במדינת ישראל מותר לחייב עורך דין פלילי לייצג אדם בבית משפט בניגוד לרצונו ואף בניגוד לרצונו של הנאשם. מופרך ככל שזה נשמע, החוק קובע שסנגורים פליליים לא יכולים להתפטר מייצוג ללא רשות מבית המשפט. ולא מדובר בבקשת רשות במובן של הדרת כבוד כלפי בית המשפט, אלא במשוכה גבוהה, לעתים כמעט בלתי עבירה. למעשה, לא זו בלבד שבית המשפט רשאי לדחות את בקשתו להתפטר, אלא הוא עשוי לחייב אותו להמשיך בייצוג גם ללא קבלת תשלום ואף חרף חשש של הסנגור לחייו, כפי שקורה בימים אלה בפרשה החריגה של הנאשם ניבי זגורי המיוצג על ידי עו"ד משה שרמן.
מזה כמה חודשים מסרבים שופטי המחוזי בבאר שבע לשחרר את שרמן מייצוג זגורי המעורב בתיק רצח חמור. זאת למרות טענתו שלפיה חייו וחיי בני משפחתו נתונים בסכנה, כשברקע רימון שהונח בפתח ביתה של גרושתו. המצב שנוצר נראה אבסורדי: הדיונים בתיק מתקיימים כמתוכנן, עו"ד שרמן אנוס להתייצב בבית המשפט, אך מסרב - ולא בכדי - לחקור את העדים, וגם זגורי עצמו מבהיר שאינו מעוניין בייצוג. בשבוע שעבר הסלים האירוע עד כדי כך שזגורי ניפץ את הזכוכית באשנב הנאשמים במהלך ויכוח עם שרמן.
מה הרציונל מאחורי הכלל החריג כל כך שמאפשר לכפות עיסוק על סנגור בניגוד לרצונו, ועוד כשמדובר בדיני נפשות? הרי אין בעצם עוד בעל מקצוע שנמצא בסד בלתי אפשרי כזה. האם מישהו מהגולשים מדמיין שיבקש להתפטר מעבודתו והדבר יימנע ממנו בצו בית משפט? בתי המשפט נוהגים לנמק החלטות מסוג זה בכך שמדובר במעין פשרה בלתי נמנעת בין אינטרסים שונים, לעתים סותרים. למשל, בין זכותו של עורך הדין שלא לעבוד בניגוד לרצונו, וזכותו של הנאשם להליך הוגן ולבחירת ייצוגו, לבין האינטרס הציבורי במיצוי ההליכים הפליליים נגד נאשם ללא עיכובים מיותרים.
אך נדמה שמעבר לאינטרס הציבורי ברציפות המשפט ולפטרנליזם, כוללים בתי המשפט שיקולים נוספים, נוכחים לא פחות אך לא מדוברים, המוכרים בעיקר לעוסקים במשפט הפלילי. אחד מהם הוא רצונם של השופטים בנוכחותו היציבה של הסנגור המשמש חוצץ בינם לבין הנאשם. נוח לשופטים שיש "יאנוּס" כזה, יצור בעל שני פנים שדובר הן את שפת בית המשפט והן את שפת העבריין. עליו החובה לתווך לנאשם את ההליך וגם לקרוא אותו לסדר כשצריך, באופן שמשמר את בית המשפט ישוב על כסאו הרם וחוסך ממנו, ולו חלקית, את הצורך להתעסק במה שלא נוח לו. שיקול זה משמעותי במיוחד כשמדובר בנאשמים שנחשבים עבריינים "מקצועיים", וכחנים ואלימים, שעלולים להפוך את ניהול ההליך לסיזיפי.
עו"ד לאה בירק צילום: רפאל מזרחישופטים יעשו כל שביכולתם כדי להימנע ממצב שבמסגרתו הנאשם אינו מיוצג. במרבית המקרים זו אכן גם טובתו המובהקת של הנאשם להיות מיוצג. אלא שלא ניתן להתעלם מכך שלעתים, בעל האינטרס המשמעותי ביותר להותרת הסניגור בהליך הוא דווקא בית המשפט, שבלעדיו תפקידו הופך מורכב פי כמה. לעתים, כמו במקרה זגורי-שרמן, אינטרס בית המשפט מתנגש באופן חזיתי לזה של הסנגור ולזה של הנאשם.
מעניין יהיה לראות כיצד תתפתח הסאגה העגומה בתיק זה. קשה להניח שעורך דין יורשע וייענש על כך שלא מילא את תפקידו, שנכפה עליו, מחמת התנהלות לקוחו. מה שברור הוא שהמצב החוקי כיום מערים קשיים בלתי מבוטלים על כל השחקנים במגרש ובראשם הסנגור, שעלול למצוא עצמו כבול באזיקי הדין אל ההליך הפלילי, נתון לחסדי בית המשפט אשר אוחז - בבלעדיות - במפתח אל החופש.
- עו"ד לאה בירק היא סנגורית פלילית, מרצה לסדר דין פלילי ומתמחה לשעבר בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי)
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
