ונציגת פורום נשות המילואימניקים. "הבחירה שלנו לשרת היא מתוך הבנה שאין מה לעשות, זו המדינה שלנו, פה אנחנו חיים. אבל לא כשזה רבע מהשנה. אי אפשר לעמוד בזה נפשית, כלכלית, רגשית ומשפחתית״.
"מלאי המילואימניקים מוגבל"
לאחר מכן הם נשאלו המשתתפים מי מסכים שהממשלה הבאה צריכה לקדם סנקציות אישיות וכלכליות על משתמטים, לצד מעטפת הטבות משמעותית עבור המשרתים. כל העשרה הסכימו. "השקר הכי גדול שמספרים בשלוש השנים האחרונות זה שאנחנו נפנק את המשרתים. זה כמו להגיד שיש עץ של כסף. אין דבר כזה״, קבע רס״ר במיל׳ עוז, נציג דור במיל׳ ומנכ״ל מרכז ריבוא. "לכל מדינה יש משאבים מוגבלים, ומה שהיא נותנת למישהו היא לוקחת ממישהו אחר, או לוקחת הלוואות לדור העתיד. כשאנחנו אומרים שצריך לתת יותר למשרתים, זה חייב לבוא ממקום אחר, והמקום הזה חייב להיות מאנשים שלא משרתים. המצפן של החברה הישראלית חייב להיות ערכי: מי שמשרת - מוביל ומקבל, ומי שלא משרת - לא יכול להוביל פוליטית וגם לא לקבל״.
העשרה נשאלו גם מי מאמין שהאתגר המרכזי בבחירות הקרובות הוא לזהות אילו פוליטיקאים יעברו מהצהרות ודיבורים לעשייה בפועל ולתוכנית עבודה ישימה. שוב כל העשרה הסכימו. "האתגר הגדול הוא לקבל הנהגה שמונעת מהתובנה שיש מגזר שמחזיק את המדינה ואותו צריך לחזק״, אמר רס״ב במיל׳ ליאור, ששיתף על מדד הח״כים שפיתחה שדולת המשרתים, שבוחן את הפעילות הפרלמנטרית למען המגזר המשרת.
רס"ל במיל׳ רושל מושייב (35) מתל אביב, מפקד בחטיבה 551, הסביר את חוסר האמון של המשרתים בהבטחות שניתנות להם - בעיקר בצל ההבטחות שמפרסמים כעת נציגים בממשלה, אחרי שלאורך השלוש שנים האחרונות לא נעשה כמעט דבר כדי להקל על מצוקת המילואים. "משרד האוצר פרסם מתווה לנקודות זיכוי ללוחמים, שכדי לקבל את המספר המקסימלי - 4 - אתה צריך לעשות 110 ימי מילואים, ואילו 30 ימים ייתנו לך את המינימום של 0.5, שזה 120 שקלים בחודש. ומצד שני, שר האוצר סמוטריץ' הציג בקמפיין הבחירות תוכנית שמתחייבת לכך שנעשה רק 30 ימי מילואים. אז או שאתה לא מתכוון לתת לי נקודות זיכוי, או שאל תספר לי שאני אעשה רק 30 ימים. הם כולם מסבנים אותנו כי הם כולם יודעים שבכל מקרה נתייצב - ולא בגלל ההבטחות שלהם״.
כל העשרה אמרו גם שמשרתים ונציגי משפחותיהם חייבים לשבת סביב השולחנות שבהם מתקבלות ההחלטות הלאומיות. רס״ר במיל׳ קארין אברהמי (29) מתל אביב, לוחמת ונציגת קהילת הלוחמות, אמרה כי "אתה לא יכול לקבל החלטות רק על סמך נתונים יבשים, כי אתה אולי רואה כמה ימים אנחנו עושים - אבל לא יודע מה עם העסק שלנו, המשפחות והנפש. קל לקבל החלטות, אבל בואו תהיו איתנו בשטח ותראו מה אנחנו עוברים".
סרן במיל׳ הדר זכריה (28) ממושב חדיד, סמ״פ ביחידת חילוץ והצלה, שותפה לדברים: "עדיין רואים את המילואימניקים כמשאב בלתי מוגבל - וזה השינוי שחייבים לעשות. המלאי מוגבל, וצריך להתייחס אליו בהתאם״.
שמאל ימין
קונצנזוס נוסף הייתה האמירה שהאחריות כציבור משרת לא מסתיימת בשדה הקרב - אלא ממשיכה גם בעיצוב דמות ועתיד המדינה. ״כמו שיש לנו אחריות בשדה הקרב, יש לנו אחריות גם על המדינה, ואי אפשר להתכחש לזה״, קבע רס״מ במיל׳ גלעד (38) מירושלים, נציג פורום המילואימניקים הדתי לאומי שהגיע לשיחה מסבב מילואים חמישי - כשבבית אשתו בהיריון יחד עם שני ילדיהם. ״אחרי הסבב השלישי, שהאריכו לנו בשלושה שבועות, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ברצף הזה - והבנתי שאם אני לא אשנה משהו, אז שום דבר לא ישתנה״.
״כל אחד מאיתנו שייך לארגון״, אמרה סרן במיל׳ הדר. ״לא היה מי שיעזור לנו, אז עשינו משהו. הרי אם היה לי מענה כמפקדת לוחמת במילואים - לא הייתי מקימה את 'רצות קדימה'".
מבחינת קארין, האחריות לא מסתכמת בפן החברתי-פוליטי, ומתרחבת לפן הביטחוני, גם כשהיא פושטת מדים. ״חלק מהאחריות שלי היא תמיד להיות עם אקדח, לא משנה איפה. אני דרוכה 24/7״.
לאחר מכן, הסכימו כל העשרה כי סוגיית השירות והמילואים היא לא עניין של ימין או שמאל. "זה לא משנה על איזו מדינה ניאבק - אם לא יהיה מי שישמור עליה, אז אין על מה לריב", קבע רס״ל במיל׳ רושל, נציג לוחמי מילואים בפעולה. ״ראיתי בתוך הטנק הרבה אנשים, משמאל קיצוני ועד ימין קיצוני, כאלה שלא היו מסתדרים בשום מקום אחר. ובכל זאת הם אוהבים אחד את השני, כי כל אחד מוכן להיהרג עבור האחר. מפתיע אותי שהחושים מתכהים כאילו אין לנו אויב גדול יותר".
ההצבעה בבחירות
שלושה מהמשתתפים אמרו שהתאכזבו מהמפלגה שלה הצביעו בבחירות הקודמות - רושל, הדר ועפרה. "הצבעתי לליכוד״, שיתף רושל. ״כלוחם במילואים, כאח לעוד שני לוחמים וכמשפחה מגויסת שכל החיים שלה בחרה בליכוד ובמפלגות הקואליציה - אני לא מבין איך אנשים שקיבלו את המנדט מאיתנו, בחרו פעם אחר פעם לשתף פעולה עם אנשים שמתגאים בכך שהנכדים שלהם עריקים. איך הם מסוגלים להבין שיש אימהות שלא ישנות בלילה, כולל אמא שלי שלא ישנה כבר 10 שנים, ומהצד השני של המתרס יש אימהות שנהנות מחיים פוריים. בחרנו לממשלה אנשים שבוחרים בשמירה על הקואליציה, ושזרקו לעזאזל את המעטים שכן עמדו בפרץ. אז ברור שאני מאוכזב״.
גם סרן במיל׳ הדר, שהצביעה לליכוד בבחירות הקודמות, שיתפה: ״המצפן מאוד השתנה. לא מספיק שהם לא נותנים מספיק למילואימניקים, אלא הם ניסו לחוקק חוקים הפוכים שנותנים יתרון לאוכלוסייה שלא משרתת. כמה אנחנו כבר יכולים? מבחינתי הם איבדו אותי״.
"כרגע אין לי בית פוליטי״, אמרה עפרה. ״אני מאמינה בימין, אבל לא יכולה להצביע לאף מפלגה שנמצאת בימין והייתה בממשלה הזאת. כולם אכזבו בגדול, ועשו את כל המהלכים כדי לא לגייס את הציבור החרדי״.
תשעה מהם אמרו שישנו הצבעתם בהשוואה לבחירות הקודמות - מלבד קארין אברהמי, ששיתפה בבלבול שמלווה אותה. "הצבעתי לליכוד, ואני באמת לא יודעת למי אצביע השנה, אולי להם אם לא אמצא מישהו אחר", אמרה. "אולי גם לא אצביע בכלל כי לא אאמין לאף אחד".
מיכל, מייסדת המתמרנות ששמעה את דבריה, לא הצליחה להישאר אדישה. ״הקול שלך הכי חשוב. אנחנו חייבים להמיר את הכוח של השירות לכוח פוליטי, אחרת עד גיל 120 אנחנו נשב בוועדות, יוציאו ויכניסו אותנו, נריב ונצעק - ובסוף הכל ייסגר מתחת לשולחן. זה עליי, עלייך, עלינו".
כל העשרה אמרו שעבורם, הסוגיות שנוגעות לציבור החרדי שינו את מקומן בסדר העדיפויות לקראת הבחירות הקרובות. ״על זה יוכרעו הבחירות״, קבע אביב עזרא, לוחם בחטיבה 147, נציג תנועת דור הניצחון. ״הם כבר 20 שנה עושים קריירה מלהבטיח שהם יגייסו או שהם לא יגייסו, כשהמשרתים נמצאים בין הפטיש לסדן ונדפקים״.
לדבריו, "כל ילד שני שעולה היום לכיתה א' הוא ערבי או חרדי. אם בגיל 18 הם לא חלק מהמאמץ הלאומי - בטווח הארוך האירוע שנקרא המפעל הציוני לא בר-קיימא".
מבחינתו, ההבדל בין בחירות 2022 ל-2026 נעוץ בסיבה אחת - מחיר המלחמה. "לדור שלנו יש אלפי הרוגים, פצועים בגוף ובנפש ומאה ימי מילואים בכל שנה. זה דור שזרקו עליו את כל ההלוואות וההזנחה לאורך כל השנים, ועכשיו מצפים ממנו להסתדר לבד. בשנת 2022 גם אני הייתי בקונספציה שמספיק שחרדים רק ישתלבו בשוק התעסוקה, אבל היום זה ברור שאם הם לא חלק מצה״ל - זו סכנה ביטחונית קיומית. מבחינתי זה מספר 1 ברשימה״.
רס״ר במיל׳ עוז בן נון הוסיף: ״הקונספט שלפיו למפלגות החרדיות יש אינסוף כוח ואפס אכפתיות הוא מכת מוות לאתוס. אם נהפוך להיות מדינה שכל אחד רק נאבק על מי מוציא יותר ונותן פחות, אין לנו שום סיכוי לשרוד פה״.
"צריך להפוך את הפירמידה", סיכמה מיכל. "מי שנותן הוא זה שצריך להחזיק את המושכות של המדינה".
