בלילה המביש שבו כנסת ישראל טינפה את ספר החוקים בכתמים של דם, גזענות ואפרטהייד (מה שמכונה גם "עונש מוות למחבלים"), לא רק חברי וחברות הקואליציה צהלו, כולל פתיחת שמפניה בלילה שבו נפלו ארבעה לוחמים. "זה חוק חובה למדינת ישראל", הכריז ח"כ אביגדור ליברמן, ממנהיגי האופוזיציה, מרואיין פופולרי (ומחובק) בתקשורת הביקורתית וללא ספק גורם משמעותי בכל ממשלה אלטרנטיבית לזו הנוכחית.
ליברמן, ואפשר להבין אותו, ניצל את הנאום כדי לתבוע קרדיט על 11 השנים שמפלגתו נמצאת בחזית התשוקה להקים גרדום כחול-לבן, ובתנאי שניתן יהיה לתלות עליו רק רוצחים ממוצא מסוים. ואכן, שוב ושוב הוא מצא את עצמו ניגף מול מה שנותר משיקול הדעת של ראש הממשלה (תחילה באופוזיציה לאחר בחירות 2015 ואז בקואליציה שבה כיהן כשר הביטחון), וגם בקואליציה עם מרצ ורע"מ. והנה באו השר איתמר בן גביר וחבורתו, בגיבוי "מפלגה לאומית ליברלית" שנכבשת במהירות על ידי הכהניזם וש"ס שפוחדת יותר מזליגת מצביעים מאשר מביזוי של מורשת הרב עובדיה יוסף ז"ל. כמו ב"סבתא בישלה דייסה", רק לליברמן לא נשאר, אז הוא הלך-הלך-הלך ודפק על החזה. אולי זה יציל כמה קולות.
אולם מכיוון שהצדק עם ליברמן, והוא אכן קידם בלהט את עונש המוות לפני שזה נהיה מיינסטרים, אין אלא לאחל גם לו מזל טוב: על חלקו רב השנים בתהליך הנרמול של חוק שנחשב ברוב העולם המפותח למופת של ברבריות; על תרומתו להנצחת האפליה בין יהודים לערבים ובין השטחים שבתוך הקו הירוק לשטחים שמחוצה להם; וגם על הנזק הבינלאומי הכביר שנגרם בעקבות העברת החוק, שממלא בתוכן את הטענות לפיהן ישראל מפעילה שלטון אפרטהייד בגדה המערבית.
באותו עניין, זאת גם הזדמנות לתקן עוול שנגרם לליברמן בתקשורת העולמית: שם נוטים לבקר את החוק שהועבר על ידי "ממשלת הימין הקיצוני" ולהישען על התמונות המחפירות של בן גביר ושות' מרימים "לחיים". ובכן, ליברמן אינו חלק מ"ממשלת הימין הקיצוני", אך שוב הוא טרח להוכיח שהדבר היחיד שמפריד בינו לבינם הוא ענייני דת ומדינה וכמובן הטלנובלה ביחסים עם נתניהו. תמיכתו הייתה קריטית ולכן גם חלקו בפיאסקו המוסרי והדיפלומטי. מצד שני, זה לא שיתר האופוזיציה היהודית – למעט ח"כ גלעד קריב - יצאה מגדרה כדי להבהיר כמה החוק הזה לא ראוי ובלתי נסבל: ליברמן לפחות לא התנהג כאילו שזה לא נוגע אליו.
עינב שיףלכן, אך הוגן שליברמן יככב במצעדי ה"ניצחון" לצד האסקופות ה"ממלכתיות" מהליכוד, תומכי הטרור היהודי של עוצמה יהודית וכל יתר האנשים שמעניקים לחלאות החמאס את התענוג שבלראות כיצד ישראל גולשת במדרון ההתבהמות. מעבר לזה, זהו גם איתות פוליטי לעמיתיו של ליברמן באופוזיציה: ככל שהחרמת המפלגות הערביות תימשך והפנטזיה של הגוש לגרוף 61 מנדטים בלעדיהן נראית ריאלית כמו הסיכוי שטהרן תהפוך לסן פרנסיסקו, אין בעצם שום סיבה מהותית שליברמן לא ינצל הישג בבחירות הקרובות כדי לשבת בממשלה תחת נתניהו ולצד בן גביר. חבל התלייה שהם כה חפצים בו הוא גם החוט שיאפשר להם לשתף פעולה גם בהרפתקה הבאה שתרחיק את ישראל עוד יותר ממשפחת העמים.
