רוחות המלחמה המנשבות בגבול ישראל-לבנון ובין ירושלים לביירות לא משקפות את תמונת המצב - כפי שרואים אותה מוושינגטון ומירושלים: ל-ynet נודע שהערכת המצב בישראל ובארה"ב של מה שקורה כעת בלבנון היא הרבה יותר אופטימית ממה שמשתקף בדיווחי התקשורת.
מזכ"ל חיזבאללה מאיים: "על ישראל לסגת"
גורמי הערכה מוסמכים אומרים שביחס ללבנון אנו נמצאים כעת בצומת היסטורי, ומסתמנת תפנית חיובית מנקודת ראות ישראלית ואמריקנית. ההערכה זו מתבססת על שורה של גורמים, אבל בעיקר על תגובת הציבור בלבנון, כולל בתוך העדה השיעית, ל"מכתב הפתוח" שמזכיר חיזבאללה נעים קאסם שלח להנהגת לבנון ולתקשורת במדינה.
במכתב המתריס הזה טוען קאסם בשם חיזבאללה כי הארגון עומד בהפסקת אש שהוכרזה לפני שנה פחות שבועיים, והוא הזהיר כי הדרישה לפירוק ארגון הטרור מנשקו והכוונה לפתוח מו"מ עם ישראל רק יחלישו את לבנון. יותר מזה, קאסם מאיים שחיזבאללה אינו מוכן לוותר על הזכות להתנגדות, ולא נדרש לציית להנחיות הממשלה בנושאי מלחמה ושלום.
המכתב התפרסם אחרי שצה"ל תקף בעוצמה ובאינטנסיביות כמה פעמים ניסיונות התעצמות של חיזבאללה בלבנון, ואחרי שנשיא המדינה ג'וזף עאון אמר כי לארצו אין ברירה אלא לקיים הידברות ישירה עם ישראל. אבל מה שהפתיע את המומחים בירושלים, בקריה ובוושינגטון הייתה התגובה של גורמים מוכרים ומכובדים בעדה השיעית בלבנון, שפרסמו הודעות גינוי וביקורת חריפה על הקו המתריס שחיזבאללה החליט לאחרונה לאמץ - כנראה בהשפעת איראן.
אותם אישים, המשתייכים לזרם הולך ומתחזק שמתנגד לחיזבאללה בתוך העדה השיעית, פרסמו סרטונים שבהם קראו בגלוי לבני העדה של הרוב כעת בלבנון להפעיל לחץ על ארגון הטרור לשנות את התנהלותו ולאפשר הסדרה חדשה, כולל פירוק נשק. לקריאה הזאת הצטרפו גם אישים ומעצבי דעת קהל מעדות אחרות בלבנון.
ה"חובות" של חיזבאללה, והתסיסה בקרב השיעים
ככלל, מבחינים גורמים מוסמכים כי לממשלת לבנון בהנהגת הגנרל עאון, מפקד צבא לבנון לשעבר, יש יותר עוצמה פוליטית וצבאית מאשר אי פעם בעשורים האחרונים. יש כמה סיבות עיקריות לכך: ראשית, במהלך הלחימה מול צה"ל חיזבאללה נחלש מאוד צבאית ואיבד אנשים ומערכות נשק עיקריות, ואיראן לא יכולה ולא מצליחה לספק אותו לוגיסטית וכספית כפי שעשתה בעבר.
הסיבה השנייה היא שכל העדות המרכיבות את החברה הלבנונית - ובעיקר העדה השיעית - עייפות ופגועות קשה מהמלחמה, ורואות בממשלה החדשה סיכוי להוציא את המדינה מהמצוקה הכלכלית. חיזבאללה אמנם ממשיך לקבל כסף מאיראן בסכומים גדולים - לפי פרסומים בתקשורת הבינלאומית הרפובליקה האיסלאמית העבירה לארגון הטרור כמיליארד דולר בשנה האחרונה - אבל זה לא מספיק.
חיזבאללה צריך לשלם למשפחות ה"שהידים" קצבה חודשית, והתווספו לרשימה אחרי המלחמה האחרונה עשרות אלפי משפחות של מחבלים הרוגים ופצועים. במקביל, ההוצאה הכבדה ביותר היא תשלום דמי השכירות למשפחות השיעיות מדרום לבנון שברחו מבתיהם בכפרים הסמוכים לגבול, שארגון הטרור הפך למעין בסיסים קדמיים. הפליטים מדרום לבנון ומשפחות המחבלים ההרוגים צובאים מדי חודש על סניפי הזרוע הפיננסית של חיזבאללה, "קארד אל חסאן", שחלק הכספות שלה הותקפו על-ידי צה"ל במהלך המלחמה - ואלו שנותרו מתרוקנות במהירות.
בנוסף לכל אלה, המהלומות שישראל מנחיתה על ניסיונות ההתעצמות של חיזבאללה בימים אלה כדי לסכל אותם רק מוסיפות על מצוקת העדה השיעית ומצוקת לבנון בכלל, שהיא כלכלית, חברתית וצבאית, והדבר גורם לתסיסה במדינה.
הסיבה השלישית היא שכל הגורמים שיכולים להשקיע מיליארדים בשיקום לבנון, ובראשם ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות, מחכים לאור ירוק מנשיא ארה"ב טראמפ - שיתקבל רק עם פירוק חיזבאללה מנשקו.
החשש ממפלה נוספת - והדד-ליין של טראמפ
על רקע המצוקה הזאת לבנון תלך לבחירות בחודש מאי הקרוב, וחיזבאללה חושש מאוד שבנוסף לאובדן יכולותיו הצבאיות ייעלם גם חלק ניכר מכוחו הפוליטי. עם זאת, המועד הקובע עבור ארגון הטרור יגיע מוקדם יותר משמעותית, עם הדד-ליין של טראמפ לפירוק מנשק: סוף דצמבר 2025 - עוד שישה שבועות.
אם חיזבאללה ימשיך לסרב להתפרק מנשקו, השפל הכלכלי והמשילותי בלבנון צפוי להעמיק, ועימו המצוקה של רוב תושבי המדינה שמתקשים להתפרנס ולהשתקם לאחר המלחמה.
בוושינגטון ובירושלים סבורים שבסופו של דבר גם חיזבאללה, שהוא עדיין גורם הכוח הכלכלי והצבאי החזק ביותר בלבנון, חייב לבחור כיוון: אם ללכת להסדרה ולפירוק נשק באמצעות המנגנון האמריקני-צרפתי, או להיכנס לעימות נוסף שבו ישראל, בגיבוי אמריקני, תיאלץ לבצע באמצעות אקט התקפי והסלמה צבאית את מה שהגנרל עאון וצבא לבנון לא יצליחו לבצע.
כאמור, בישראל אופטימיים ומאמינים שאפשר יהיה להימנע מההסלמה הזאת, אבל בחיזבאללה חושבים כנראה אחרת והארגון נמצא כעת בעיצומו של תהליך התעצמות. הקצב שבו חיזבאללה מתאמץ לשקם את כוחו הצבאי גבר מאוד בשבועות האחרונים, והוא מתבצע בכמה ערוצים: המסגריות ומוסכי הפחחות בלבנון, בעיקר בדרומה ובאזור הבקעא, עובדים כעת שעות נוספות כדי לתקן ולהחזיר לכשירות, אפילו חלקית, משגרי רקטות, קלצ'ניקובים ואפילו רקטות שנפגעו בהפצצות חיל האוויר, אבל ניתן ליישרן ולתקנן ולהשתמש בהם מחדש.
הכול נעשה בעבודת יד ובמחרטות פשוטות ובאמצעות אלתורים. התוצאות אינן שוברות שוויון, אבל הן בהחלט עוזרות ליחידות המקומיות של כוח רדואן ושל יחידות שיגור הטילים של חיזבאללה להחזיר לעצמן מקצת מהכשירות שאבדה להן. במקביל, חיזבאללה עדיין מקבל מימון איראני, גם אם בטפטופים.
תיעוד: חיסול מחבל בדרום לבנון
(צילום: דובר צה"ל )
ערוץ שני בחשיבותו הוא הברחות אמצעי הלחימה מסוריה. עם קריסת משטר אסד צה"ל פעל ביסודיות לחסל את מערכי ההגנה האווירית הסורית, הטילים והרקטות הכבדים, אך במדינה נותרו מחסנים ומאגרי נשק קל רבים שלא טופלו - בין אם צה"ל לא ידע על קיומם או כי מדובר במצבורים קטנים שהאמל"ח שבהם לא נתפס כאיום של ממש.
כך או כך, בסוריה נותרה כמות גדולה מאוד של נשק קל, הכולל מטולי RPG וטילי נ"ט, ומשפחות וכנופיות פשע סוריות שמו עליו את ידיהם. בדומה למצב שהגיע אחרי התמוטטות ברית המועצות, אותם גורמים מוכרים את הנשק לכל מי שמוכן לקנות - ובעיקר לחיזבאללה שנמצא מעבר לגבול.
חשוב לציין שמשטרו של אחמד א-שרע, שהשתלט על סוריה, פועל ככל יכולתו כדי לעצור את ההברחות האלו, וכך גם צבא לבנון, אבל המבריחים הסורים והלבנונים שבעבר הבריחו סמים וסיגריות מנוסים ומכירים את כל נתיבי ושיטות ההברחה האפשריים, ומאחר שלא מדובר במערכות נשק גדולות כמו טילים ארוכי טווח או משגרים כבדים, הם מצליחים להעביר כמויות לא מבוטלות של נשק קל לאזור הבקאע בלבנון, שם מתנהל גם מאמץ נוסף של חיזבאללה לגיוס פעילים ולוחמים חדשים לשורותיו שהידלדלו, כולל לשורות כוח רדואן.
חיזבאללה מפתה צעירים שיעים לבוא למחנות האימונים שלו, בעיקר באמצעות כסף. אם לובש מדים בצבא לבנון מרוויח בממוצע 300 דולר לחודש, שכרו של מפקד בדרג בינוני בחיזבאללה מגיע ל-2000 דולר, כך שארגון הטרור לא מתקשה לגייס צעירים מובטלים, ומה שמגביל אותו זה בעצם רק זרם הכספים האיראני שהולך ומדלדל.
ערוץ נוסף שנמצא כעת בחיתוליו הוא הברחות נשק ואמצעי לחימה הישר מאיראן. כן, איראן ממשיכה לחמש את השלוחים שלה, כולל את החות'ים, את המיליציות השיעיות בעיראק, והיא מנסה גם לעזור לחיזבאללה, אבל בהקשר זה חשוב לציין שכל העוסקים בהברחות הנשק, הן מצד אנשי משמרות המהפכה האיראנים והן מהצד של חיזבאללה וסוריה, הם אנשים חדשים ולא מנוסים, שכן הפעילים הבכירים שניהלו את ההברחות והאספקה הלוגיסטית הצבאית לחיזבאללה, הן בצד האיראני והן בצד של חיזבאללה, חוסלו במבצע "חיצי הצפון" בלבנון ובמבצע "עם כלביא" באיראן.
האופרטורים החדשים לא רק שנתקלים בקשיים כי סוריה חוסמת את הנתיב המסורתי מאיראן דרך עיראק, דרך המדבר הסורי לגבול לבנון, אלא מפני שהם פשוט לא יודעים איך עושים את זה. לכן האחראים על ההברחות מאיראן לחיזבאללה מנסים עתה ערוצים ימיים, אוויריים ויבשתיים חדשים, ובינתיים מעבירים בהם כמויות קטנות של אמל"ח. הכמויות עדיין לא משמעותיות, וישראל עוקבת. כשהיא מבחינה במשלוח, בין אם מדובר במבריחים מסוריה או ניסיון הברחה איראני - צה"ל תוקף מבלי לחכות אפילו לתיאום עם המנגנון האמריקני שפועל בלבנון.
המלכוד: בין האיום של צה"ל לזעם בלבנון
בחיזבאללה מבינים שנשק קל שהם מצליחים לקבל בהברחות או לתקן לא יעניק להם את הכוח הצבאי שהיה להם, ואפילו לא יכולת משמעותית להתעמת עם ישראל. לכן, כדי להחזיק ביכולות אסטרטגיות, הם קונים כעת בשוק האזרחי ומייצרים בכמויות גדולות כטב"מים ורחפנים תוקפים. הם רוכשים רחפנים או מטוסים ללא-טייס מסין ומאירופה, ומסבים אותם לכלים התקפיים בקצב גובר והולך. צה"ל עוקב ותוקף גם מאמצים אלה שמבצעים באזור ביירות ומצפון לליטאני.
מה שמעניין לציין בהקשר הזה הוא שההתעצמות של חיזבאללה, עד כמה שניתן להבחין, לא מכוונת כרגע להתמודדות עם ישראל, אלא כדי לצבור כוח שבאמצעותו אפשר יהיה לאיים על ממשלת לבנון ועל בני העדות האחרות בלבנון במלחמת אזרחים. ואכן, האיום במלחמה פנים-לבנונית הוא כעת מנוף הלחץ העיקרי שיש לחיזבאללה על הנשיא עאון וממשלתו, ועל אזרחי לבנון בכלל.
תקיפות בלבנון בשבוע שעבר
"בלבנון יש טראומה טבועה עמוק, שגורמת לחשש ופחד מפני מלחמת אזרחים כפי שהייתה בשנות ה-70 וה-80 וגם אחר כך. עאון וממשלתו יעשו הכל כדי להימנע ממלחמת אזרחים, וזו כרגע הסיבה המרכזית שבגללה ממשלת לבנון והצבא לא ממצים את יכולותיהם לאכוף על חיזבאללה את פירוק הנשק כפי שהתחייבו", אומר גורם ביטחוני יודע דבר בישראל.
לדבריו, זו הסיבה שישראל נאלצת לעיתים קרובות כעת לתקוף בלבנון כדי לסכל או לפחות להאט את מאמצי השיקום וההתעצמות של חיזבאללה. כך למשל קורה במאגרי נשק וחימושים שחיזבאללה הטמין בבתי כפריים שיעים בדרום לבנון, ואשר צה"ל לא ידע עליהם או לא הספיק לחסלם. צבא לבנון טוען שהוא פועל וחושף גם ביוזמתו, ולא רק על פי מידע מישראל, מאגרי נשק ותשתיות צבאיות של חיזבאללה שנמצאות בשטחים פתוחים בסבך סביב הכפרים או במבני ציבור בתוך הכפרים.
ואמנם כך הוא עושה, אבל צבא לבנון מסרב להיכנס לבתי אזרחים או לבונקרים שנמצאים מתחתיהם כדי לחשוף ולנטרל את מצבורי הנשק שנמצאים שם, בטענה שהחוקה הלבנונית אינה מאפשרת לו להיכנס לבתי אזרחים בלי צו שופט. התוצאה היא שאנשי חיזבאללה ממקדים את מאמצי השיקום שלהם בבתים או במתקנים פרטיים, ומשתדלים לשים את ידם על מאגרי נשק שצה"ל לא הספיק להשמיד שנמצאים בבתי כפריים.
כל הפניות של צה"ל לוועדת התיאום האמריקנית ובאמצעותה לממשלת לבנון אינן מועילות, ולכן הוא נאלץ לאסוף מודיעין ולפעול באמצעות הפצצות מהאוויר, אך גם באמצעות פשיטות קרקעיות כדי לנטרל את מאגרי הנשק ומאמצי שיקום התשתיות שחיזבאללה עדיין מחזיק בבתי אזרחים לבנונים. הנושא הלא פתור הזה הוא מרכזי בעימות הישראלי-לבנוני, ומשם עלולה להתפתח גם הסלמה אם לא תושג הסכמה.
ככלל, על פי הנחיית הדרג המדיני, בצה"ל מתמקדים כעת במיצוי הסדרי הפסקת האש שהושגו בנובמבר 2024 וסיימו את המלחמה בלבנון. בירושלים ובקריה מביעים שביעות רצון רבה מהאופן שבו פועל מנגנון התיאום האמריקני (שבמסגרתו פועלים גם קצינים צרפתיים), שבאמצעותו ישראל מעבירה מידע על התעצמות חיזבאללה או ניסיונות שיקום, והמנגנון מעביר אותם לצבא לבנון שלעיתים קרובות פועל ואף משמיד את התשתיות ומאגרי האמל"ח.
צה"ל פועל עצמאית מהאוויר או מהקרקע בשתי סיטואציות: האחת, כשמדובר בהברחה תוך כדי ביצועה שהמודיעין אוסף עליה מידע וצריך לסכלה בצורה מיידית. אז ישראל פועלת בעצמה, לרוב באמצעות תקיפה אווירית, ותוך כדי כך מודיעה למנגנון התיאום שנציגיו יושבים גם בלבנון וגם במפקדת פיקוד צפון, כך שהם ערים למתרחש.
הערוץ השני שבו ישראל פועלת בעצמה הוא כשצבא לבנון מסרב להיכנס למה שהוא מכנה "שטח פרטי". אבל, מדגישים בירושלים, יש לישראל עניין לשמר את מנגנון התיאום האמריקני ולהמשיך את פעולתו, כי הוא מביא לתוצאות. לכן צה"ל יוצא מגדרו כדי להתריע למנגנון התיאום כדי שבמקרה התקיפות שצה"ל מבצע באופן עצמאי לא ייפגעו חיילי וקציני צבא לבנון או כוחות יוניפ"ל.
המנגנון פועל בהצלחה רבה, ולמרות שחיזבאללה מנסה להשתקם ולהתעצם, בישראל עדיין שוררת אופטימיות שהלחץ הציבורי בלבנון יכריח בסופו של דבר את ארגון הטרור להסכים לפירוק נשק, לא רק בדרום לבנון כפי שהוא רומז באופן רשמי שהוא מוכן, אלא בכל לבנון כולה. ישראל ממשיכה לעקוב אחר המתרחש, ופיקוד צפון מוכן כאמור לאכוף את הסכם הפסקת האש - או לחשב מחדש מסלול אם הקו המתריס הנוכחי יימשך. זה לא יקרה מיד, בעיקר מפני שממשל טראמפ דורש כרגע למצות את הערוץ הדיפלומטי - אבל קיימת האפשרות שזה יקרה בתחילת השנה הבאה.
