במצב הנוכחי, אין למדינת ישראל ברירה אלא לקבל את התכתיב של נשיא ארה"ב בנוגע ללבנון, לחכות שטראמפ יסיים את המו"מ עם איראן בהסכמה (או בפיצוץ) ואז לחשב מסלול מחדש בכל הזירות.
5 צפייה בגלריה
טראמפ ונתניהו. שיחת הצעקות הייתה בלתי נמנעת
(צילום: ATTA KENARE / AFP, JOE RAEDLE / AFP, Anna Moneymaker AFP)
נקלענו למצב הזה בעיקר מפני שטראמפ נואש להשיג הסכם הבנות עם איראן ולפתוח את מצר הורמוז, ומפני שהנהגת איראן מתנה את השגת ההסכם עם בהפסקת אש גם בזירה הלבנונית. הסיבה השנייה שאנו נאלצים להישמע לפקודות מוושינגטון היא התלות המדינית, הצבאית והלוגיסטית בארה"ב שנתניהו טיפח, והבידוד הבינלאומי שבו נמצאת מדינת ישראל.
הסיבה השלישית היא מצבם של תושבי הצפון, שאחרי יותר משנתיים מלחמה נאלצים לחיות, לגדל ילדים ו(לא) להתפרנס תחת טפטוף מדמם של רקטות ורחפנים – פליטים בבתיהם - בלי שהסוף נראה באופק. אם כתוצאה מהפסקת האש חיזבאללה יפסיק לשגר אל מעבר לגבול מצבם של אזרחי הגליל, לפחות, ישתפר זמנית. צה"ל יצטרך למשך זמן לא ידוע לשאת בעולה של מלחמת התשה בשטח לבנון, בלי שיש לו פתרון לרחפני הנפץ מונחי הסיב.
בכל מה שנוגע לצה"ל, תנאי הפסקת האש עמומים. לא ידוע אם נקבעו בכלל תנאים ברורים בשיחת הצעקות והעלבונות בין טראמפ לנתניהו. מה שכן ברור הוא שצה"ל יישאר בקווים הנוכחיים וסביר להניח שגם יוכל לבצע פה ושם תמרון קרקעי בהיקף מוגבל, או הפצצה אווירית ממוקדת לדיכוי מקורות האש אם חיזבאללה ימשיך לשגר לעבר כוחותינו בשטח.
הפעילות הקרקעית והאווירית של צה"ל מוגבלת כעת גיאוגרפית, כמו לפני שלושה שבועות, לשטח דרום לבנון משני עברי הקו הצהוב, ותיתכן גם הפצצה ממוקדת על מתקני חיזבאללה בבקעת הלבנון.
על הפצצת הדאחייה אין מה לדבר כעת. המשמעות היא שמדינת ישראל וצה"ל איבדו זמנית מנוף השפעה חשוב על חיזבאללה ועל ממשלת לבנון. אמנם רוב בכירי חיזבאללה ברחו מזמן מהרובע השיעי הענק הזה בדרום ביירות, אבל שמנה וסלתה של העדה השיעית, אימאמים חשובים, העילית המשכילה והעשירה, עדיין מתגוררים שם וכך גם אלפי משפחות פליטים שברחו מכפרי השיעים בדרום. חלקם שוכרים בתים וחלקם עדיין מתגוללים ברחובות.
לכן - למרות שכבר אין בדאחייה מטרות-איש איכותיות ומחסני נשק אדירים שצריך להרוס, כמו שהיו לפני יותר משנתיים בעת מבצע חיצי הצפון - הרס משמעותי בדאחייה ינחית מכה קשה על העדה השיעית בכלל ועל חיזבאללה בפרט.
נוכחתי בכך כאשר הגעתי לדאחייה באוגוסט 2006, ימים ספורים אחרי מלחמת לבנון השנייה. ראיתי גושי בניינים הרוסים, גג נושק למרתף, בתוך ריבוע של כחצי ק"מ על חצי ק"מ, שבו היו מפקדות חיזבאללה בין ובתוך בתי מגורים של אזרחים. ההרס שזרע אז חיל האוויר לא היה מוכוון מטרות אלא הרס לשמו, כעונש וכהרתעה, והיה כמעט מוחלט (בנק המטרות של אגף המודיעין וחיל האוויר נגמר אז ימים ספורים אחרי שמלחמת לבנון השנייה התחילה).
בין גלי ההריסות הסתובבו אזרחים המומים שספקו כפיים מצער. הנשים יללו ושאלו "לאן נלך?" ובכירי חיזבאללה שהתרוצצו בין האנשים ניסו להרגיע והבטיחו שאיראן תפצה אותם על האובדן. לקח לשיעים, בסיוע כבד של איראן, יותר מעשר שנים לשקם את הריסות החלק הזה של הדאחייה ואזורים נוספים בלבנון.
קודם לעשות, אחר כך לאיים
לא פלא שהיום חיזבאללה חושש מאוד. מצבו הרבה יותר גרוע מאשר לפני 20 שנה. לא רק שעשרות אלפי אזרחים מבוססים ומשפיעים בני העדה השיעית יצטרכו לבחור בין בריחה למוות, אלא שזה עלול להוביל לאובדן האחיזה של העדה השיעית בבירה הכלכלית והפוליטית של לבנון שבה נמצאים שדה התעופה ונמל הסחורות הבין לאומיים של לבנון.
זאת, בשעה שכבר עתה זרוקים ברחובות מאות אלפי שיעים (מתוך יותר ממיליון) שברחו מכפרי הדרום והם פליטים בארצם. איראן שכלכלתה הרוסה ומשטרה מתנדנד לא תוכל לסייע להם הרבה גם אם טראמפ יחתום על הסכם שיסיר מעליה את הסנקציות.
שאר העדות בלבנון וגם חלק לא מבוטל מהעדה השיעית מתנגדים להם ובעיקר למלחמה חסרת התכלית שהם מנהלים נגד ישראל, וממשלת לבנון שוללת מהם בהדרגה, בעצם המו"מ שהיא מנהלת עם ישראל, את הלגיטימציה שהם ניכסו לעצמם בטענה ש"חיזבאללה הוא מגן לבנון מפני ישראל".
ומה שלא פחות חשוב, חיזבאללה יתקשה לאיים במלחמת אזרחים על שאר העדות ועל הממשלה כשרוב אנשיו נמצאים מחוץ לבירה. לכן, אם ישראל תוריד בזה אחר זה גושי בניינים בדאחייה כפי שעשתה ב-2006, הארגון ייאלץ להתמודד עם לחץ פנימי וחיצוני שיתקשה לעמוד בו.
מכאן שצדק נתניהו כאשר נענה לבקשת הרמטכ"ל ובכירי מערכת הביטחון ואישר להפציץ את הדאחייה. אבל במקום לאיים בטוויטר ולהכריז על כך מראש, היה צריך לאפשר תחילה לחיל האוויר לבצע מה שמכונה בצה"ל "הצגת תכלית". כלומר, הפצצה של שניים-שלושה בניינים חשובים כדי להמחיש לחיזבאללה, לממשלת לבנון ולבני העדה השיעית מה צפוי להם, ואז בדיעבד להסביר לטראמפ שלא הייתה ברירה לנוכח האש שחיזבאללה ממטיר על ישראל.
זה לא היה מונע מטראמפ לרתוח, לצעוק ולהשפיל את נתניהו ולהדליף את זה לתקשורת העולמית כדי לרצות את האיראנים ולהמשיך את המו"מ איתם, כפי שעשה אתמול. אבל לפחות היה סיכוי שחיזבאללה ופטרוניו האיראנים היו מורידים ביוזמתם את הלהבות בזירה הלבנונית כדי שחיל האוויר הישראלי לא ימשיך להפיל גושי בניינים בדאחייה.
אם איראן היתה מממשת את איומי בכירי צבאה לשגר על צפון ישראל כדי לסייע לחיזבאללה, חיל האוויר היה מחדש את התקיפות גם באיראן. כפי שבצה"ל ממילא רוצים ומוכנים לעשות.
נתניהו שוב קלקל מהלך נכון שבישל מפני שהיה דחוף לו לרוץ לספר לחבר'ה. צריך לעשות ורק אחר כך לאיים, במקום לאיים ואחר כך לא לעשות. עכשיו נותר לראות איך יוצאים מזה במינימום נזק.
מה עושים מכאן?
המשמעות המעשית של ציות לתכתיב של וושינגטון היא הפסקת אש חלקית שתכליתה העיקרית - אם חיזבאללה יכבד אותה - להסיר את הלחץ מעל אזרחים לא מעורבים משני עברי הגבול הלבנוני. זה לא מעט ואפילו רצוי. הפסקת אש "אזרחית" תיתן לתושבי צפון ישראל הפוגה מהלחץ הפיזי והמנטלי הבלתי פוסק שהם נתונים בו.
מערכת הביטחון תהיה פנויה יותר להתמקד בפיתוח וייצור פתרונות שינטרלו או לפחות יצמצמו את מחיר הדמים שרחפני הסיב האופטי גובים מלוחמי צה"ל בשטח לבנון. הסכנה במצב כזה היא שאם הוא יימשך חודשים ארוכים, הוא עלול להתקבע ואז יהפוך לגרסת 2.0 של מלחמת התשה ברצועת הביטחון בלבנון. בדומה מאוד למה שחווינו במשך 18 שנה עד למאי 2000.
אפשרות אחרת היא שחיזבאללה יפר את הפסקת האש כבר בימים הקרובים. אז יעמוד נתניהו בפני דילמה אכזרית: להחליט אם המצב – ליתר דיוק מספר האבידות בנפש והזעם בציבור הישראלי – מצדיק החלטה להמרות את פיו של טראמפ, לפוצץ את המו"מ המדיני עם ממשלת לבנון ולהסתכן בתגובה איראנית ולצאת למהלך צבאי משמעותי משנה מציאות בלבנון, או לחשוק שיניים ולהמתין שהמו"מ עם איראן יסתיים ואז לשקול מחדש כיצד לפעול בלבנון.
צריך להבהיר: מהלך צבאי משמעותי בלבנון אמור להסיר לפחות לתקופה של חודשים עד שנה את איום חיזבאללה על הצפון ועל כוחותינו. לכן מהלך כזה צריך לכלול תמרון קרקעי גדול, מהיר ותחבולני לפחות עד לנהר זהרני בדרום לבנון והפצצות מסיביות בביירות, בצידון ובבקעא.
במרחב שבין הגבול הישראלי והזהרני נמצא "מרחב באדר" של חיזבאללה שממנו מתבצעים רוב השיגורים לשטח ישראל ובבירות, בערי החוף ובבקעא נמצאת האוכלוסייה שמשפיעה על יו"ר הפרלמנט נביה ברי ומקבלי ההחלטות האחרים בחיזבאללה. מהלך כזה חייב להתבצע בתמיכה או לפחות בתיאום עם וושינגטון מפני שהוא עלול להתרחב לאיראן ולאתגר את מלאי החימושים וחלקי החילוף של צה"ל. דילמה לא פשוטה בכלל ולמדינה שהולכת לבחירות בפרט.
